מושל פנסילבניה ג'וש שפירו (52) חושף בספר זיכרונות חדש פרטים מביכים מחדרי החדרים של קמפיין המפלגה הדמוקרטית במהלך המרוץ לנשיאות ב-2024. לדבריו, אנשי הצוות של קמלה האריס שאלו אותו במהלך בדיקת הנאותות לתפקיד סגנה, אם שימש בעבר כסוכן של ממשלת ישראל או קיים קשר עם סוכני מוסד. הספר, שצפוי לראות אור בסוף החודש תחת השם "היכן שאנו שומרים את האור" (Where We Keep the Light) מתאר את תהליך סינון המועמדים לתפקיד כ"פוגעני וכוחני במיוחד".
שפירו מציין כי דיינה רמוס, לשעבר היועצת המשפטית של הבית הלבן ובכירה בצוות הסינון של האריס, הטיחה בו את השאלה אם היה "סוכן כפול" עבור מדינה זרה - סטיגמה אנטישמיות ידועה לדבריו. כששפירו הביע תרעומת על עצם החשד והעלבון שבשאלה, נאמר לו כי הצוות "פשוט עושה את עבודתו". רמוס הוסיפה: "האם אי פעם התקשרת עם סוכן סמוי של ישראל?", ושפירו ענה לה: "אם הם היו סמויים, איך לעזאזל אני אדע?". המושל היהודי כותב בספרו כי תהה בינו לבין עצמו אם החקירה ה"אגרסיבית" סביב נאמנותו לישראל ועמדותיו המדיניות נבעה מעובדת היותו המועמד היהודי היחיד ברשימה הסופית לתפקיד סגן הנשיא.
עם זאת, יש לציין כי שאלות לגבי קשרים עם סוכנויות ביון זרות, ובהן המוסד הישראלי, בהליכי סיווג ביטחוני בארצות הברית - הן עניין שבשגרה עבור מועמדים לתפקידים רגישים. העובדה ששפירו בוחר להציג נוהל ביטחוני סטנדרטי כעלבון אישי עשויה להיתפס כניסיון לסגור חשבון עם האריס ולרמוז כי דחייתו נבעה ממניעים פסולים.
ואכן, היחסים העכורים בין השניים נחשפים בספר במלוא כיעורם. שפירו מתאר פגישה מתוחה בארבע עיניים עם האריס, שבה דרשה ממנו להתנצל על התבטאויותיו התקיפות נגד מחאות הסטודנטים הפרו-פלסטינים באוניברסיטת פנסילבניה והקמפוסים הסוערים. הוא סירב בתוקף וציין כי לא יתנצל על מי שהוא או על עמדותיו הפרו-ישראליות. לטענתו, האריס הבהירה שהיא מחפשת סגן שיספק "תמיכה מוחלטת" וימלא הוראות של ראש הסגל שלה, בעוד הוא חיפש "שותפות אמיתית" בקבלת החלטות.
לדבריו, היא חיפשה "עוזר צייתן" ולא שותף חזק - כי היא עצמה הרגישה חלשה במערכת. האריס אף התלוננה בפניו במהלך הריאיון לתפקיד על תנאי העבודה הקשים שמצפים לו, כמי שהייתה שם לפניו. למשל, העובדה ש"אין אפילו שירותים פרטיים בתוך משרד סגן הנשיא". שפירו כותב: "הופתעתי עד כמה היא נראתה כמי שסולדת מהתפקיד". האריס, לפי שפירו, לא הסתפקה בכך וניסתה להניא אותו מהתפקיד גם דרך הכיס. לדבריו, אנשי הצוות שלה הזהירו אותו שהתפקיד יחייב את אשתו, לורי, לרכוש מלתחה חדשה ולממן שירותי שיער ואיפור מכספם הפרטי בסכומים גבוהים, ואף לשלם מכיסם על המזון והאירוח במעון הרשמי. "אתם מנסים לשכנע אותי לוותר?", שאל שפירו את אנשי הצוות ההמומים.
האריס, לעומת זאת, טענה בספרה האחרון ("107 ימים") ששפירו התנהג ביהירות כשהתעניין עוד לפני המינוי כמה חדרי שינה יש במעון סגן הנשיא והאם מוזיאון הסמית'סוניאן ישאיל לו יצירות אמנות. היא תיארה זאת כ"מדידת וילונות" מוקדמת מדי. שפירו תוקף חזרה בספרו וטוען שמדובר בשקר ו"הוצאת דברים מהקשרם". הוא כותב שזו הייתה "בסך הכל שיחת חולין תמימה עם צוות המעון", שהיא "נופחה מעבר לכל פרופורציה", ו"עוותה בזדון" על-ידי אנשיה של האריס כדי לטרפד את המינוי שלו.
האריס, אגב, באותו ספר, לא הסתירה את העובדה כי העדיפה את שר התחבורה פיט בוטיג'ג' בתפקיד. היא נאלצה לגנוז את הרעיון לאחר שהגיעה למסקנה כי הרצת אישה שחורה וגבר הומו יחד תהיה "סיכון גדול מדי" עבור הבוחר האמריקני. שפירו טען כי השיקולים נגדו לא היו ענייניים, אלא נבעו מחישובי זהויות וחשש של האריס ממועמד דעתן שעלול להאפיל עליה.
האריס מכריזה על הפסד בבחירות
(צילום: רויטרס)
החיכוכים עם האריס לא נגעו רק לישראל אלא גם לנושאי כלכלה וחברה. שפירו מציג בספרו עמדות שחורגות מהקו הפרוגרסיבי של המפלגה, ומשתמש בו כדי לסמן את הטריטוריה שלו לקראת המירוץ לנשיאות ב-2028. הוא מצהיר במפורש שהתנגד למדיניות הסגרים הממושכים בקורונה, שהוא תומך בקיצוצי מסים, ושיש לו גישה אוהדת לתעשיית הדלקים המאובנים (פראקינג), הכה אהובה על טראמפ.
עמדות אלה מציבות אותו ימינה מהמיינסטרים הדמוקרטי הנוכחי, ומכוונות למצביעי המרכז והמעמד הבינוני בפנסילבניה. בספר הוא גם כותב כי היה אחד הקולות הבודדים שהעזו לומר לנשיא ג'ו ביידן בשיחות סגורות כי עליו לפרוש מהמרוץ לאחר ההופעה הכושלת בעימות מול טראמפ. זאת בניגוד לרבים אחרים במפלגה ששתקו, לדבריו, עד שהיה מאוחר מדי.
שפירו מתייחס בספר גם לתקרית השנאה שאירעה בפסח האחרון, אז הושלך בקבוק תבערה לעבר מעון המושל. שפירו ומשפחתו נאלצו להימלט מהבית באישון לילה. התוקף, שנתפס מאוחר יותר, הודה בחקירתו כי המניע למעשה היה הזעם שלו על שפירו היהודי והאשמתו ב"מותם של פלסטינים בעזה". לדברי שפירו, התקרית הזו מדגישה את עליית המדרגה באנטישמיות בארצות הברית, "שהפכה למפחידה הרבה יותר, אמיתית הרבה יותר".
