למרות המצור הפוליטי שבו שרוי בית המשפט העליון, פסיקתו הדרמטית בעניין פיטורי ראש השב"כ ומעמדו הייחודי תיכנס לפנתיאון של פסיקות בג"ץ. בעיקר ניצלו שומרי סף חשובים נוספים במדינה מפני אופציה של פיטורים שרירותיים, לא מנומקים בשל "חוסר אמון" מתמשך או מסיבות עלומות, רק מכיוון שאינם באים לקברניטים טוב בעין, ובעיקר שלא צייתו לתביעותיהם הלא סבירות. בשל הפסיקה יחוזק מעמדם הציבורי והממלכתי של נושאי תפקיד כמו הרמטכ"ל, ראש המוסד, נגיד בנק ישראל, נציב שירות המדינה, יועצים משפטיים של משרדי הממשלה ודומיהם.
הפסיקה מעניקה להם רוח גבית לנהוג במקצוענות ובעצמאות, ולא לחשוש מהבעת דעה גם אם אינה נושאת חן בעיני ראש הממשלה, הממשלה והשרים הממנים. הפסיקה חיזקה את היות שומרי הסף משרתי הציבור, שמטרתם להגן על האינטרסים של הציבור, תוך גילוי עיוורון לאג'נדה פוליטית או זרה של ראשי הממשלה שמינו אותם. ולמי שיאמר בביקורת שנושאי תפקידים אלה ממונים כדי להגשים את מדיניות הממשלה הנבחרת - זה נכון. אבל הם חייבים קודם כל נאמנות לאינטרס הציבור, בעת שהם מגשימים את מדיניות הממשלה תוך הפגנת מקצועיות וממלכתיות.
אף שהממשלה ניסתה לקצץ את כנפיו של יצחק עמית באי הכרתה בנשיאותו, הוא הבין את גודל השעה וראשו לא שח. כך גם השופטת דפנה ברק-ארז. הם הוכיחו שלמרות הרוחות הרעות בחברה ובפוליטיקה, הם ממשיכים לנהוג על פי תפקידם הממלכתי - להיות שומרי הסף של שומרי הסף
אף שהממשלה ניסתה לקצץ את כנפיו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית באי הכרתה בנשיאותו, הוא הבין את גודל השעה וראשו לא שח. כך גם השופטת דפנה ברק-ארז. הם הוכיחו שלמרות הרוחות הרעות בחברה ובפוליטיקה, המאיימות לכלות את הדמוקרטיה, הם ממשיכים לנהוג על פי תפקידם הממלכתי - להיות שומרי הסף של שומרי הסף ולהגן עליהם, ודרכם עלינו.
עמית וברק ארז שידרו בכל מהלך הדיונים באולם את דאגתם מהמתרחש, ורונן בר סייע להם להגיע לפסיקה עקרונית לאחר שהסיר את העילה הראשונה לכתיבת הפסיקה - והתפטר מיוזמתו. בממשלה ובתקשורת התעורר ויכוח, כמובן בין הימין והקואליציה לבין המרכז ושמאלה, על נחיצות מתן פסיקה עקרונית. עמית החליט לא להסס. הוא לא חסך במילים כדי לתאר את עומק האירוע - החלטת ממשלה היא החלטה חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל: החלטה על סיום כהונתו של ראש השב"כ, אחד משבעת בכירי השירות הציבורי שנדרשים באישור הוועדה המייעצת וראש ארגון ביטחון. מובן שכל החלטה על סיום תפקיד ראש השב"כ צריכה להיעשות על סמך עובדות ולא "חוסר אמון".
ראש שב"כ שחלילה יהיה איש אמון של ראש הממשלה עלול להתפתות או להיענות, או לחשוש לסרב, לבקשות פוליטיות של ראש הממשלה. בשנות ה-50 זה גם התרחש במדינה הצעירה. עמית וברק ארז הדגישו שראש השב"כ – אשר עומד בראש שרשרת הפיקוד הארגונית ומשמש גורם מקשר בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי – הוא שומר סף שחובתו היא להבטיח כי השב"כ עומד במשימתו לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו.
וישנה גם "הפצצה המתקתקת". גם על סמך הנאמר באולם וגם על סמך התצהירים הסודיים שקיבל מראש השב"כ ומראש הממשלה, קבע עמית שראש הממשלה היה מצוי בניגוד עניינים כשהחליט על פיטורי בר באותה עת שהשב"כ מנהל חקירות נגד מקורביו במסגרת שתי פרשיות – ה"בילד" ו"קטארגייט". עמית הזכיר שנתניהו הודיע בעצמו, בכמה הצהרות תקשורתיות, כי החקירות עשויות להשפיע, בין היתר, על מצבו האישי והפוליטי.
פסיקה זו היא המשך ישיר לפסיקת בג"ץ בעניין מינוי נציב שירות המדינה שנכתבה על ידי שלושת השופטים הללו - ושוב הפעם נשאר המשנה לנשיא נועם סולברג בעמדת מיעוט
משראש השב"כ מעורב בעצמו בניהול אותן חקירות, לסיום כהונתו עשויה להיות השפעה משמעותית על התפתחותן. משכך, נקבע כי במצב דברים זה ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים, שמקים לו מניעה מלהיות מעורב בשאלת הפסקת כהונת ראש השב"כ. מי שמכיר את העותרים הציבוריים מבין שהם צפויים לבקש שוב בימים הקרובים, על סמך פסיקה זו, לקרוא להוציא את נתניהו לנבצרות.
פסיקה זו היא המשך ישיר לפסיקת בג"ץ בעניין מינוי נציב שירות המדינה שנכתבה על ידי שלושת השופטים הללו - ושוב הפעם נשאר המשנה לנשיא נועם סולברג בעמדת מיעוט. כצפוי, ובמענה לעמדת הממשלה, החליט סולברג להתכסות ב"פרוצדורה". לדעתו הנושא מוצה בכך שראש השב"כ התפטר, ובכך שמעתה הובהר שלא ניתן לפטר נושא תפקיד כה רם באורח שרירותי.
טובה צימוקיצילום: Ynetכיורשו של הנשיא השמרן משה לנדוי ז"ל, שמיעט להתערב בהחלטות הממשלה גם בעילה שאינן סבירות, בטיעון שאסור לבג"ץ לרדת לזירה הפוליטית, טען סולברג ש"העתירות הפכו תיאורטיות - אבדה נפקותן המעשית. משכך, אין זה נדרש ואין זה נכון להכריע בהן בכל זאת; אף לא להרחיב בדברים על אודותיהן".
בכל זאת, מאכזב ששופט עתיר ניסיון מעשי, הן בלשכת היועץ המשפטי לשעבר ובאלפי פסיקות בג"ץ בנושאי ליבה, החליט להתחמק ולהפגין "ראש קטן" בתקופה ובנושא כה קריטיים לדמוקרטיה.
