בבית העלמין בקיבוץ ניר יצחק מובא היום (רביעי) למנוחות טל חיימי, שהושב מרצועת עזה אתמול בלילה. חיימי היה חבר כיתת כוננות ונהרג בקרב בגיל 41. הוא הותיר אחריו את אשתו אלה וארבעה ילדים - בהם התינוק לוטן שאותו לא פגש.
בהספד מצמרר סיפרה אלה חיימי על ההקלטה שהשמיעה לו, מבנה הקטן, והפרידה האחרונה. "כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו", אמרה, "זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית".
אלה חיימי: "חזרת לבוש ושלם, נגעתי בכל חלק ממך"
(צילום: מאיר אבן חיים)
3 צפייה בגלריה
אלה חיימי בהלווייתו של בעלה, טל. "לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך"
(צילום: דנה רעני)
3 צפייה בגלריה
טל חיימי ז"ל. "אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך"
(באדיבות מטה משפחות החטופים)
"אני שמחה בשבילנו חזרת, אבל עוד יותר אני שמחה בשבילך. אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך. לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך", פתחה אלה חיימי את דבריה בהלוויה של בעלה טל. "נפרדתי ממך היום בצהריים, חזרת אלינו לבוש ושלם. נגעתי בכל חלק וחלק ממך, היית מרוצה לדעת שאפילו החולצה של מסייעת 9255 הייתה איתך ושרדה".
היא סיפרה כיצד ניסתה לגשר על הפער של השנתיים שחלפו מאז נחטף. "סיפרתי לך מה עבר עלינו מאז שנפרדנו ומה עם כל ילד וילדה. יש ילד אחד שלא הספקת להכיר, אבל הוא כבר מכיר אותך מצוין. השמעתי לך הקלטה שלו אומר 'אבא' ומצחקק, אני מקווה שהצלחת לשמוע. בשום תרחיש לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך, אבל אז אני מסתכלת עליו והכול נעשה אפשרי יותר. הילדים האלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלך, כל אחד בדרכו לקח ממך משהו. הם גאים בך כל כך, אבל גם מתגעגעים".
בהמשך דיברה על החברות העמוקה שחיברה בין טל לחברו החלל החטוף ליאור רודיאף, שטרם הושב. "לך ולליאור היה קשר מיוחד ועמוק שנרקם על אף פער השנים. ליאור היה לך כמנטור ואתה תלמיד סקרן. נחשפנו השנה לסיפור הקרב לפרטיו - ביחד עם חברי כיתת הכוננות חתרתם למגע ועשיתם הכול כדי לשמור ולהגן, ואנחנו לנצח נהיה אסירי תודה. בטח יגידו פה היום שהיית גיבור ואמיץ, אבל בשבילך זאת הייתה פשוט עוד משימה".
אלה דיברה גם על הפשטות שבאישיותו של טל, זו שבלטה דווקא ברגעים הקטנים. "אנחנו רגילים לדברים היומיומיים שלך שהם רחוקים מגבורה, הם פשוטים. איך שאתה שוכב בערב על הספה ומתווכח איתי כמה חשוב גם לרבוץ בנחת, אחר כך שוטף כלים מתוך שינה ומכין את הכריכים למחרת. כשהיינו יוצאים למסעדה לא היית מזמין, כי בנית על השאריות של הילדים. כשהיינו מטיילים והיית שם לב שחסר משהו בציוד, לא היית מגלה - אתה הרי פועל רק לפי הרשימה".
היא הוסיפה: "הגעגוע אליך טל מתגנב כמעט בכל רגע. כשיש דלת חורקת או כשנשרפת מנורה - האוטומט הוא שאתה תטפל. כשיש אירועים גדולים אני פתאום לא יודעת מה לעשות, מחפשים מחליפים, תמיד כמה כי אחד לא יספיק. טל, הייתי גאה להיות אשתך ואני גאה להיות אלמנתך. תודה על 22 שנים משותפות. היית תו תקן של איכות בעולם הזה. כשהיינו צריכים אישור בקיבוץ, היו מאשרים רק אם היינו מזכירים את השם שלך".
בהספד הכריזה אלה כי המשפחה החליטה לחזור לקיבוץ שממנו נחטף ושבקרב עליו נהרג. "אני מכריזה שמשפחת חיימי חזרה הביתה לניר יצחק", אמרה בקול רועד. "זה מה שהיית רוצה לו יכולת, זה מה שהילדים דרשו. תודה לכם ניר, עינב, אודי ולוטן – אתם כל עולמי וביחד אנחנו הכי טובים בעולם, בדיוק כמו שאבא ביקש ממני עוד בחייו. לעוד 13 משפחות מגיע להחזיר את אהובם הביתה, כמונו. אנחנו לא נוותר ולא נפסיק לדרוש עד שכולם יגיעו".
את דבריה סיימה בקריאה לאחדות. "למרות שחזרת, טל, ייקח זמן עד שהקיבוץ שלנו והמדינה האהובה שלנו יתאוששו. כאבנו מספיק ונמאס לנו לריב בתוכנו. אני פונה אל ההנהגה שלנו ואל נציגה היושב כאן - תעשו שיהיה פה טוב יותר, תעשו שיהיה בטוח לחיות כאן. אחרי שיחזרו כולם, המאבק הבא יהיה על איחוד העם מחדש". אל ההלוויה הגיעו בין היתר הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, אלוף פיקוד הדרום יניב עשור ושר החינוך יואב קיש, בתור נציג הממשלה.
"עיניך הכחולות כל כך טובות"
זוהר חיימי, אביו של טל, ספד גם הוא: "טל, שבת אלינו אל משפחתנו הפרטית, האישית, הגרעינית והקיבוצית. אמנם לא כפי שהיינו רוצים - לחבק אותך כשאתה עוד בחיים. היית אב לבת ושלושה בנים, אח לאור, דוד אהוב וחבר של כולם - כזה היית, איש של משפחה ואנשים". הוא סיפר על געגועיו העמוקים: "עיניך הכחולות כל כך טובות, החיוך שובב או מבויש, ואני מבין שאתה לא בין החיים אך אצלי בלב אתה מלא חיים. כל כך רוצה לחבק אותך, אבל מוצא את עצמי מחבק אוויר".
בהמשך הבטיח: "הפרק תם אך לא נשלם. לא נשקוט ולא ננוח עד שכל החטופים יוחזרו, כי אין לזה שום קשר למחיר". זוהר הודה לקהילת ניר יצחק ולמשפחתו "המאוחדת, המסורה, שתומכת ועוזרת ללא לאות". לבסוף הודה לקהילת רביבים: "תודה שאתם זוכרים את דמותו ופועלו של טל".
"לא רוצה הלוויה, רוצה אותך איתי"
אור חיימי, אחותו של טל, נשאה גם היא הספד קורע לב: "שנתיים שאתה לא פה אבל הזמן עצר, כי רק חיכינו לך, אז בעצם כלום לא נגמר. כמה אני גאה להיות האחות האמיתית שלך, עם השפה המיוחדת שהייתה רק לשנינו והחיוך הכי יפה בעולם - זה שעל הפוסטר, עם החולצה הכחולה. אבל עכשיו מי יתקן אותי אם אשנה גרסה? למי אשלח משימה ואדע שהכול אפשרי? מי יהיה מגשים החלומות הפרטי שלי? מי ישרה ביטחון וייתן לי את הגב? זה מרגיש כל כך לבד כשאתה לא פה עכשיו".
בהמשך הוסיפה: "בימים האחרונים היה קשה לי לישון, והקלה קטנה בלב שהשם שלך עדיין לא שם - שאפשר עוד קצת להמשיך ולחכות. אני לא רוצה הלוויה ולא רוצה להיפרד, אני רוצה אותך איתי לעולם ועד. שתכיר את לוטן, שתראה כמה אור הוא מכניס לימים חשוכים, שתהיה דוד כל יכול לילדים שלי. החמצה וגעגוע, שירים שכבר אי אפשר לשמוע מבלי להעביר, חגים שאמורים להיות שמחים, אזורים בקיבוץ שרק מזכירים. תודה על השבט המפואר וכל מה שהשארת - שיותר עשית ופחות אמרת. תמסור חיבוק חזק לאמא שלנו האהובה. מעכשיו לאספרסו יהיה טעם אחר, אבל לתמיד תמיד תהיה טל שלי".
