שירה (שם בדוי) בת ה-13 נמצאת על הרצף האוטיסטי, ואף שאנחנו כבר בסוף נובמבר היא לא הלכה השנה לבית הספר אלא נשארה בבית עם אימא שלה, כי משרד החינוך טרם מצא מסגרת שתתאים לצרכיה. אחרי שהציעו להחזיר אותה לבית הספר שפלט אותה בשנה שעברה, או לחלופין להעביר אותה לאשפוז פסיכיאטרי (!), נאלצה האם לבחור לוותר על הפרנסה. שירה זקוקה למסגרת, לשגרה ולטיפולים, ורק אז תוכל להתפנות ללימודים - ואימה לעבודה. בינתיים הן ממתינות. מי יודע עד מתי. ואם בכלל.
המקרה של שירה הוא אחד מתוך אלפי סיפורים של הורים שנאלצים לבחור בין פרנסה לבין טיפול בילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים, ואת מעט התקווה שנותרה להם הם תולים בממשלה שעומדת לקום. שרים חדשים ייכנסו למשרדים ויפגשו – חלקם לראשונה - פנים אל פנים את "החיים עצמם" של אזרחי ישראל בכלל ושל אנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם בפרט.
שרשרת מערכות הבחירות התכופות של השנים האחרונות השפיעו לרעה על כלל משרדי הממשלה, אבל בתחומי הרווחה, ובתוכם ילדים ובוגרים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם, נדמה שהנזק עמוק יותר, וביתר שאת בכל הנוגע למערכת החינוך. המצב מביא הורים רבים לצמצם את שעות עבודה שלהם, וכמו במשפט שלמה מודרני, לבחור בין פרנסת המשפחה לבין חינוך וטיפול בילדים.
המשבר בשירותי החינוך המיוחדים מתבטא במחסור עצום בצוותים - גננות, מורות לחינוך מיוחד, סייעות ועוד. המחסור הקיים, וההחרפה העתידה לבוא לצד הגידול השנתי במספר התלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים, הביאו השנה את משרד החינוך לאפשר באופן תקדימי קיצור ימי לימודים במסגרות לילדים על הספקטרום. ומדובר למרבה הצער רק בהתחלה: שורה חדשה של גזירות כבר מחכות לשר החינוך החדש, ובהן פגיעה במערך ההסעות, ביטול כיתות קטנות שמאפשרות מרחבי למידה מותאמים ועוד.
שר החינוך - לכשימונה אחד כזה כי בינתיים אין קופצים - יצטרך לנקוט כבר ביומו הראשון צעדים מיידים כדי לפחות להבטיח פתרון מינימלי לשנת הלימודים הבאה. מה יהיה עליו לעשות? רשימה חלקית וראשונית: ניתוב כוח אדם של מורות חיילות לחינוך המיוחד; שינוי חוק עבודה מועדפת שיאפשר לקלוט יותר חיילים משתחררים במערכת החינוך, ותיקון מחויב המציאות של חוק חינוך מיוחד.
עו"ד מיכאל זץעזרא לויהמשבר נעוץ בכך שישראל לא ערוכה לגידול במספר הילדים המאובחנים על רצף האוטיזם, הנאמד בכ-18% בשנה. כתוצאה מכך היא גם לא פועלת לתכנון שירותים ומודלים שיאפשרו את התפתחותם התקינה והמיטבית של הילדים. גרוע מכך, מזה שנים לא מתקיימת עבודה מטה סדירה ומשותפת של משרדי ממשלה שתסנכרן את כלל המענים הקיימים והנדרשים. כשכל משרד ממשלתי מסתכל ומטפח רק את המדשאה שלו, מה הפלא שהחצר האחורית של ילדים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי נראית כה מוזנחת ודלילה?
על המדינה לאפשר לילדים לקבל את כל המשאבים והמענים הנדרשים על מנת לקדם אותם ולאפשר להם חיים מיטביים, עצמאיים ומלאי סיפוק. כדי לעשות זאת היא צריכה להתחיל לעבוד בתיאום, לתכנן קדימה ובעיקר להסתכל למציאות בעיניים. אסור לנו לקבל כל דבר שהוא פחות מזה.
- עו"ד מיכאל זץ הוא מנהל האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל באלו"ט - אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
