"וואן מומנט פליז, פיקצ'ר". זו הייתה הקריאה שאפיינה יותר מכל את שבתאי מיכאלי (80), שנודע בירושלים כצלם שבמשך עשרות רבות של שנים מתעד את העוברים ושבים בעיר.
מיכאלי נולד בגאורגיה ועבד כסנדלר וכחייט עד שעלה לישראל בשנת 1973. בארץ עבד בעבודות כפיים בכמה מפעלים. ב-1985, לאחר שעבר תאונת דרכים קשה, הוא רכש מצלמת פולארויד בחנות פוג'י והחל לשוטט ברחבי ירושלים ולהציע תמונות בעשרה שקלים. בשבוע האחרון הוא נפטר והותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, 11 נכדים ושבעה נינים.
מיכאלי היה מוכר לירושלמים ולמי שביקר בירושלים, בעיקר באזור מרכז העיר, כמי שמחזיק בידו תמיד את אותה מצלמת פולארויד ומצלם תיירים, תושבים וכל מי שנקרה בדרכו. מדי בוקר מיכאלי היה עולה על הרכבת מנווה יעקב, יורד במרכז העיר ומצלם אנשים במצלמתו.
"כשהוא עלה לארץ הוא עבד במפעלים, בהרבה עבודות כפיים", סיפרה סיגל, נכדתו של מיכאלי. "לאחר כמה שנים, כשאשתו הייתה בהיריון, הוא עבר תאונה קשה. נהג משאית שיכור עלה על המדרכה ופגע בו. הוא היה בין חיים למוות, ונותר כפוף ועם פלטינות בשתי הרגליים. מאז השתבשו חייו, אבל הוא ניסה להמשיך לפרנס וגם לחיות. הוא לא היה יכול להמשיך לעבוד בעבודות כפיים. הוא פשוט המשיך לעשות עבודות סנדלרות בבית בשכונה ובמקביל רכש מצלמה והחליט שהוא מצלם. זה התחיל מהבית ובאירועים, הוא היה מצלם אותנו כל הזמן. נולדנו לסבא כזה".
מיכאלי נהג לגבות עשרה שקלים לתמונה, וכך התפרנס במשך 35 שנים. לדברי סיגל, נכדתו, לעיתים קרובות היא נתקלה בסבה כשבילתה עם חברים במרכז העיר: "הייתי יוצאת למדרחוב ופתאום רואה את סבא מצלם אנשים. הוא היה איש מאוד מצחיק".
מיטל, אחותה של סיגל, העלתה השבוע פוסט בפייסבוק לזכר סבה, וזכתה לתגובות ולסיפורים מאנשים שפגשו את הצלם המוכר. "אישה אחת סיפרה לנו השבוע שלפני כמה שנים היא חגגה יום הולדת לבת שלה ולא היה עליה כסף. סבא צילם את הילדה ונתן לה את התמונה במתנה. הוא היה בן אדם פשוט ועניו", התרגשה מיטל.
לפני כמה שנים חלה מיכאלי, ובשנה האחרונה, שהייתה קשה מאוד עבורו, המעיט לצלם. בצאת השבת האחרונה הלך לעולמו. נכדתו, מיטל, הבטיחה: "סבא שלי היקר, אני אקנה מצלמה כזאת ואמשיך את דרכך. כל תמונה תהיה לזכרך".
