במלחמת ששת הימים הוא נלחם בקרבות השריון הקשים מול הצבא המצרי, נפצע קשה, וקיבל את עיטור המופת. שש שנים מאוחר יותר, תא"ל במיל' אביגדור קהלני השתתף בקרבות הבלימה העקובים מדם בעמק הבכא, קרבות שבעקבותיהם קיבל את עיטור הגבורה. את התחושות והלקחים מאז הוא מנסה להנחיל גם היום, ומקווה שלא איבדנו את האומץ והחזון. זה סיפור הגבורה שלו.
(צילום: ירון שרון, תסריט ועריכה: תמר אברם)
חדר העבודה הקטן והסיזיפי של אביגדור קהלני בתל אביב מלא בתמונות, ספרים ותעודות. מעין מוזיאון לתולדות מלחמות ישראל ולהישגיו הרבים של מי שמוכר בלא מעט בתים במדינה כ"גיבור ישראל". כשמנסים להבין איך הבחור הצנוע מנס ציונה, שהודח מקורס קצינים בגין היעדר מנהיגות, הפך לאחד הלוחמים הנערצים – קהלני חוזר לילדות.
"אמא שלי כל הזמן אמרה לי 'יום אחד אתה תהיה חייל ותשמור על המדינה', כך ידעתי שביום מן הימים אצטרך להוכיח את עצמי. כל יום אני צריך להוכיח את עצמי. אני לא נח על זרי הדפנה", אמר בחיוך. כשאנחנו מנסים לדבר איתו על המלחמות והקרבות, שבעקבותיהם קיבל את העיטורים, הוא מדגיש בצורה חד משמעית: "מבחינתי, מלחמת יום הכיפורים היא המשך ישיר של מלחמת ששת הימים. אי אפשר להפריד בין שתי המלחמות האלה".
6 צפייה בגלריה
קהלני. "אמא שלי כל הזמן אמרה לי: 'יום אחד תהיה חייל ותשמור על המדינה'"
(צילום: נדב אבס)
"התמונה שזכורה לי מששת הימים היא אני בטנק הראשון שחוצה את הגבול", נזכר קהלני. ביום הראשון של המלחמה הוא הוביל את פלוגת הטנקים שעליה פיקד לעבר חאן יונס, רפיח ואל עריש, שהיו בשליטת מצרים.
"הטנק נפגע, קפצתי לטנק השני – וגם הוא נפגע. קפצתי לטנק השלישי והובלתי את כל הכוחות של חטיבה 7 וגדוד 79", שחזר. "הסתערנו על המצרים, ובסוף היום נפצעתי קשה. עברתי 12 ניתוחים פלסטיים והודיעו להורים שלי ולאשתי שהסיכויים שאחיה הם קלושים". על גבורתו באותו קרב הוענק לו עיטור המופת.
6 צפייה בגלריה
לוחמים בחזית המצרית במלחמת ששת הימים. "הטנק נפגע, קפצתי לטנק השני - גם הוא נפגע. קפצתי לטנק השלישי והובלתי את הכוחות"
(צילום: מיכה האן, לע"מ)
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" הרחיב על הפציעה האנושה במלחמה: "הייתי הפצוע הכי קשה מששת הימים שהצליחו להציל. 60% כוויות, דרגה שלישית. לקחו עור מהרגליים ומהידיים והשתילו אותו בחלק האחורי שלי, מהצוואר ומטה, אבל כאב כזה לא היה לי בחיים".
אחרי שיקום ממושך, נלחם קהלני כדי לחזור לצבא ולפקד בשריון. "אני חושב שההחלטה שלי לחזור לטנקים לאחר הפציעה היא החלטה שיש בה גבורה. לחזור לקופסת הברזל שבה נשרפתי זאת החלטה חצי שפויה".
שש שנים לאחר הפציעה הקשה הוא כבר פיקד על גדוד עוז 77 והשתתף באחד הקרבות הגדולים של מלחמת יום הכיפורים.
"האם אני מזהה כאן פחדנים?"
עשרה ימים לפני פרוץ המלחמה צה"ל העביר את גדוד עוז 77, שהיה בדרך כלל באזור סיני, לאזור עמק הבכא ברמת הגולן, "היינו צריכים לבלום שם את הטנקים הסוריים". כשהמלחמה פרצה הם מצאו עצמם בקו האש. "לחמנו ארבעה ימים מלחמת הגנה שהייתה טירוף. ביום הרביעי של המלחמה הבנתי שאם אנחנו לא נעצור אותם הם שורפים אותנו ורצים קדימה לכיוון הגליל. תחושת הבטן שלי הייתה שגורל הקרב תלוי בהתנהגות שלי".
6 צפייה בגלריה
גורודיש וקהלני אחרי המלחמה. "תחושת הבטן שלי הייתה שגורל הקרב תלוי בהתנהגות שלי"
(צילום: דוד רובינגר)
כשהוא חוזר לאותם הימים החיוך נעלם והקול מתחיל לרעוד. "אנחנו בעצם כבר נסוגו. יאנוש (בן-גל, המח"ט – א"ק) נתן פקודה לסגת. אני כבר הייתי בקו שני, ארבעה קילומטרים אחרי עמק הבכא, ואז פתאום הוא קיבל החלטה להסתער קדימה".
"ראיתי כ-160 טנקים של האויב נכנסים לתוך עמק הבכא וחשכו עיניי. אתה פתאום רואה את יחסי הכוחות, ועם יחסי כוחות כאלה בכלל לא סביר שאנחנו יכולים לעמוד מולם", שחזר. "מיד לקחתי את הטנקים והובלתי אותם. בהתחלה נסעתי לבד, ואתה רואה פתאום את כל אלה שסביבך נפגעים, נהרגים, עולים באש. צריך להוציא מעצמך כוחות-על כדי לא לסגת, לא לברוח ולהמשיך לעודד את האנשים לעלות לעמדות ולירות".
6 צפייה בגלריה
עמק הבכא. "צריך כוחות-על כדי לא לברוח ולעודד את האנשים לעלות לעמדות ולירות"
(צילום: משרד הבטחון)
הקרב שהתפתח במקום נצרב בתודעה הישראלית כאחת מנקודות התפנית בחזית הסורית של המלחמה. "לקחתי את שארית הטנקים שלי ועליתי על הגבעה, רגע לפני שכל המסה של הטנקים הסורים עולה עליה ורצה לגליל. הייתה שם בעיית מנהיגות לא קלה, אבל מנהיגות פותרים לפעמים בדוגמה אישית".
הקלטת קולות הקשר מפתיחת הקרב מעוררים צמרמורת אצל קהלני, גם אחרי כמעט יובל שנים. "אני לא מבין מה קורה לנו. אנחנו חזקים מהם. אני עולה לעמדה, מי שרוצה שיבוא איתי. נוע, סוף", נשמע קהלני בקשר.
בזמן שהאויב בעדיפות מוחלטת, והקרב נראה כמו מבצע התאבדות, קהלני הצליח לשכנע את הלוחמים להצטרף אליו. "לא היה קל לשכנע אותם. אמרתי להם 'תסתכלו על הסורים, תראו איזה לוחמים טובים, הם עושים לנו בית ספר'. ואז הרבצתי שאלה 'מה קרה לנו? אנחנו ישראלים, יהודים, אנחנו יותר טובים מהם'. בסוף גם הכנסתי משפט, שאחרי זה מישהו כמעט הרג אותי בגללו 'האם אני מזהה כאן פחדנים? מי שרוצה – שיצטרף אליי'".
6 צפייה בגלריה
קהלני מקבל את עיטור הגבורה. "האם אני מזהה כאן פחדנים? מי שרוצה - שיצטרף אליי"
(צילום: דוד רובינגר)
"רצתי קדימה כל הזמן, נלחמתי כמו סמל. כשהגענו למעלה התחושה הייתה שאנחנו יכולים", שחזר בעיניים בורקות. "הטנק שלי ירה כמו משוגע – טק טק טק טק, כמו במטווח ברווזים. אני חושב שהטנק שלי השמיד ארבעה טנקים, ואז השמדנו עוד עשרה, וכשעלינו לעמדות השמדנו עוד 25 – וההתקפה שלהם נעצרה".
- מאיפה מוצאים את הכוח להסתער?
"החובה להוכיח היא כל הזמן. זה שאתה מפקד אתה יודע שאתה צריך להוביל, שאתה האח הגדול של כל החבורה הזו סביבך. אתה יודע שהעיניים נעוצות בך בגב, אז לא בא לך לתת להם את הסיפוק. אוטומטית אתה מרגיש את הצורך להיות ראשון. יש פה תחושה של אחריות, שאני אשב ראשון ואקבל את ההחלטות. לא הרגשתי נעים לעמוד מאחור ולשלוח את הלוחמים שלי קדימה".
ממלחמת יום הכיפורים קהלני חזר לא רק עטור ניצחונות ועיטור הגבורה – אלא גם עם מחיר משפחתי כבד מאוד, אחיו הצעיר וגיסו נהרגו במלחמה. "אחי נהרג וזה היה בשבילי שוק, עד היום אני בקושי יכול לדבר עליו. ראיתי את המשפחה שלי מתפרקת והייתי בדילמה, מה אני עושה? אני חוזר הביתה או נשאר עם הלוחמים שלי שהסתערו לתוך האש? נקרעתי מבפנים והחלטתי לשרת קצת מאחור, ליד המשפחה, כדי לנסות לשקם אותה. זה לא היה רגע קל".
"כשהבושה לא תכאב לא תהיה מדינה"
שלוש שנים אחרי אותו קרב מפורסם ניגש אל קהלני, אז כבר מפקד חטיבה 7, אחד ממפקדי הטנקים שהיו איתו בעמק הבכא וביקש להתנצל. "'אתה זוכר שנתת לנו פקודות לנוע קדימה ואף אחד לא זז?', השבתי ברור. הוא אמר 'עמדתי 200 מטר מאחוריך'. שאלתי אותו 'למה לא התקדמת?', אז הוא ענה 'לא יצא לי קול מהפה. הצוות שלי ואני רעדנו, פתאום אני מקשיב לך ואתה קורא לי פחדן, בא לי להרוג אותך'".
- אז למה הוא התקדם?
"כי הבושה כאבה לו מן המוות. הבושה היא ערך אצלנו במדינת ישראל. כשהבושה לא תכאב לא תהיה פה מדינה".
השנה הנוכחית טלטלה לא מעט את המדינה, וגם את קהלני. בעיקר האיומים של חיילי המילואים שלא להתייצב לשירות אם המהפכה המשפטית תעבור. "חייל מילואים הוא חייל וטייס מילואים הוא טייס. הוויכוח הפוליטי לא יכול להיכנס לתוך הצבא, וצריכים לחתוך את זה מיד. המדינה היא אחת והמבחן שלה זה לא מה שאומר הפוליטיקאי ברדיו, אלא מה יעשה מי שלוחץ על ההדק".
- אנחנו מוכנים לקראת המלחמה הבאה?
"האם הנשק שלנו מוכן למלחמה הבאה? לפי מה שאני מבין ויודע – כן. האם למנהיג, למקבלי ההחלטות, יהיה ברגע האמת את היכולת, החזון והאומץ? זה אני לא יכול להגיד לך, ושם אני מקווה שלא ניכשל".
