1 צפייה בגלריה
ארטיום דולגופיאט
ארטיום דולגופיאט
ארטיום דולגופיאט
(צילום: AFP)
אני לא מכירה את אנג'לה, אימו של ארטיום דולגופיאט שזכה במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו, אבל אני משוכנעת שהיא לא תיארה לעצמה שמה שעבורה ועבור כמעט כל משפחת עולים בישראל היא עובדה עגומה ומוגמרת, תהפוך פתאום לכותרות ראשיות ומהומה תקשורתית. כך או אחרת, אמא היא אמא, ולא פחות מההצלחה של בנה באולימפיאדה מעניין אותה האושר שלו. לכן, בעברית שברירית וצניעות שובת לב היא סיפרה ביום ראשון שכדי להתחתן צריך בנה לצאת מישראל למדינה אחרת.
יודגש: דולגופיאט לא זכאי להינשא בארץ בגלל ההישג הספורטיבי הנדיר שהביא, אלא כי הוא אזרח במדינה דמוקרטית. הוא, כמו מאות אלפי אחרים, לא אמור לקבל אישורים או דחיות מהרבנות הראשית כדי לממש זכות יסוד.
"איך אתה מרגיש?", שאל אתמול נפתלי בנט את דולגופיאט בשיחה המצולמת מישיבת הממשלה אחרי הזכייה. בשלב הזה תהיתי לעצמי: מה היה קורה אילו החליט לומר לראש הממשלה את מה שאמרה אמו ברדיו כמה שעות לאחר מכן. אילו פשוט היה אומר: "אדוני, אין מאושר ממני לייצג את המדינה ולהביא לישראל הישגים מפוארים, ואין עצוב ממני לדעת שאותה מדינה מפלה אותי ועוד מאות אלפים אזרחים ואזרחיות כמוני בכל בקשור לזכות הבסיסית להקים משפחה".
גם אני ישראלית שהמדינה סירבה לתת לה להתחתן. גם אני, כמו אנג'לה דולגופיאט, מרגישה נבגדת. פצועה שהשאירו בשטח. חיי כאן אבל אני חוששת שאת החתונה של ילדיי לא אראה בארץ
אנחנו הדמוקרטיה הליברלית היחידה בעולם שמונעת נישואים וגירושים אזרחיים אף שמציאת אלטרנטיבה לרבנות בתחום הזה מצויה בקונצנזוס הישראלי. לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך בסמיכות לבחירות האחרונות, כ-65% מבעלי זכות הבחירה תומכים במתן אפשרות לנישואים אזרחיים לכל החפץ בכך. בהתבוננות באחוזי תמיכה לפי מפלגות זה נראה כך: מרצ – 84%, העבודה ויש עתיד – 89%, כחול לבן – 79%, ישראל ביתנו – 87%, תקווה חדשה – 92% וימינה והליכוד – 55%.
סיפורו של דולגופיאט אינו ייחודי, אך הוא זוכה להד תקשורתי וציבורי וטוב שכך. דרישה למסלול אזרחי מקביל לנישואים הייתה קיימת תמיד, והיא צברה תאוצה בעשורים האחרונים, בין השאר בגלל עליית יהודי ברה"מ לשעבר ובני משפחותיהם – לרוב בעלי זהות חילונית, שלא תמיד רואים במונופול הרבנות גוף שמשקף את יהדותם.
כ-350 אלף מהם אינם זכאים להינשא בישראל כלל. המדינה מסרבת לרשום את הזוגיות שלהם כאילו הם פסולת. כמו דולגופיאט, הם נאלצים לחפש פתרונות יצירתיים לחתונה מחוץ למדינה. זה לא רק לא צודק, זה גם משפיל. אחרים תלויים בחסדי הרבנות הראשית ומחויבים לפתוח תיקי חקירת יהדות על מנת להוכיח שהם מספיק כשרים כדי להתחתן באמצעותה.
גם אני ישראלית שהמדינה סירבה לתת לה להתחתן. גם אני, כמו אנג'לה דולגופיאט, מרגישה נבגדת. פצועה שהשאירו בשטח. חיי כאן אבל אני חוששת שאת החתונה של ילדיי לא אזכה לראות בארץ. שבעה מדורי גיהינום הם ייאלצו לעבור, כולל ביטול זכויות שלהם ופגיעה מנטלית בתחושת הזהות והשייכות למקום.
הם יעשו מסלול ישראלי רגיל למדי, עם כל אותן תחנות חיים, תנועות נוער, שולחנות חג וזיקוקי דינור ביום העצמאות, אבל כשיבקשו להתחתן וייענו בשלילה - מה הם ירגישו? האם אז ימשיכו לרצות לייצג את ישראל, להתגאות בה ולגדל בה את דורות ההמשך?
הממשלה חייבת להוציא את ראשה הטמון עמוק בחול, לשים קץ לעוול הקיצוני הזה, ולאפשר לכל ישראלית וישראלי להתחתן פה בלי שיצטרכו לעבור בירורים משפילים או להתחנן לרב.
  • קטיה קופצ'יק היא מנהלת תחום ישראלים דוברי רוסית בתנועת "ישראל חופשית", המובילה מאבק לנישואים אזרחיים ומקיימת טקסי חתונה מחוץ לרבנות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 13:02, 02.08.21