בית המשפט העליון זיכה היום (שלישי) מחמת הספק את סלימאן אלהואשלה (33), תושב הפזורה הבדואית שבנגב, שהורשע בהריגת צעיר שביקש להינשא לאחייניתו ונידון ל-16 שנות מאסר. אלהואשלה זוכה ברוב של שני שופטים מול אחד.
ב-21 באוקטובר 2015, בשעת בוקר, אסף אלהואשלה את מחמד הואשלה ממכון לשטיפת כלי רכב בדימונה. דקות ספורות לאחר מכן, נמצא הואשלה פצוע ומדמם באזור אירוח במתחם מגורים של אלהואשלה ובני משפחתו, ובהמשך נקבע מותו. לפי האישום נגד אלהואשלה, הרקע למקרה היה סכסוך בין המשפחות של השניים, שמקורו ברצון המנוח להינשא לאחייניתו הקטינה של הנאשם.
ב-2020 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את אלהואשלה בהריגת הואשלה ושנה לאחר מכן גזר עליו 16 שנות מאסר. במשפטו טען אלהואשלה כי הוא חף מפשע ולא היה מעורב בסכסוך המשפחתי. לדבריו, בהגיעם למתחם, השאיר את המנוח בו והלך לביתו להחליף לבגדי עבודה. בדרכו חזרה מביתו, הבחין בטרקטורון אדום יוצא מהמקום וכשהגיע למנוח, מצא אותו פצוע ומדמם.
אלהואשלה התקשר לאחיו כדי שיטפל בהואשלה וניסה להתחקות אחרי הטרקטורון. אז נמלט אלהואשלה מהמקום והסגיר את עצמו לידי משטרה אחרי שלושה שבועות. הוא הורשע בשל ראיות נסיבתיות - מניע, נוכחותו בזירה והימלטותו. אלהואשלה ערער לעליון וטען כי הראיות לא מספיקות להרשעתו. עוד טען כי גרסתו שהמנוח נדקר כשלא היה שם סבירה.
שופטי העליון חאלד כאבוב ועופר גרוסקופף זיכו היום את אלהואשלה. "לאחר בחינה של כל החומר שהובא לעיוני, נותר בליבי ספק באשר לאשם של המערער. ואשר למשמעות של כך על התוצאה – אין ספק", נימק כאבוב את החלטתו. "אין כל ראיה המעידה על כך שקדם לאירוע תכנון לפגוע במנוח. ובהתאם לכך, לא ניתן לשלול את האפשרות הסבירה שהפגישה בין המערער לבין המנוח במכון הייתה מקרית".
עוד כתב השופט כאבוב כי "לא ניתן לשלול תרחישים אחרים, סבירים לא פחות לאירוע עצמו, לפיהם מי מבני משפחת הנאשם, שרבים מהם מתגוררים במתחם, בעלי מניע דומה לפגוע במנוח, שחלקם נכחו בזירה ונמלטו ממנה – הביאו למותו של המנוח. האפשרות שהם גרמו למות המנוח היא ראיה נסיבתית בעלת פוטנציאל מזכה, להבדיל מפוטנציאל מרשיע, ועל כן היא אינה צריכה לעמוד ברף ההוכחה הנדרש בפלילים. אלא, די בכך שהאפשרות שאלו פגעו במנוח והביאו למותו היא אפשרות סבירה".
עו"ד אורי בר נתן
עו"ד יפתחצילום: יובל חן מנגד, השופט יוסף אלרון סבר שאין לזכותו. "התרחישים החלופיים שהועלו אינם מפריכים את המסקנה המרשיעה העולה מהראיות הנסיבתיות. איני רואה לאמץ תרחיש מזכה שמשמעותו כי שילוב צירופי מקרים הוא שהוביל את המערער לצאת באותו בוקר באופן לא מתוכנן ממקום עבודתו בבאר שבע לאחר שנקרא לתקן בדחיפות טרקטור; כי חרף זאת, והגם שהיה 'עייף' בחר לנסוע לדימונה, אם כי לדבריו אינו זוכר מה עשה שם; ולאחר זאת לעבור דרך מתקן שטיפת הרכב; לפגוש שם בעיתוי מקרי את המנוח; להסיע את המנוח ל'שיג' – בעיצומו של הסכסוך בין המשפחות; וכי שם, בעוד המנוח נדקר בסמוך להגעתם – למערער לא הייתה יד בכך. בחינת הראיות במשולב מובילה למסקנה מרשיעה חד משמעית", כתב אלרון.
עורכי דינו של אלהואשלה, אורי בן נתן, דוד יפתח ודן ענבר, מסרו: "אחרי שמונה שנים של לחימה קשה ומפרכת הוכח כי סלימאן זכאי. מתחילת הדרך לא היה ספק שסולימן לא דקר את המנוח ורק נקלע לסיטואציה שלא בטובתו. בית המשפט העליון, בפסק דין מנומק ומפורט, וברוב של שני שופטים, החליט לזכותו מחמת הספק. מזלו של מרשי שלא החל לרצות את 16 השנים שנגזרו עליו והיום הוא חופשי לחלוטין".
