"קואליציית נתניהו-דרעי-סמוטריץ' זה לא ימין", פסק נפתלי בנט בפוסט שהעלה לאחרונה לרשתות. "אני ימין", הבהיר. אלא שהיום, עם ההודעה הדרמטית על ריצה משותפת עם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, הפער בין ההצהרות למציאות נחשף במלואו. אי אפשר להכריז "אני ימין" כשאתה כורת ברית פוליטית עמוקה עם מי שמוביל את מחנה המרכז-שמאל בשנים האחרונות.
הטענות של בנט נגד הממשלה נכונות. היא לא תמיד הראשונה לדווח לציבור שבחר בה מתי האש מתחדשת ומתי נפסקת, אם בכלל. היא סוחטת את הציבור שמתגייס פעם אחר פעם לשירות מילואים, ובמקביל פועלת כדי לייצר מסלול השתמטות רחב. כל ימני יודע שהריבונות הישראלית במדינה פנימה במצוקה – כלפי חרדים וכלפי מגזרי מיעוטים. מקרי הרצח הם מכת מדינה, והפרוטקשן נמצא מאחורי כל פינה.
לזכות בנט ייאמר שכראש ממשלת השינוי הוא הצטיין בבלימת יוזמות שמאל מתוך ממשלתו שלו, ובראשה הטלת וטו נחרצת מול האמריקנים על הקמת קונסוליה אמריקנית לפלסטינים בירושלים. הוא גם התעקש על קיום תהלוכת יום ירושלים במסלול המקורי, מול איומי חמאס.
גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי עבור מפלגה שבנט עומד בראשה. זו הסיבה שבגללה, בניגוד למצביעי "ימינה" בשתי מערכות הבחירות שבהן הוביל את המפלגה, אין לי טינה אישית כלפיו. למרות זאת, עכשיו, כשהשבר עם המפלגות החרדיות חשף את הפערים שיש להן עם הציונות, ובנט אומר את כל המילים הנכונות כדי לנגן על השבר הזה – אני חש פער הולך וגובר ממנו. "אני ימין", הוא מכריז, אבל קשה לשכוח איך סיפר בגאווה שכאשר נכנס למשרד ראש הממשלה הוא השיל את הימניות מעליו והפך להיות "ראש הממשלה של כולם".
ציבורים אחרים
כשבוחנים את המפלגה החדשה שלו, עוד לפני החבירה ללפיד, בולט לעין שהרשימה נועדה לפנות לציבורים אחרים. בנט בחר בפינצטה אנשי מקצוע וטכנוקרטים, נשים מהמעלה הראשונה, בעלות קילומטרז' ניהולי ורפורמות חשובות. אישה אחת, שותפתו ההיסטורית והסמן הימני שעבד לצידו, נותרה בסימן שאלה. למה? נדמה כי שקד הפכה לנכס בעייתי מול הקהלים שבנט מבקש לגייס. אי אפשר להתהדר בנוצות של ימין תוך הדרת ימנים.
בתגובה לעוד אמירה קשה לעיכול של יאיר גולן, מי שעשוי לשבת לצידו סביב שולחן הממשלה, הסביר לאחרונה בנט שגולן יכול לדבר אבל יכהן לכל היותר כשר האנרגיה. גם בקדנציה הקודמת של בנט הוא ניסה לשנמך את קודמתו של גולן בתפקיד
יש מי שניסה לטעון עד כה שבקמפיין יש גאנט, ושבנט קורץ למרכז-שמאל רק כשלב זמני בקרב על ראשות גוש השינוי מול גדי איזנקוט; לשיטתם, הדמויות הימניות יופיעו בהמשך. אבל הריצה המשותפת עם לפיד שומטת את הקרקע מתחת לתירוץ הזה. פוליטיקה היא לא תוכנית ריאליטי. אי אפשר לבנות קמפיין שלם שפונה למצביעי מרכז-שמאל, להפוך לבן ערובה שלהם ושל לפיד, ואז לשלוף ימנים ולצפות שהבייס לא יברח.
בנט אמנם נכנס למערכת בלי הקוף הפלסטיני על הגב ("כרגע כולם מבינים שזה לא מתאים", אמר בהקלטה מלפני שנתיים), אבל במציאות דברים זזים. הממשלה הנוכחית קידמה הקמה של עשרות נקודות ויוזמות התיישבות חדשות בין הקו הירוק לירדן, ועתידה של התוכנית הגרנדיוזית תלוי ועומד בידי הממשלה הבאה. ברצותו יקים התיישבויות, ברצותו יקפל.
בתגובה לעוד אמירה קשה לעיכול של יאיר גולן, מי שעשוי לשבת לצידו סביב שולחן הממשלה, הסביר לאחרונה בנט שגולן יכול לדבר אבל יכהן לכל היותר כשר האנרגיה. גם בקדנציה הקודמת של בנט הוא ניסה לשנמך את קודמתו של גולן בתפקיד. מרב מיכאלי כיו"ר מפלגת העבודה ייבשה תקציבים של כבישי יהודה ושומרון, וזה עוד בלי לדבר על הפרצופים העגומים שסבלה איילת שקד בתוכנית להקמת 11 נקודות התיישבות בנגב משותפי הממשלה השמאליים. לשותפים עתידיים יהיו דרכים רבות לעכב מהלכים כאלה באותה שיטה, כפי שכבר ראינו בעבר.
עקיבא לםדניס ויסלפובנט 2026 מנסה לשווק את עצמו באריזה חדשה. על רקע המשבר ההיסטורי עם החרדים וקריסת המשילות, הוא יכול לגלח קולות משמעותיים מימין שמחפשים בית מתוקן. אבל הוא אפילו לא מנסה לעשות את זה. הצהרותיו על ימניותו נותרות ברשת, אבל הקמפיין שלו, ועתה גם הריצה עם לפיד, משדרים שהוא בכלל לא פונה לימין. הוא לא מציע לו חזון, לא שותפות אמיתית ולא הגנה אידיאולוגית. הוא קורא לעצמו ימין, אבל בפועל הוא מסובב אליו את הגב.
