השבוע פגשתי במקרה את מ', גננת בגן ל-19 ילדים, באחד הישובים בעוטף, בדרום הרצועה. המצב שם, כפי שהיא מתארת, לא פשוט בכלל. הפיצוצים החזקים, שמרעידים את הבתים והלבבות, העולים מרצועת עזה כתוצאה מתקיפות צה"ל, מטלטלים את חייהם של הקטנטנים בגן. הילדים חרדתיים מאוד, וזה בא לידי ביטוי בדינמיקה שבגן. "כל פעם ששומעים פיצוצים חזקים הם אומרים 'זה פיצוצים שלנו'. ואז הם מפנים אליי מבט, כמו מבקשים אישור שזה אכן של צה"ל ושואלים: נכון שזה שלנו ולא מחבלים? אני אומרת להם- נכון, זה הצבא שלנו, בתקווה שזה ירגיע אותם".
אבל כלל לא רגוע בגן של מ', שלא ניתן לציין את מיקומו. מ' סיפרה לי שאחד הילדים בגן לא עוזב אותה כל היום, צמוד לרגליים שלה. אפילו כשהיא מתפנה לשירותים- הוא מחכה לה מעבר לדלת. הגננות והמטפלות נהגו בעבר לצאת טיולים במרחבים הפתוחים של הישוב, כפי שנהוג בדרך בגני ילדים במרחב הכפרי. מ' הגננת הפיצה סקר בין ההורים ושאלה מי בעד או נגד יציאה לטיולים בשטח הפתוח כמיטב המסורת, נוכח המצב הביטחוני השברירי. 13 מתוך 19 הורים התנגדו ליציאה לטיולים והעדיפו שילדיהם יישארו בקרבת הגן הממוגן.
הוחלט על פשרה: הטיולים המתוקים והתמימים של מ', שבמהלכם היא מספרת לילדים על החי והצומח ובכלל- מעשירה אותם בידע אדיר ונדיר בבוטניקה - יתקיימו בשטח פתוח קרוב מאוד לגן, על כל צרה שלא תבוא. אבל למעט כמה בוגונויליות, עצי פרי וזמזום חלש של דבורה עייפה, אין מבחר גדול מדי בקירבת הגן. "המצב הביטחוני מלווה אותנו כל היום, נמצא בשיח בגן כל הזמן. למעשה, כמעט כל סדר היום שלנו בגן הוא נגזרת של המצב הביטחוני. הפיצוצים החזקים פשוט מנערים את הקירות. וכל זה קורה רק בשעות הגן. בבית, בלילות, ההורים מתמודדים עם תופעות מאוד קשות", מסכמת מ'.
רועש מאוד בישובי עוטף עזה מאז שצה"ל חזר לפעול ברצועה. פיצוצים חזקים וקולות ירי נשמעים במרחב רוב היום, ובלילה - עוד יותר. התושבים מעודכנים מעת לעת על פיצוצים שעתידים להישמע. מצד אחד זה מייצר קצת ודאות לצד דריכות, אולם מצד שני אי-אפשר שלא להיבהל מפיצוץ חזק מאוד, גם אם מתכוננים לו, בטח לא ילדים. זו מציאות שאין ברירה, לפחות בשלב הזה, ואף נראה כי הרעשים יתגברו ככל שצה"ל ירחיב את הלחימה ברצועה. אזור עוטף עזה הוא אזור לחימה. אין תחושת ביטחון. רוב התושבים שאינם מהישובים שנהרסו ונשרפו בשבעה באוקטובר חזרו הביתה. אף אחד כמעט לא עשה זאת בלב שלם, אבל אין כמו בבית למרות הכל. "עושים פשרות", זה פחות או יותר מה שיגיד כמעט כל אדם שתפגשו. חיים בבית, במקום המוכר, מתמודדים, מסתגלים.
שאלת הרחבת הפעילות בעזה שנויה במחלוקת, ויש לה השלכות לכאן ולכאן. אני רוצה להאמין שגורלם של החטופים מונח בראש סדר העדיפויות, אם כי הממשלה לא תמיד מספקת לנו תקווה שכזאת
החופש הגדול מעבר לפינה. כפי שזה נראה, הקיץ הזה, כמו קודמו, יהיה רועש. לילות חמים והדי פיצוצים ילוו אותנו. יש עוד תקווה שבחסות עסקה להשבת החטופים שהיא הדבר החשוב ביותר, הכל ייעצר ברגע האחרון, ואחינו ישובו הביתה והשקט יישמר. לצד זה, כבר עכשיו מתחילים להיערך לאפשרות שבימי הקיץ שוב לא יהיה מנוס מפעילויות הפגה. כלומר, "פינוי" מאורגן של משפחות לימים ספורים. לנשום אוויר, להיטען מעט בשקט נפשי, ולחזור הביתה להתמודדויות. המציאות הזו מוכרת היטב לתושבים, עוד מלפני מתקפת הפתע. השאלה הגדולה- האם המציאות הזאת גם מוכרת למקבלי ההחלטות? פחות.
מתן צורישאלת הרחבת הפעילות בעזה שנויה במחלוקת, ויש לה השלכות לכאן ולכאן. אני רוצה להאמין שגורלם של החטופים מונח בראש סדר העדיפויות, אם כי הממשלה לא תמיד מספקת לנו תקווה שכזאת. חרדותיהם של תושבי עוטף עזה, בעיקר של הילדים, נבלע בתוך כל הבעיות הקיומיות שלנו כאן במדינה. אבל בסופו של יום, אחרי הכל, אפשר לעשות את הכל בצורה טובה יותר, רכה יותר, מכילה יותר. יש פתרונות. תשאלו את הילדים מהגן של מ'.
