המציאות הביטחונית לישובי גבול הצפון של ישראל מציבה בפנינו אתגר מורכב שנמשך כבר למעלה מרבע מאה והתחדד שוב מאז השבעה באוקטובר בכלל ובמסגרת מבצע "שאגת הארי" בפרט.
מאז נסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000 נוצר באזור ואקום שלטוני שאפשר לארגון חיזבאללה לבסס שליטה עמוקה, צבאית, כלכלית ותודעתית.
שליטה זו יצרה מערכת תלות אזרחית וצבאית המנציחה את חוסר היציבות ומחלישה גורמים מתונים בחברה השיעית, גורמים שאינם מרוצים מהמצב שנוצר בגלל חיזבאללה והמחירים שהם משלמים.
לכן, יש לגבש תוכנית שמציעה גישה אסטרטגית חדשה שמטרתה לשבור את המעגל הזה באמצעות שילוב בין ביטחון, כלכלה וממשל אזרחי.
הרעיון של התוכנית מתבסס על הנהגה מקומית לבנונית, המתבססת על עקורי המדינה, בני העדות והדתות השונות, שחלקם השתקעו בישראל וחלקם מצאו מקום מגורים חדש בעולם. על בסיס שיחות עימם, מסתמן כי רבים מביניהם, מעוניינים לשוב לחבלי מולדתם.
ההנחה כי פתרון צבאי בלבד אינו מספיק, למרות המכה החזקה שחיזבאללה חטף בשנתיים וחצי האחרונות, אין ערובה ליציבות ארוכת טווח במרחבים סמוכי הגדר, ללא טיפול בגורמים האזרחיים והכלכליים שמאפשרים לארגוני טרור לצבור כוח והשפעה במרחבים המדוברים.
לכן יש לגבש מודל פעולה רב-מערכתי שמטרתו להקים אזור ביטחון אנושי בדרום לבנון, אזור שבו מתפתחים מנגנוני ממשל מקומיים, כלכלה עצמאית ותשתיות אזרחיות לצד מנגנוני ביטחון מתקדמים.
שלבי פעולה
על מנת להוציא את הרעיון לפועל, יש לפעול בשלבים, בשלב הראשון יש לפתוח ערוצים דיסקרטיים מול הנהגה שיעית מקומית המתנגדת לשליטת חיזבאללה. שלב זה כולל בדיקה של תמיכה ציבורית, מיפוי מבנה הכפרים והחמולות והערכת היתכנות פוליטית ומבצעית.
בשלב השני יש לבנות מסגרת פוליטית בינלאומית שתעניק לגיטימציה למהלך. מדינות מרכזיות כמו ארצות הברית וצרפת אמורות להוביל קואליציה בינלאומית, לצד שיתוף פעולה עם ממשלת לבנון וצבא לבנון. אולי לצכפיץ את המהלך למועצת השלום שהוקמה לטפל ברצועת עזה, על מנת שתיקח גם את המרחב הזה תחת חסותה ותנטב תקציבים לשיקום, גם לשם.
השלב השלישי כולל החזרת אוכלוסייה אזרחית לאזורים שנפגעו מהעימותים והקמת מנגנוני ממשל מקומיים. במקביל בניית מנגנוני ביטחון קהילתיים ,מנגנוים לשיקום שירותים אזרחיים וליצירת הזדמנויות כלכליות.
בשלב הרביעי ביצוע הרחבה של תשתיות אזרחיות גדולות כגון, מערכות מים, חשמל, תקשורת, תחבורה וזאת לצד פיתוח חקלאות, מקומות עבודה ומערכת חינוך אזורית.
על מנת לממן את העלויות הכרוכות בפרויקט, יהיה נכון להכפיפה למועצת השלום או להקים קרן שיקום לדרום לבנון, שתשמש מנוף לשינוי המציאות הכלכלית באזור. הקרן תהיה מיועדת להשקעות בתשתיות, בנייה מחדש של כפרים, חקלאות מתקדמת, אנרגיה מתחדשת והכשרת עובדים.
שליטה כלכלית יוצרת גם שליטה טריטוריאלית
העיקרון המוביל הוא ששליטה כלכלית יוצרת גם שליטה טריטוריאלית: כאשר לאוכלוסייה המקומית יש אינטרס כלכלי ביציבות ובשגשוג, היא פחות נוטה לתמוך בגורמים חמושים המייצרים חוסר יציבות. במקביל, ישולבו אלמנטיים ביטחוניים, שיהוו מערכת ביטחון רב-שכבתית. השכבה הראשונה מבוססת על משמר אזרחי מקומי המספק הגנה קהילתית בסיסית.
השכבה השנייה נשענת על צבא לבנון כגורם ריבוני המופקד על הביטחון באזור. השכבה השלישית כוללת מנגנון פיקוח בינלאומי המוודא עמידה בהסכמים ומנטר הפרות. מעל כל אלו עומדת מעטפת מדינית של קואליציה בינלאומית שתפעיל לחץ מדיני וכלכלי במקרה של הפרות.
דורון הדרלצד היתרונות האסטרטגיים, יש להיערך לסיכונים ולניסיונות חבלה מצד איראן וחיזבאללה, שחיתות מקומית, כשל במימון בינלאומי או התנגדות מצד האוכלוסייה. לכן יש לכלול מנגנוני בקרה, שקיפות, ניטור בינלאומי והסלמה הדרגתית במקרה של הפרות.
בסופו של דבר הרעיון מציג תפישה אסטרטגית חדשה, מעבר ממדיניות של ניהול עימות מתמשך למדיניות של יצירת מציאות אזרחית-כלכלית שמייצרת אינטרס מקומי ביציבות. אם תיושם בהצלחה, היא עשויה לשנות את משוואת הביטחון בגבול הצפון ולהחליף את מעגל ההסלמה במודל של יציבות אזורית המבוססת על ממשל לגיטימי, שגשוג כלכלי ושיתוף.
אל"מ במיל' דורון הדר, לשעבר מפקד יחידת ניהול המשברים והמשא ומתן של צה"ל
