בפרשות פליליות רגישות, ובמיוחד כאלה המעוררות עניין ציבורי חריג, מתעורר לעיתים פיתוי מסוכן: הרצון להגיע לחקר האמת במהירות, בכל מחיר, גם על חשבון כללי היסוד של המשפט הפלילי. חשיפת ynet מהיום, שלפיה המשטרה מבקשת מבית המשפט לעיין בחומרים החוסים תחת חיסיון עורך דין-לקוח, שנתפסו במסגרת חקירת הפצ״רית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי, נראית כאחד מאותם מקרים שבהם נעשה ניסיון לקדם חקירה חשובה מאוד בדרך עוקפת כללים.
אין זה מופרך להניח כי היעדרו של גורם משפטי בכיר המלווה את החקירה, שטרם מונה, תרם להגשת בקשה חריגה כל כך, אשר על פניה מעוררת קושי משפטי מהותי וספק רב באשר לסיכוייה.
בקשת המשטרה לעיין בהתכתבויות שנעשו בקבוצת וואטסאפ בין הפצ"רית לשעבר לבין עורכי דינה, קבוצה שכונתה במפורש "חיסיון עו"ד-לקוח", היא חריגה ביותר. גם אם מדובר בפרשה חמורה, גם אם אין כיום גורם משפטי בכיר המלווה את החקירה, וגם אם קיימת תחושה של דחיפות או לחץ למצוא ממצאים נוספים - אין בכך כדי להצדיק פגיעה באחד מעקרונות היסוד הבלתי מעורערים של ההליך ההוגן. במשפט פלילי אין קיצורי דרך. חשיפת האמת אינה מטרה שמקדשת כל אמצעי, והדין הפלילי בנוי כדי להגן על כולנו מפני מצב שבו כוח החקירה גובר על כללי היסוד.
חיסיון עורך דין-לקוח אינו פריבילגיה של עורכי דין, ואינו "טריק" דיוני. זהו אחד מעמודי התווך של המשפט הפלילי והאזרחי גם יחד. תכליתו פשוטה אך קריטית: לאפשר לכל אדם, בכל מצב, לפנות לעורך דינו ולדבר בחופשיות, בכנות וללא חשש
חיסיון עורך דין-לקוח אינו פריבילגיה של עורכי דין, ואינו "טריק" דיוני. זהו אחד מעמודי התווך של המשפט הפלילי והאזרחי גם יחד. תכליתו פשוטה אך קריטית: לאפשר לכל אדם, בכל מצב, לפנות לעורך דינו ולדבר בחופשיות, בכנות וללא חשש. בלי החיסיון הזה, ייעוץ משפטי אמיתי אינו אפשרי. אדם שיחשוש שכל מילה שהוא אומר לעורך דינו עלולה להיחשף בעתיד - לחוקרים, לבית המשפט או לצד השני - פשוט לא יספר את האמת או יימנע מלהיוועץ בעורך דין. הייעוץ והייצוג המשפטי יהיו חסרי ערך.
לכן הדין בישראל קובע שחיסיון עורך דין-לקוח הוא חיסיון מוחלט שאי אפשר לפרוץ אותו. המשמעות ברורה: בית משפט אינו מוסמך "לאזן" אותו מול אינטרסים אחרים, חשובים ככל שיהיו. לא חומרת העבירה, לא לחץ ציבורי ולא הרצון לייעל חקירה יכולים להסיר את החיסיון. רק הלקוח רשאי לוותר עליו.
חריגים מצומצמים וברורים
ואולם, לא כל התכתבות או שיח בין עורך דין ללקוח נהנים מחיסיון. יש חריגים מצומצמים וברורים. החיסיון חל רק על דברים ועל מסמכים שיש להם קשר לשירות המקצועי המשפטי. אם ההתכתבות אינה ייעוץ משפטי אלא עניין אחר - החיסיון לא חל. לדוגמה, התכתבות שבה לקוח מבקש מעורך דינו המלצה על בעל מקצוע, מתאם מועד לארוחת ערב או מתייעץ עימו בענייני עבודה - או בעניינים אישיים שאינם משפטיים כלל - אינה התייעצות משפטית ואינה חוסה תחת חיסיון, גם אם היא מתבצעת באותו צ׳אט שבו מתקיימות לעיתים גם שיחות משפטיות.
חריג נוסף, קיצוני ונדיר, הוא מצב שבו ההתייעצות נוגעת לביצוע עבירה עתידית או לשיתוף פעולה עברייני שבו גם עורך הדין שותף. הדין מבחין הבחנה חדה בין אדם המתייעץ עם עורך דינו על מעשים שנעשו בעבר - גם אם הם חמורים ומהווים עבירה - לבין תכנון של עבירה שטרם בוצעה. וידוי על עבירה שכבר נעשתה חוסה תחת החיסיון. תכנון עבירה עתידית אינו חוסה תחתיו.
כך למשל, אילו הייתה מתגלה התכתבות שבה עורכי הדין שותפים לתוכנית להשמדת ראיות, כגון השלכת טלפון לים או שיבוש חקירה, ניתן היה לטעון שהחיסיון אינו חל על אותה תוכנית עבריינית. אך אלו מקרים חריגים וקיצוניים. כל עוד מדובר בהתייעצות משפטית לגיטימית ביחס למעשים שכבר נעשו, החיסיון עומד במלוא תוקפו ואינו ניתן להסרה.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףעל הרקע הזה מתעוררת שאלה מטרידה: כיצד הוגשה בקשה חריגה כל כך מלכתחילה. ייתכן שהתשובה אינה משפטית אלא מוסדית. כידוע, בג"ץ קבע שהפרקליטות מנועה מפיקוח על החקירה בעניינה של הפצ"רית, ושר המשפטים יכול למנות עובד מדינה בכיר שימלא את מקומה של היועמ"שית בשלב החקירה. עד מועד זה כשל שר המשפטים יריב לוין במינוי מלווה לחקירה, והצעותיו נפסלו בבג"ץ. היעדרו של גורם משפטי בכיר המלווה את החקירה יוצר ואקום בפיקוח המשפטי החיצוני על החקירה.
חקירה חמורה מחייבת הקפדה יתרה על כללי היסוד, לא ויתור עליהם. מי שמחליש את החיסיון בשם האמת, עלול לגלות שבדרך הוא פוגע דווקא ביכולת להגיע אליה.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי של ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה.
