שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, מאות אלפי משרתי ומשרתות מילואים חזרו מתקופות ארוכות של שירות ולחימה אל הבית, המשפחה, העבודה והלימודים. חלקם מתמודדים עם פוסט־טראומה ומקבלים טיפול. רבים אחרים ממשיכים לתפקד אבל סובלים מקשיי שינה, דריכות, התפרצויות כעס, קושי להרגיש ולהביע רגשות ותחושות אשמה. הם אינם מאובחנים, ולכן הקושי שלהם נשאר מתחת לרדאר - עד שהוא מחמיר. אלו נחשבים 'הרוב הדומם' של כוחות הלחימה והצבא, אשר צריכים להתמודד עם המצב שלהם ללא מענה מטעם המדינה.
שיתוף פעולה בין שלוש עמותות - 'בשביל המחר', בהובלת המנכ"ל לביא זמיר, 'מסע שחרור' מבית מיטב, בהובלת המנהלת רחלי ברוקס ו'עלות השחר' מבית עמותת שחר, בהובלת המנכ"ל נדב קרמר, הוביל לביצוע של קרוב ל־ 800 'מסעות עיבוד', בהם השתתפו כ־ 11 אלף לוחמות ולוחמים משוחררים.
לביא זמיר
מסע משנה חיים
ברשימות ההמתנה ממתינות כעת כ־ 1,000 קבוצות, המונות כ־ 15 אלף לוחמים. ד"ר דני ברום, מנהל ומייסד מטיב, המרכז הישראלי לפסיכוטראומה בבית החולים הרצוג, אשר במסגרתו פועלת תוכנית 'מסע שחרור', מספר על מחקר גדול של אוניברסיטת תל אביב אשר כלל סריקות מוח לפני הגיוס, במהלך השירות ואחרי השחרור, והראה שהמוח משתנה ברגע שנכנסים לשירות קרבי. "אנשים שנכנסים ללחימה משתנים. פיזית המוח משתנה, וזו אדפטציה למצב של לחימה", אומר ד"ר ברום. "השאלה היא מה קורה כשחוזרים הביתה עם השינוי הזה." הוא מספר על נהג טנק שחזר מעזה, ישב במרפסת הבית ותוך שתי דקות חש חרדה, במבט אחורה הוא הבין שחשוף וזה מסוכן לכל טנק. "אף אחד לא מכין אותך לחזור הביתה עם מוח שונה." לדבריו, המחיר מוכר: רגישות לרעש, קושי באינטימיות, קשיי ריכוז בעבודה, פיטורים והתפרקות של משפחות. המענה שכבר פועל בשטח הוא מסע עיבוד קבוצתי. מסע שחרור מבית מיטב מקיים מסעות בני שמונה ימים בקהילות יהודיות בחו"ל, ועלות השחר בית עמותת שחר, מקיימת מסעות בני חמישה ימים במרחב טבע מבודד. נדב קרמר, מנכ"ל עלות השחר', מספר כי "סדר היום משלב תרגילי גוף־נפש, תנועה, מעגלי שיח, אוכל בריא, צחוק ושקט", ומסביר כי "עקרון 'האתגר כבחירה' מאפשר לכל משתתף להחליט אם ואיך לשתף.
נדב קרמר
"ישנה הסכמה שלא חייבים לשתף בכל פרט, ישנה שמירה ברורה על פרטיות והקשבה ללא שיפוט." קרמר מוסיף "כשאנחנו בטבע, אנחנו מקבלים אותו כמו שהוא. גם אם חם או גשום, זה מה שיש". רחלי ברוקס, מנהלת מסע שחרור מבית מיטב, מוסיפה כי הלוחמים רוכשים מיומנות רגשית חדשה ולומדים לצאת ממצב הישרדות. "הם אומרים דברים כמו 'לא ידעתי שחבר הצוות שלי מרגיש כמוני'". ברוקס מספרת כי "אשתו של בוגר מסע סיפרה כי בזכות המסע הוא יודע להעביר לה את מה שקרה לו, ושהיא קיבלה כלים לדבר עם בן הזוג ועם הילדים. מסע כזה משנה חיים לכל המשפחה". קרמר מתאר עיבוד של אירוע שבו נהרג ונפצעו חברי צוות "בסיום העיבוד הייתה הקלה עצומה. רבים מהלוחמים אמרו שסוף סוף הם חוזרים לנשום."
רחלי ברוקס
רשימת ההמתנה רק גדלה
מחקר משנת 2021 על פעילות 'בשביל המחר' העריך שעל כל 1 שקלים שמושקע בתוכנית נוצרת תועלת של כ־ 11 ש"ח למשק ולמדינה. תקנת תמיכה ייעודית למסעות עוגנה במשרד הביטחון כבר ב־ 2017 , ולמרות זאת, השתתפות המדינה עומדת על 5% עד 10% בלבד מתקציב הארגונים. אחרי שלוש שנות מלחמה ובהיקפי הצורך הנוכחיים, אי אפשר להשאיר מענה כזה תלוי ביכולת של ארגונים חברתיים לגייס תרומות, קרמר מספר כי כתוצאה של תת־התקצוב "אנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים בגיוס תרומות וטרודים מכך שלא נוכל לכסות את עלויות המסעות של 2027 , כשרשימת ההמתנה רק גדלה."
שלוש העמותות קוראת להקים סל מענים לאומי ומקצועי למשרתי ומשרתות המילואים ולמשפחותיהם, שיתחיל בהכרה ברצף שבין חזרה רגילה לשגרה לבין מצב שמצריך מענה. ד"ר ברום מתאר איך הסל צריך להיראות: "מתוך אלו שעוברים את המענה הראשון, בערך 15% זקוקים לטיפול. אצלנו אפשר בתוך המסע לפנות למנחה ולבקש טיפול. כל זה צריך להיות בסל אחד, במערכת אחת, כך שאף אחד לא ייפול בין הכיסאות". דורון מרום, המנהל המקצועי בשביל המחר, מסכם כי "בסיומו של מסע, המשתתף מובן יותר לעצמו וסביבתו (מה באירועים שעבר הותירו בו משקעים רגשיים, קוגנטיביים וגופניים) ויוצא עם נרטיב מיטיב וחומל יותר על מה שעבר, כך גם קורה לצוות כולו. מסע בסמוך לאירוע הלחימה חוסך שנות סבל, ויכול למנוע התפתחות של פוסט־טראומה, או להקל על תסמינים חלקיים כמו התקפי חרדה וזעם, קשיי שינה וריכוז, דריכות יתר ושימוש לרעה בחומרים ובאלכוהול".
ד"ר דני ברום
שלוש העמותות קוראות למדינה לקבוע סטנדרט לאומי לחזרה משירות מילואים ממושך, מתוך תפיסה שכשם שהמדינה נערכת לשלוח את המשרתים למשימה, עליה להיערך גם לחזרתם ממנה. המטרה היא לא להפוך כל קושי לטיפול נפשי, אלא לתת מענה מוקדם ומתאים שיכול לצמצם מצוקה.
