אסתר שמיר, הזמרת, היוצרת והפזמונאית פורצת הדרך שאחראית לקלאסיקות כמו "עברתי רק כדי לראות" ו"במקום הכי נמוך בתל ביב", הלכה לעולמה בגיל 71, לאחר מאבק במחלת הסרטן. שמיר הלכה לעולמה בהוספיס בתל השומר. בתה, אורי סיפרה ל-ynet: "השמענו לה את השיר 'עשיתי הכי טוב שאפשר' שלה, ונשימתה נעצרה". הלווייתה תתקיים מחר (שישי) בשעה 11:45 בבית העלמין החדש בהרצליה.
בן זוגה, עופר וינטראוב, כתב: "אסתרצ'וק שלנו האהובה נפרדה מאיתנו ברגיעה ושלווה. בתה אורי השמיעה לה את 'עשיתי הכי טוב שאפשר'. היא מצמצה ונשמה נשימה אחרונה".
"'מה יגדל בארץ שלי מה יפרח לך, דם המכבים או פרחי לילך', המילים של אסתר שמיר תמיד היו חדות ונוקבות", ספדה לה ירדנה ארזי. "היא ידעה לזקק מתוכה אמת פנימית עמוקה והתבוננות משלה במציאות הישראלית וגם באמנים שעבורם היא כתבה. בשירים שזכיתי לקבל ממנה הרגשתי שהיא מצליחה ללכוד גם משהו ממני בתוך תהליך הכתיבה. המפגש הראשון בינינו היה בימי להקת הנח"ל. היא שירתה מחזור אחד אחרי ובמלחמת יום כיפור, כמשוחררים טריים מהלהקה, הצטרפנו לאוטובוס של להקת הנח"ל ונסענו ברחבי מדבר סיני והגולן להופיע בפני חיילים בימים הראשונים והקשים מאוד של המלחמה. נחשפנו למראות לא פשוטים ומטלטלים ולדעתי ההשפעה הזו באה לידי ביטוי בהרבה מהשירים של אסתר.
"כזמרת ויוצרת היא הייתה פורצת דרך ומשמעותית מאוד לכל כך הרבה נשים ברוק הישראלי. מגיע לה הרבה קרדיט בעניין הזה. היה באסתר שאר רוח וקסם מיוחד. היא אולי עברה רק כדי לראות אבל השאירה לנו אחריה כל כך הרבה יצירות שהן חלק בלתי נפרד מפסקול חיינו. יהי זכרה ברוך".
"אסתר שמיר האהובה נפרדה מאיתנו היום", ספד לה ברשתות החברתיות המוזיקאי יהל דורון עימו שיתפה פעולה בעת האחרונה, "קשה לי להסביר עד כמה היא נכנסה לי ללב. היה בה משהו ילדי, וטהור ובו בזמן קליל וחופשי. שהרגשתי לפעמים שהיא הרבה יותר צעירה ממני. מעבר לשירים הגדולים שהיא כתבה ושרה היא תמיד יצרה. אפילו בישיבות הייתה שולפת מחברת ומשרבטת עולמות יפים על נייר לבן. יוצרת יש מאין... מקווה שעכשיו את בצד השני של הפחד, ושנעים וטוב שם. נוחי בשלום".
יואב גינאי, יו"ר דירקטוריון אקו"ם ספד לה: "היא הייתה יוצרת מרתקת, מגוונת ופורצת דרך, מחלוצות הרוק הישראלי... היא הותירה נכסים יקרי ערך שהותירו חותם בל ימחה על התרבות הישראלית. תרומתה למוזיקה הישראלית ולאמנים רבים מספור שעימם עבדה לא תסולא בפז".
שמיר נחשבת לאחת מהיוצרות העמוקות, האמיצות ופורצות הדרך במוזיקה הישראלית. לאורך השנים היא פעלה ככותבת, מלחינה וזמרת הידועה בזכות שירי אהבה, כמו גם שירי מלחמה ומחאה.
שמיר, ירושלמית במקור, עברה לתל אביב מעט לפני שירותה הצבאי - מעבר שלדבריה חשף אותה לעולם תרבותי ומוזיקלי אחר לגמרי. בתל אביב שרה במועדון התיאטרון ובהמשך התקבלה ללהקת הנח"ל, שבה הכירה את אפרים שמיר, בעלה הראשון. בהמשך ליוו השניים יחד את אריק איינשטיין במופע והקליטו אלבום משותף. ב-1982 הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה, "במקום הכי נמוך בתל אביב" - שנחשב לאבן דרך ברוק הנשי הישראלי והציב אותה כאחת היוצרות הבולטות של התקופה. לאורך השנים כתבה והלחינה גם לאמנים אחרים, בהם גלי עטרי, ריטה, יהודה פוליקר, הראל סקעת ושלמה ארצי, ואף שרה לצד ארצי את "ברית לא מותרת".
שמיר כאמור נחשבה ליוצרת שלא היססה להגיב למציאות הישראלית בשיריה. ב-1982 כתבה לגלי עטרי את "אמצע ספטמבר" בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והטבח בסברה ושתילה, וב-2003 כתבה את "שלא תדעו עוד צער" על רקע הפיגועים של אותן שנים. לאחר 7 באוקטובר המשיכה לכתוב טקסטים ושירים נוקבים, שחלקם כונסו בהמשך לספר "פתקי מלחמה". בריאיון ל-ynet סיפרה כי מאז תחילת המלחמה השירים "פרצו" ממנה כמעט בלי לעצור, מתוך תחושת כאב ודחיפות.
ב-2023 זכתה שמיר בפרס אקו"ם על תרומתה למוזיקה ולתרבות הישראלית. בריאיון ל"לאשה" אמרה אז כי קבלת הפרס ריגשה אותה במיוחד, אחרי שנים ארוכות של עשייה מוזיקלית, והוסיפה כי היא גאה במיוחד ב"חזקה מהרוח", שיר שלדבריה "נותן גב לנשים להשמיע את קולן ולהתקדם במקצוע שלהן".
בשנותיה האחרונות התמודדה שמיר עם מחלת הסרטן, אך המשיכה ליצור ולהקליט. רק לפני מספר שבועות סיפרה בריאיון האחרון שלה ל"ידיעות אחרונות" כי המחלה חזרה באופן אלים ומפושט, אך גם אז לא ויתרה על היצירה. "אני לא רוצה להגיד שזה השיר האחרון שלי מפני שאמשיך לכתוב", אמרה אז, והוסיפה כי אינה רואה את עצמה מקליטה או מופיעה שוב "אלא אם פתאום יתרחש פה נס גדול".
