לפני עשרים שנה, בערב 4.1.2006, עת כיהנתי כמזכיר הממשלה, ביקשתי לדבר בטלפון עם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. שיחתנו התעכבה כעשרים דקות משום שהוא שוחח בטלפון בעניין דחוף עם הרמטכ"ל. כאשר חיברו בין רה"מ לביני ושוחחנו, שמתי לב לקולו שהעיד שהוא אינו בטוב. סיימתי השיחה עימו וביקשתי לדבר מיד עם מי מבני הבית. הסתבר שבאותם רגעים ממש הוא חווה אירוע מוחי שממנו, לדאבון לבי, הוא לא התאושש.
ביום 3.2.2026 יתקיים באוניברסיטת רייכמן הכנס השנתי שעורכת קתדרת אריאל שרון למנהיגות לאומית ומחשבה צבאית בשיתוף עם "אריק", עמותת אריאל שרון למנהיגות. השנה יעסוק הכנס בין היתר באיתחול מערכת הביטחון בישראל שלאחר המלחמה. וברור שאחד הנושאים בשיח הציבורי כיום הוא יחסי הדרג המדיני-הדרג הבטחוני.
זכיתי לעבוד עם ראש הממשלה שרון ז"ל כשלוש וחצי שנים, והעבודה לצידו הותירה בי חותם עמוק במכלול היבטים. אחד מהם הוא יחסיו עם הדרג הצבאי.
אני זוכר בצורה ציורית ממש את הישיבות המיידיות עימו לאחר נפילת סקאד בתחומי העוטף או פיגוע טרור בתחומי ישראל, ישיבות הפנימיות ומצומצמות בהן שמעתי את השאגות מכיוונו של שרון וראיתי את גופו הגדול, המסתער כמעט, על איך צריך הצבא היה לנהוג לפני ואיך הוא צריך להגיב אחרי. ולמה לא מפעילים ארטילריה יותר קרובה או למה לא ביצעו מהלך כזה או אחר. באותם רגעים אמרתי לעצמי לא פעם שהיה והייתי איש צבא באותו רגע בסביבתו של שרון, הייתי צריך לשים קסדה ואפוד.
ולהפתעתי דקות לאחר מכן, בישיבת הקבינט שבה נוכחים גם שרים שפחות מכירים את מגבלות הכוח או את יכולות הכוח, ישיבה שלא פעם גם חלקים ממנה מודלפים לתקשורת, ראיתי את שרון שנותן את הגב לצה"ל, שמשתיק שרים שמעירים הערה ברמה האישית, או מעיר הערה צינית בתגובה להצעה שאמנם אין לה שום היתכנות מעשית אבל היא טובה לשורה בתקשורת.
ראיתי אז את קו הגבול בין ביקורת עניינית, נוקבת, בלי לתת הנחות, בתוך החדר, לבין מתן גיבוי פומבי בלי לשפוך את התינוק עם המים.
תובע תחבולה והתקפיות
ראיתי את שרון שיורד לשטח ומדבר, בגובה העין, ישירות עם דרגי השדה. ודאי זכורים הדיונים שלו עם המח"טים טרום מבצע חומת מגן, כאשר הוא תובע מהם תחבולה והתקפיות ובאותה נשימה הוא אומר להם שהוא מאמין בהם וביכולתם לבצע המשימה ולהשיג הכרעה מובהקת. וגם מקפיד לתת להם לאחר מכן גב פומבי חד משמעי כאשר באים קולות ביקורת מהארץ ומהעולם.
ישראל מימוןצילום: דנילו פריןראיתי שרון שתובע מהצבא בתקיפות הפעלת כוח, יוזמה ויצירתיות ואמירה נוקבת "תשאירו לי לדאוג למגבלות הפן המדיני", אך מגבה את מפקדי צה"ל מתוך תחושה עמוקה שאין לנו צה"ל אחר ואמון צה"ל בעצמו, אמון הציבור והעולם ביכולת של צה"ל הוא מרכיב דרמטי בעוצמה של המדינה.
אני מהרהר לא מעט כמה סמליות קיימת בכך שנתיב חייו של שרון, שלחם על בטחון המדינה עוד מהיותו נער טרם קום המדינה, הסתיים בשיחת טלפון אחרונה כראש ממשלת ישראל עם רמטכ"ל צה"ל שאותו בנה ואהב כל ימי חייו.
