ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת קיימה היום (שני) דיון בניסיון לקדם ולהכין את הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. "אהרן ברק היה יועץ פוליטי", אמר בדיון היו"ר ח"כ שמחה רוטמן, שהוסיף: "הוא מונה בדיוק בדרך שאני מציע למנות את היועץ המשפטי הבא".
רוטמן התייחס בדיון לסוגיית הסמכויות המנהליות, ואמר כי "הן צריכות להיות אצל היועץ ולא בידי התביעה. קחו למשל את פרשת הדולרים של רבין. בזמנו, שר האוצר רצה לסגור את האירוע במסלול של 'כופר מנהלי', מה שהיה חוסם את אהרן ברק, אז התובע הכללי, מלהגיש כתב אישום פלילי. ברק הציב אז קו אדום ואמר לשר שאמנם הסמכות להטיל כופר היא בידיך, אבל אם תעשה זאת אני אעתור נגדך לבג"ץ ולא אייצג אותך, תצטרך לקחת ייצוג פרטי".
לדברי רוטמן, מקרה זה ממחיש את הצורך בהפרדה: "העמדה הזו של ברק מחדדת את הדיסוננס שבין הסמכות המנהלית לייעוץ המשפטי – הסמכות חייבת להישאר בידי הדרג המנהלי, אבל היא חייבת להיות כפופה לביקורת חיצונית. אם הכוח להטיל כופר היה נתון ישירות בידי התובע הכללי לא היה מי שיבקר אותו. הכוח להחליט והכוח לייעץ חייבים להיות בשני גופים נפרדים. זה בסיס האיזונים והבלמים. פיצול הסמכויות בין שני גופים מונע ריכוז כוח מסוכן ומבטיח שכל החלטה תעבור מסננת של ביקורת".
"תהליך חקיקה פגום"
מנגד, ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) מתח ביקורת חריפה על המהלך: "יש אמצעים רבים למדינה להכווין התנהגות רצויה. לכן זה בתוך אותו מנעד, זה לא הבחנה דיכוטומית. העסק הזה לא יכול לעבוד בצורה שאתם מציירים אותו. אנחנו נמצאים באירוע, שבו המערכות קשורות בליבתן ואי-אפשר בצורה המוצעת לחתוך, לערוך ולהגיד הכול בסדר. אי-אפשר לעשות דיון כוללני. מאחורי כל סעיף בכל חוק יש כוונה. אתם בונים מכונית בלי מנוע".
סגלוביץ' הוסיף כי "בתהליך רגיל נורמלי של חקיקה, כל אחד מהאזכורים בחוק היה עובר עבודת מטה סדורה. הליך החקיקה פגום. בעוד חמש שנים מה שתנסו לייצר כדבר טוב יתקבל בדמות תובע שיש לו עוצמות פי כמה וכמה חזקות וקשות על האזרח ללא פיקוח ואכיפה".
עו"ד אורית קוטב, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה, הצטרפה לאזהרות: "הסמכויות המנהליות ממחישות יותר מכל את הבעיות שאנחנו מזהים בחוק. הכלים המנהליים הולכים ותופסים מקום נכבד יותר בשדה האכיפה. הכלים בשדה הזה מתנקזים היום כולם ליועמ"ש, ולכל חוק איזון משלו. לכן הניסיון להסתכל על כל חוק הוא טעות בעיניי. האכיפה המנהלית היא עולם שלם שיש בו חוסר מידתיות וחוסר סבירות, המחייבים ידע מנהלי מקיף. זו לא עוד סמכות שניתן להעביר אל הגורם הפלילי. מצד שני, להעביר סמכויות אכיפה ליועץ משפטי פוליטי שיכול לפעול משיקולים פוליטיים, פוגע בקונספט של סמכות התביעה".
שאלת הקלון והמינויים
במהלך הדיון עלתה גם סוגיית קביעת ה"קלון" בעבירות. רוטמן טען כי "המושג המסורתי של 'קלון' הפך בהדרגה למבחן של רלוונטיות. האם המהות והנסיבות של העבירה הופכות את האדם לבלתי ראוי לתפקיד הספציפי. ההכרעה צריכה להיות נקודתית, והשאלה היא מי מוסמך להכריע. לגישתי, הסמכות חייבת להישאר בידי הגורם הממנה (הרשות המבצעת)".
לדבריו, "הגורם המנהלי הוא זה שבוחן אם ההרשעה משליכה על היכולת למלא את התפקיד, וכאשר הוא זקוק להבהרת הדין הפלילי, הוא פונה לעורך הדין שלו היועמ"ש לקבלת חוות דעת. המודל הנכון בעיניי הוא שהיועץ מייעץ ומגן על ההחלטה בבית המשפט, אך אינו מחליף את שיקול דעתו של הדרג המנהלי. הממשלה היא זו שצריכה לדון ולהחליט אם הרשעה פלונית הופכת מועמד לבלתי ראוי, בהתאם לאחריותה המיניסטריאלית".
רוטמן סיכם את עמדתו בנוגע להפרדה הנדרשת: "ההפרדה נצרכת, הכרחית וטובה יותר לחירויות האזרח. כרגע הנטייה שלי היא שהאכיפה המנהלית במישור עיצומים כספיים תהיה בידי היועץ בכובעו כיועץ, המתכלל את עבודת הממשלה על כל זרועות האכיפה השונות שלה".
