מנהיג שמדינתו שקועה במלחמה קיומית ומדממת כבר שנים, כל הסימנים מראים כי הציבור מאס בו ובדרך בה הוא מנהל את המלחמה, הבחירות מתקרבות וישנן שמועות על דחיית הבחירות "בשל המלחמה". נשמע מוכר?
בנובמבר 1864, לאחר למעלה משלוש שנים של מלחמת אזרחים שתהיה לקטלנית שבמלחמותיה של ארצות הברית, עמדה מדינת הענק לראשונה בהיסטוריה המודרנית בפני מבחן שאף דמוקרטיה טרם חוותה: בחירות בזמן מלחמה קיומית.
מלחמת האזרחים שהתחוללה בין מדינות הצפון ("האיחוד") ומדינות העבדות הדרומיות ("הקונפדרציה") לא היתה עוד מלחמה. היתה זו מלחמת ענק עם מספר בלתי נתפס של הרוגים אמריקאים משני הצדדים (כיום היסטוריונים מעריכים את מספרם בכמיליון) בעלת מאפיינים של "מלחמה טוטאלית".
למרות עליונותו המספרית ועוצמתו התעשייתית העדיפה בהרבה, לא הצליח הצפון במשך שלוש שנים להכניע את הדרום. האופוזיציה הפנימית בצפון שהתנגדה למדיניותו של לינקולן התחזקה והזעם הציבורי שם התעצם כלפי המלחמה המתמשכת ללא הכרעה. בקיץ 1864, מספר חודשים לפני הבחירות מצבו של לינקולן והמפלגה הרפובליקנית שעמד בראשה נראה היה אנוש, והנשיא השלים למעשה עם תבוסתו המתקרבת. מול לינקולן הרפובליקאי התמודד בבחירות נציג המפלגה הדמוקרטית ג'ורג' מקללן, שעד לפני זמן לא רב כיהן כמפקד העליון של צבא הצפון. מקללן הצהיר שבמידה וינצח הוא יחתום מייד על הסכם הפסקת אש עם הדרום, ובכך יאפשר לו לפרוש ולמעשה לפצל את ארצות הברית לשתי קונפדרציות נפרדות. רבים בצפון הגיעו למסקנה שאכן עדיף להפסיק את הטבח ההדדי שנראה היה חסר תוחלת. לינקולן וראשי מפלגתו חשו לאן נושבת הרוח והפסדם נראה היה כבלתי נמנע. במצב זה הגיעה ארצות הברית למצב בו אף מערכת דמוקרטית לא עמדה קודם לכן: בחירות בזמן מלחמה.
שום דבר בקורות חייו לא ניבא כי אברהם לינקולן נועד לגדולה. את רוב ילדותו בילה בעוני בבקתת עץ בעלת חדר אחד באינדיאנה, והצליח להימלט ממצבה הקשה של משפחתו על ידי כך שהפך לעורך דין כפרי. לימים חבריו זכרו את הבחור הגבוה והגמלוני כמספר סיפורים מצחיק ואהוד והוא נבחר לקונגרס בגיל 24 כנציג מחוז הבחירה שלו. לינקולן נשא כמה נאומים זכורים בקונגרס אך לא נבחר בשנית ונראה היה שהקריירה הפוליטית הקצרה שלו תמה. למרבה האירוניה דווקא הפסדו במרוץ נוסף, הפעם לסנאט, הביא לו הכרה ברמה הלאומית. כשנציגי המפלגה הרפובליקנית הצעירה היו צריכים לבחור מועמד לנשיאות בשנת 1860 הם בחרו את לינקולן לא כי העריכו אותו במיוחד אלא מכיוון שהוא היה מועמד של פשרה: פוליטיקאי מתון שלא הרגיז את הקצוות. מי היה מאמין שדווקא "אייב ההגון" הוא זה שיצמח להיות גדול נשיאיה של ארצות הברית, אות ומופת למנהיגות אפקטיבית, כנה וישירה וכזו שעומדת על עקרונותיה בזמן מלחמת האזרחים הנוראה שפקדה את ארצות הברית.
"של העם, על ידי העם, ועבור העם"
ללא ספק לינקולן היה מיומן באמנות הפוליטיקה, אחרת לא היה מצליח כנשיא. אולם מה שהפך אותו למנהיג בעל שיעור קומה היסטורי היתה האמפתיה והענווה יוצאות הדופן שלו. הוא חש באמת ובתמים את כאב המשפחות השכולות, וטרח לכתוב לאלמנות ולהורים שאיבדו את בניהם מכתבים אישיים בכתב ידו. הוא הזדהה פעם אחר פעם עם כאבם של אחרים, אפילו אם היו חיילי האוייב. למרות הכח הרב בו אחז כמנהיג בזמן מלחמה הוא מעולם לא ראה את עצמו כמעל האנשים שסביבו ושאותם שירת כנשיא. פעמים רבות הוא קיבל את הביקורת שהוטחה בו והודה בטעויותיו.
אולם מעל הכל זכורה מחוייבותו לדמוקרטיה ולאידאל של ממשלה, במלותיו שלו, "של העם, על ידי העם, ועבור העם". אלו לא היו מילים ריקות.
אבל האם אפשר לנהל מערכת בחירות תוך כדי מלחמת קיום שאת קיצה לא רואים?
כשבחירות עמדו על הפרק בשנת 1865 יועציו של לינקולן המליצו לו להכריז על מצב חירום ולא לקיימן. הם טענו שארצות הברית תתפצל לשתיים, ושאסור לתת לזה לקרות. יותר מדי עמד על הפרק והסיכון היה גדול מדי. אחרים הציעו להציב חיילים בקלפיות על מנת שידאגו שמצביעים יצביעו "נכון". לינקולן סרב לכך וטען שהכרחי לקיים בחירות הוגנות אפילו בזמן מלחמה על מנת לשמר את הדמוקרטיה. בסופו של דבר הוא ניצח אותן (אגב, בניגוד אליו, צ'רצ'יל שדחה את הבחירות עד לתום מלחמת העולם השנייה הובס מיד לאחר "הנצחון המוחלט" על הנאצים).
גדולתו של לינקולן נבעה מאישיותו, מיכולתו לאחד את הקצוות, להקשיב ליועצים, למחול על כבודו ולפעול באופן שגם אם יזיק לו באופן אישי יהיה הדבר הנכון לטובת הכלל. הוא לא היה חף מטעויות אבל המצפן המוסרי שלו גרם לו להתנגד באופן פנימי ועמוק לעבדות הגזעית שהיתה נהוגה במדינות הדרום ושהיוותה את הסיבה למלחמת האזרחים. ובזמן שמאות אלפי אמריקנים טבחו זה בזה והאופוזיציה הפנימית הלמה בו, הוא לא איבד את האמונה באיחודה מחדש של ארצות הברית, צפון ודרום. כמו בטרגדיה יוונית, לינקולן נרצח בידי דרומי פחות משבוע לאחר הניצחון המיוחל.
המלחמה היא כזכור כזו שראש הממשלה, שמצוי על פי רוב הסקרים בשנתיים האחרונות בפיגור אלקטורלי משמעותי, שולט בלהבותיה. מדובר בראש ממשלה שבעבר פיזר את הכנסת בגלל זוטות
בחירות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה. לכן מדאיגות כל כך השמועות המתרוצצות והחששות מפני אפשרות לדחיית הבחירות לכנסת ה-26, שמועדן קבוע ל 27 באוקטובר 2026 (או לפני כן באם הכנסת תתפזר). כשנשאל על כך במישירין, ראש הממשלה לא דחה את הרעיון שהבחירות יידחו "בגלל המלחמה". המלחמה היא כזכור כזו שראש הממשלה, שמצוי על פי רוב הסקרים בשנתיים האחרונות בפיגור אלקטורלי משמעותי, שולט בלהבותיה. מדובר בראש ממשלה שבעבר פיזר את הכנסת בגלל זוטות (כגון מספר הגליונות המודפסים של מהדורת סוף שבוע של עיתון) הנתלה כעת במלחמה על מנת – אולי – להימנע מבחירות.
פרופ' ערן שלומנהיגים שחושבים שאי אפשר בלעדיהם, שאומתם תחדל להתקיים ושמדינתם תקרוס אם לא הם יובילו אותה, הם המסוכנים ביותר. הם משכנעים את עצמם בחיוניותם ולכן יעשו הכל כדי להיאחז בשלטון. באופן חסר תקדים, בראשות הממשלה בישראל עומד אדם שהשרידות הפוליטית שלו היא העיקרון המנחה אותו בכל צעדיו, שהולכים ומקצינים. איזה תהום אדירה עומדת בינו ובין מנהיגות דגולה כמו זו של לינקולן. גם לינקולן חשב שהמשך שלטונו חיוני ושבלעדיו יקיץ הקץ על הממשל הדמוקרטי באמריקה. אבל הוא לא העמיד את עצמו מעל לרצון העם, והוא הבין שהדרך היחידה לבחון את הרצון הזה הוא בבחירות חופשיות והוגנות שיתקיימו במועדן. אפילו תוך כדי הקשה שבמלחמות.
פרופ׳ ערן שלו הוא היסטוריון של ארה״ב בחוג להיסטוריה, אוניברסיטת חיפה
