שורדת השבי ארבל יהוד, שתציין מחר חצי שנה לשחרורה, אמרה כי "הכול מרגיש כמו יום אחד ארוך, משבעה באוקטובר. יום מתמשך ומתפצל - בין המקום שבו אני נמצאת פיזית, לבין המקום שבו הלב שלי כלוא". לדבריה, "התחושות הפיזיות של הפחד, החרדה המוחלטת - נשארות בגוף. ברגע שמתפוצץ משא ומתן התנאים משתנים לרעה. היחס משתנה. כשיש תחושה שהצבא קרוב או שיש דיבור על חילוץ - זה הופך לאיום ישיר עלינו". על בן זוגה אריאל קוניו, שנותר בשבי, אמרה: "מה שהעסיק אותי זה שאני ברשימה והוא לא. לא רציתי שהוא יראה אותי יוצאת. חשבתי על זה שאני משאירה אותו מאחור".