ביום שני בבוקר התקבל טלפון בלשכת הרמטכ"ל. ראש הממשלה רוצה להגיע לפיקוד המרכז לדיון ביטחוני. היום. למעשה, עוד כמה שעות. ובפורום מלא. מדוע? אולי נתניהו התעורר אחרי לילה של נדודי שינה. הרי רק לפני שמונה ימים אמר לו אישית הרמטכ"ל זמיר ששטחי יו"ש יכולים לצאת משליטה בגלל "פשיעה לאומנית" יהודית.
הדיון עצמו היה מוזר. נתניהו וישראל כ"ץ קיבלו סקירה מקיפה על מצב הטרור הפלסטיני, והדרך שהובילה אותו לשפל ‑ בעקבות פעולות צה"ל ושב"כ בשלוש השנים האחרונות. מצד שני, הטרור היהודי ("פשיעה לאומנית" הקפידו הקצינים לומר בדיון), הולך וגובר.
אזהרה אישית. זמיר עם נתניהו וכ"ץ
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
פרדוקס מעניין: הימין הקיצוני הסביר כל השנים שהוא בשטח כי צה"ל איננו שם; הוא הציג את פעיליו כמיליציה להגנה עצמית. אבל כשצה"ל הורס חלקים גדולים ממחנות הפליטים, מפחית את האיום הנשקף מפלסטינים, מעניק חליפת הגנה ל"חוות" שמעצימות את החיכוך ברחבי השטחים ‑ הטרור היהודי רק גדל, מתרחב.
אלוף פיקוד המרכז הציג את החשש מפשיעה לאומנית. אין לי מושג עד כמה ציורי היה האלוף בלוט. הוא ללא ספק סיפק אזהרה מהדהדת: השטח יכול להתפוצץ בגלל גפרור אחד של "פשיעה לאומנית" יהודית. גם בשב"כ טרודים. הדברים הגיעו עד כדי כך שראש הארגון דוד זיני הורה בחודשים האחרונים להפעיל יותר ויותר את היחידה המבצעית עבור הצרכים של מה שמכונה "המחלקה היהודית".
צה"ל, מצידו, הפחית דרמטית ‑ ובצורה שקטה - את השימוש בחיילי הגמ"ר, לאחר תקריות קשות רבות. אם אחרי 7 באוקטובר מדובר היו באלפים רבים, כיום יש, לפי גורמים בצבא, כ-800 בסך הכל, או פחות. הבעיה היום היא פחות ההגמ"ר ויותר כיתות הכוננות בהתנחלויות קיצוניות.
אל מול תמונת המצב המטרידה שהוצגה לו, נתניהו איבד סבלנות לחלוטין. "הוא לא רצה לשמוע", אמר לי גורם שנכח שם. זה לא טוב לקמפיין. עם או בלי קשר, הוא הסיט את השיחה לתרחיש אחד ספציפי: עימות כולל עם הפלסטינים והרשות. נתניהו שאל על תוכניות מבצעיות. הרמטכ"ל השיב שיש לכך תוכניות, ואפשר לקבוע דיון ייעודי לצורך כך ולהציג אותן באורח מלא.
מיד אחרי הישיבה פתחו אנשי ראש הממשלה במסע תדרוכים אינטנסיבי. הם הציגו את הרמטכ"ל זמיר ואת האלוף בלוט כמי שהגיעו לא מוכנים לדיון; לחילופין, כמי שרצו לדבר על פשיעה יהודית בשעה שנתניהו רצה לעסוק בהיערכות למלחמה מול הפלסטינים. צינורות תקשורתיים ששימשו את לשכת נתניהו להעברת מסרים נגד מצרים, בשירות קטאר, שימשו השבוע כדי לצייר תרחיש של מלחמה כוללת בשטחים, כולל שימוש ב"טנקים ובחיל האוויר", אגב הכפשת צה"ל.
בצבא הבינו ‑ באיחור ‑ שזו הייתה מלכודת. הם היו צריכים להבין את זה הרבה קודם. הצבא יודע לומר לממשלה - גם לנתניהו ולשר הביטחון ‑ לא, אי-אפשר לערוך דיון ראוי בהתראה של שעתיים וחצי. אבל נתניהו לא היה מעוניין בכזה. כאשר שמע את העובדות והאזהרות של האלוף, הוא מיהר לשנות את הנושא. אנשיו נחפזו לשגר ספינים שתוקפים את צה"ל, ומעלים אפשרות למלחמה.
כל זה היה יכול להישמע כמו עוד יום במערכת הבחירות, אבל מדובר בדיני נפשות ממש.
הטור המלא במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב"ידיעות+"
