בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע ב-29 באפריל כי שרטוט מחוזות בחירה על בסיס גזע אינו חוקתי, הכרעה דרמטית ברוב של 6 מול 3 שמטלטלת את אחד הכלים המרכזיים של הפוליטיקה האמריקאית בעשורים האחרונים. ההחלטה, שניתנה במסגרת התיק מלואיזיאנה (Louisiana v. Callais), פותחת מחדש שאלה יסודית: האם ניתן להשתמש בזהות אתנית כדי לתקן עיוותים היסטוריים, או שמדובר בעצמו באפליה אסורה.
כדי להבין את עוצמת ההכרעה, צריך לחזור לבסיס של השיטה האמריקאית. חברי בית הנבחרים אינם נבחרים ברשימה ארצית, אלא ממחוזות גיאוגרפיים. כל מדינה מחולקת למחוזות בהתאם לגודל האוכלוסייה, וכל מחוז בוחר נציג אחד. אחת לעשור, לאחר מפקד האוכלוסין, המדינות משרטטות מחדש את גבולות המחוזות. זה נשמע כמו הליך טכני, אך בפועל מדובר באחד הכלים המשמעותיים ביותר לעיצוב כוח פוליטי.
כאן נכנס המושג "ג'רימנדרינג". מקורו בתחילת המאה ה־19, כאשר מושל מסצ'וסטס אלברידג' ג'רי אישר מפה בעלת צורה חריגה שנראתה כמו סלמנדרה. מאז הפך שמו לשם נרדף לשרטוט מכוון של מחוזות כדי לייצר יתרון פוליטי. הדבר נעשה באמצעות ריכוז מצביעי היריב במספר קטן של מחוזות, או פיזור שלהם בין מחוזות רבים כך שלא יהוו רוב באף אחד מהם.
לצד הג'רימנדרינג המפלגתי התפתח לאורך השנים גם מנגנון אחר, שנועד לתקן עיוותים היסטוריים: יצירת מחוזות "מיעוט-רוב", בעיקר עבור אוכלוסיות שחורות בדרום. הרעיון היה לאפשר לקבוצות שסבלו מאפליה ממושכת לבחור נציגים משלהן, ובכך להבטיח ייצוג פוליטי אפקטיבי. בתי המשפט הפדרליים אף דרשו זאת במקרים מסוימים מכוח חוק זכויות ההצבעה של 1965.
הטלת ספק בגישה הקיימת
ההכרעה החדשה של העליון מטילה ספק עמוק בגישה הזו. במקרה של לואיזיאנה, בית משפט פדרלי קבע כי המפה הקודמת של המדינה פוגעת בייצוג השחורים והורה להוסיף מחוז שבו הם מהווים רוב. המדינה אכן שרטטה מפה חדשה בהתאם, אך זו הותקפה כ"ג'רימנדר גזעי". העליון קיבל את הטענה וקבע כי עצם השימוש בגזע כקריטריון מרכזי לשרטוט מחוזות עומד בניגוד לעקרון השוויון החוקתי.
כדי להבין עד כמה ההכרעה הזו יכולה לשנות מציאות פוליטית, די להביט באופן שבו נראות המפות בדרום ארצות הברית. כיום, בזכות מחוזות שבהם מצביעים שחורים מרוכזים ומהווים רוב, הדמוקרטים מצליחים להחזיק במספר דו-ספרתי של מושבים גם במדינות שמצביעות לרפובליקאים ברמה הכלל-מדינתית. במפה הנוכחית מדובר בכ-65 מחוזות רפובליקניים מול כ־24 דמוקרטיים. אלא שברגע שמבטלים את החובה לשמר מחוזות מיעוט־רוב, התמונה משתנה במהירות: אותם מצביעים מתפזרים בין מחוזות שונים, והרוב הלבן נוטה להכריע כמעט בכל אחד מהם, כך שמרבית האזור "נצבע אדום" כמעט לחלוטין.
במקביל, הפסיקה משתלבת במלחמת מפות שכבר מתנהלת לקראת בחירות האמצע. בטקסס הרפובליקאים הציתו את המהלך כאשר קידמו שרטוט אמצע־עשור שנועד להוסיף עד חמישה מושבים לטובתם, מבלי להמתין למחזור החלוקה הבא. מנגד, בקליפורניה המושל גאווין ניוסם הוביל מהלך שאושר במשאל עם בנובמבר 2025, המאפשר אימוץ מפה זמנית עד 2030 שעשויה להעביר חמישה מושבים מהמחנה הרפובליקני לעמדת יתרון דמוקרטית. גם וירג'יניה הצטרפה למגמה, לאחר שבשבוע שעבר אישרו הבוחרים במשאל עם פתיחה מחדש של המפות, מהלך שעשוי להעניק לדמוקרטים עד ארבעה מושבים נוספים, אף שהוא עדיין צפוי להיבחן משפטית.
שרטוט מהונדס של מחוזות אינו רק כלי טכני אלא מנגנון שמעוות את רצון הבוחר. באמצעות חיבור מלאכותי בין אזורים כפריים לעירוניים, או בין קבוצות בעלות מאפיינים סוציו־אקונומיים ואתניים שונים, נוצרים מחוזות שאינם משקפים קהילה טבעית
בפלורידה, לעומת זאת, הרפובליקאים כבר פעלו בפועל: המחוקקים אישרו ב-29 באפריל מפה חדשה שעשויה להגדיל את יתרון המפלגה מ-20 מול 8 ל-24 מול 4, בין היתר על חשבון מחוזות דמוקרטיים באזורים עירוניים מרכזיים כמו אורלנדו, טמפה־סנט פטרסבורג ודרום פלורידה. במילים אחרות, פסיקת העליון אינה רק הכרעה עקרונית אלא מנוע שמאיץ מאבק פוליטי ארצי, שבו כל צד מנסה למקסם את כוחו דרך הקווים שעל המפה.
בקרוב התוצאה
ההשלכה המרכזית של כל המהלכים הללו תורגש בבחירות האמצע של 2026. בארצות הברית, שליטה בבית הנבחרים מוכרעת לעיתים בהפרש של מושבים בודדים. שינוי של מספר מחוזות בלבד עשוי להספיק כדי להעביר את השליטה מידי מפלגה אחת לאחרת. אם אכן ייעלמו או יצומצמו מחוזות מיעוט־רוב, הדמוקרטים עלולים לאבד אחיזה באזורים שבהם הסתמכו על ריכוז קולות של מצביעים שחורים, בעוד הרפובליקאים עשויים להרוויח יתרון מבני.
מעבר להשפעה המיידית, מדובר גם בשינוי תפיסתי עמוק. במשך עשורים, המערכת האמריקאית הכירה בכך שאי-שוויון היסטורי מצדיק התערבות אקטיבית. כעת, בית המשפט העליון מאותת על מעבר לתפיסה "עיוורת צבעים", שבה עצם השימוש בגזע נחשב בעייתי, גם כאשר המטרה היא תיקון עוול. השאלה שנותרת פתוחה היא האם גישה זו תוביל לשוויון רחב יותר, או דווקא תעמיק פערים קיימים.
ד"ר קובי ברדהצילום: טל גבעוניבסופו של דבר, שרטוט מהונדס של מחוזות אינו רק כלי טכני אלא מנגנון שמעוות את רצון הבוחר. באמצעות חיבור מלאכותי בין אזורים כפריים לעירוניים, או בין קבוצות בעלות מאפיינים סוציו־אקונומיים ואתניים שונים, נוצרים מחוזות שאינם משקפים קהילה טבעית. בכך נפגע תפקידו הבסיסי של נציג הציבור, שאמור לייצג אוכלוסייה מובחנת וברורה, ולא תוצר של קווים פוליטיים שנמתחו מראש כדי לשרת תוצאה אלקטורלית.
ד"ר קובי ברדה, ביה"ס רב-תחומי HIT וחוקר בכיר, מכון JPPI*
