חג השבועות הוא המועד הנכון להצדיע לנשים שמאחורי לומדי התורה. האימהות, הנשים, הבנות - הגיבורות האלמוניות שבלעדיהן לא היה קם ועומד עולם התורה לאורך כל הדורות. ובניגוד לסטריאוטיפ שנתפר סביבן, הן ממש לא היו ואינן בובות על חוט.
אני מצדיעה להן. למדתי מרבי עקיבא, שהיה בור ועם הארץ עד גיל 40 והפך למי שנחשב לענק בין לומדי ומלמדי התורה בכל הדורות אחרי משה רבנו: "שלי ושלכם שלה הוא". כך אמר רבי עקיבא לעשרות אלפי תלמידיו כששב לביתו אחרי 24 שנים בבית המדרש, כשהוא מצביע על אשתו רחל. בת הגביר שוויתרה למענו על חיי תפנוקים וכסף. והתווה כיוון: אל תשכחו את תרומת הנשים.
גם עולם התורה של היום חייב את המשכיותו לנשים שממשיכות ובוחרות בחיי תורה, אפילו בימים קשים אלו כשבעליהן ובניהן נצבעים בצבעי פרזיטיות והשתמטות סטריאוטיפיים השווים דיון נפרד. כשתשומת הלב הציבורית מתעלמת מהנשים. ושום ארגון שוחר שוויון פמיניסטי לא מגן על זכויותיהן. בערב חג השבועות, שהתורה עומדת במרכזו, מגיעות להן כמה שניות של תשומת לב.
רובן המכריע של נשות האברכים מפרנסות את משפחותיהן, כשברוב המקרים עשו בחירה מודעת ברמת חיים נמוכה יחסית. 81% מהנשים החרדיות, כולל נשות האברכים, הן נשים עובדות, שיעור גבוה ממצב התעסוקתי ברוב מדינות ה-OECD. מעט פחות משיעור הנשים העובדות היהודיות הלא-חרדיות, העומד על 82.5%. 96% מהנשים החרדיות הן בוגרות לימודי ליבה. הישגי רבות מהן בתחומים כמו הייטק וראיית חשבון מפעימים. התנהלותן בבתיהן במשפחות ברוכות הילדים הופכת אותן לסופרוומניות של המגזר. אבל אם בחרו להינשא לאברך, יהפכו לאזרחיות סוג ב'. למרות מרכזיות תפקידן במגזר אליו הן שייכות.
"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך" הגדיר כבר שלמה המלך החכם מכל אדם ב"משלי" את שייכות התורה – לאישה, לאימא.
בילדותי גדלתי על הסיפור איך סבתא רבתא שלי היתה מאירה בעששית לבנה את הדרך ל"חיידר", כשהקור הפולני חודר לעצמות. כל חייו זכר סבא הי"ד את מסירות אימו בדרך ההיא. ממנה שאב, סיפר, את התמסרותו והישגיו בלימוד התורה. היום אין צורך להאיר פיזית את הדרך ל"חיידרים" בפנס. אבל האימהות הן מי שממשיכות להוות ציר קריטי בהישרדות והמשכיות עולם זה.
החל מהדרך בה מדברות האימהות הצעירות בבית עם הילדים על התורה ועל תלמידי החכמים, דרך תגובות השמחה מול פירושי הילדים והתקדמותם בלימודיהם, ועד למענים הקולינריים מהעוגה מצופת הדבש ביום הראשון ב"חיידר". ועד לפינוקי ליווי ולעידוד של הקטנים והגדולים במסורת לימוד התורה כל הלילה הזה ליל שבועות.
תמיכתן שורדת את הבוז שספג וסופג עולם התורה לאורך כל הדורות. בכינויים. בהגבלות. שלא הצליחו למנוע מהן להיות המנוע האמיתי של עולם זה. בתמיכה הערכית, במסירות הנפש ובסיוע הכלכלי, שזכו וזוכים להערכה
תמיכתן שורדת את הבוז שספג וסופג עולם התורה לאורך כל הדורות. בכינויים. בהגבלות. שלא הצליחו למנוע מהן להיות המנוע האמיתי של עולם זה. בתמיכה הערכית, במסירות הנפש ובסיוע הכלכלי, שזכו וזוכים להערכה. ה"חזון איש" זצ"ל, מקים תרבות ה"כוללים" הליטאית בישראל, קבע שלאישה שייכת מחצית משכר לימוד התורה של הבעל.
שם משפחתו של המהרש"א רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס זצ"ל מגדולי מפרשי התלמוד שחי בפולין במאות ה-16 וה-17 נולד משמה הפרטי של חמותו איידל (הלפרין) זצ״ל. כהכרת טובה לאלמנה העשירה, שפרנסה את משפחתו וכלכלה את ישיבתו.
חשוב לזכור את הפרופורציה. לומדי התורה לא מסכנים את חייהם כמו חיילים קרביים. אם כי המלחמה עתירת הפיגועים והטילים שעוטפת אותנו קרוב לשלוש שנים תבעה גם קרבנות חרדים לא מעטים
אנחנו מדברים היום על הקשיים בלימוד התורה, שאכן בלתי מבוטלים. גם לחברות סגורות יחסית חודרת אווירת הבוז וחוסר ההבנה של משמעות לימוד התורה. מצד שני, חשוב לזכור את הפרופורציה. לומדי התורה לא מסכנים את חייהם כמו חיילים קרביים. אם כי המלחמה עתירת הפיגועים והטילים שעוטפת אותנו קרוב לשלוש שנים תבעה גם קרבנות חרדים לא מעטים. והותירה במגזר החרדי אימהות שכולות, אלמנות ויתומים. כי הטילים והמחבלים לא מבדילים בין מגזרים.
אבל יש מכנה משותף אחד בין כולם. העוצמה הנשית. העוצמות של האם והאישה היהודיה, שיצקו, יוצקות וייצקו לורידים את מסירות הנפש. ללחימה מחד, ולעריבות ומשמעות התורה מאידך למען קיומו של עם ישראל.
וכשתסתלק הערב החמה מאחורי האילנות אעמוד עם אימהות רבות כל כך ונבקש אחר הדלקת נרות החג כמו אימותינו וסבתותינו לפנינו "ויהי רצון שיהיו כל צאצאינו חכמים ונבונים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא״. חג שמח.
