ב-24 בפברואר הגיע אולכסיי שלסטי לתחנת הכוח צ'רנוביל, למשמרת לילה שהתחילה כרגיל. בהמשך אותו לילה הצבא הרוסי פלש לאוקראינה, המלחמה התחילה – והכול השתנה.
הצבא הרוסי השתלט על צ'רנוביל כבר בשעות הראשונות של המלחמה: שלסטי ויותר מ-100 עובדים אחרים, שהגיעו למשמרת הלילה רק כמה שעות קודם, מצאו את עצמם מוחזקים כבני ערובה במקום העבודה שלהם. עם כיבוש צ'רנוביל החלה תקופה זוועתית שנמשכה כמה שבועות, שבה העובדים בתחנה הגרעינית המושבתת נדרשו להמשיך לעבוד – והיו נתונים למעקב קפדני מצד הרוסים. "לא היינו מוכנים לזה מבחינה מנטלית, אבל לא הייתה לנו דרך החוצה", אומר אולכסיי. "הבנו שאנחנו עלולים להישאר כאן תקופה ארוכה מאוד, אבל אף אחד לא דמיין כמה זמן זה ייקח".
חפירות רוסיות ב"יער האדום" באזור צ'רנוביל
בתפקידו כאחראי משמרת לילה מפקח אולכסיי על כ-10 עובדים. הצוות שלו נדרש לעקוב אחרי אספקת החשמל בצ'רנוביל. בתחנת הכוח אירעה ב-1986 התאונה הגרעינית הקשה בהיסטוריה. התאונה הייתה בכור מספר 4, שכיום מכוסה בכיפת ענק כדי למנוע דליפה רדיואקטיבית.
תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל אמנם מושבתת, אך מאז האסון העובדים באתר נדרשים לפקח על מאגר הפסולת הגרעינית, ועל מערכות הקירור במתקני האחסון של הדלק הגרעיני המשומש. במשך שנים, באמצעות משמרות מסביב לשעון ובסיוע מומחים זרים, עוקבים העובדים אחרי רמות הקרינה.
ב-24 בפברואר חצו חייליו של ולדימיר פוטין את הגבול מבלארוס והשתלטו על צ'רנוביל, שנמצאת בקרבת הגבול הבלארוסי. הם החזיקו את העובדים במתקן כבני ערובה, כפו עליהם להמשיך לעבוד במשך שבועות ארוכים ו"ניתקו" את צ'רנוביל מהעולם. "הבנתי שתאונה היא משהו שיכול לקרות", נזכר אולכסיי בתחילת הכיבוש הרוסי. "הלחץ הרגשי והפסיכולוגי לא אפשר לי להתרכז בזה. רק ניסינו לעשות את העבודה שלנו, וניסינו לשלוט בכל הפרמטרים כדי ששום דבר לא יקרה".
התקופה המלחיצה ביותר החלה ב-9 במרץ, כשאספקת החשמל לכור הופסקה בעקבות קרבות באזור. קייב הזהירה כי ללא חשמל לא ניתן יהיה לקרר את מתקני האחסון של הדלק הגרעיני המשומש, והביעה חשש שהמתקנים יתחממו וישחררו חלקיקים רדיואקטיביים. במשך כמה ימים - על רקע דאגה בעולם למצב הכור - השתמשו העובדים בגנרטורים שמיועדים למקרי חירום. בהמשך קיבלו דלק מהרוסים. לאחר מכן הצליחו לחדש את זרם החשמל – דרך רשת החשמל של בלארוס.
בחודש מרץ הביעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דאגה בנוגע למתרחש בצ'רנוביל: היא דיווחה כי איבדה את הקשר עם מערכות הניטור בתחנה ומסרה כי היא בוחנת מה הסיבה לכך. הסוכנות הביעה גם חשש לשלומם של אנשי הצוות שמוצבים בה.
האוקראינים שהיו לכודים בצ'רנוביל ניזונו מפיסות מידע על מה שמתרחש מחוץ לתחנת הכוח. לעיתים הם האזינו לרדיו, וצלצלו למשפחותיהם מאחד הטלפונים במתקן. הצבא הרוסי כפה עליהם להמשיך לעבוד. העובדים סבלו מתשישות - מה שהעלה חשש שהם לא יוכלו לבצע את עבודתם כהלכה, וכך נוהלי הבטיחות יופרו. "זה היה קשה מנטלית ורגשית", נזכר אולכסיי באותם ימים. בנוסף, הרוסים ניהלו מעקב אחרי העובדים והכריחו אותם לעבור דרך מחסומים שהקימו בשטח תחנת הכוח – מה שעיכב את תנועותיהם, והפריע לתחזוקה הבסיסית של צ'רנוביל.
בתחילת אפריל, אחרי נסיגת הצבא הרוסי ממחוז קייב שבו נמצאת צ'רנוביל, הודיעה אוקראינה שהיא החזירה לידיה את השליטה בתחנת הכוח. אחרי שחרור התחנה סיפרו האוקראינים שהחיילים הרוסים חפרו תעלות והקימו אוהלים ב"יער האדום" שנמצא בסמוך לתחנת הכוח - אזור שבו רמות הקרינה אדירות. עובדים במתקן סיפרו כי החיילים הרוסים נכנסו ללא ציוד מגן אל "היער האדום", ולאחר מכן החלו לפתח תסמיני מחלה.
גרמן גלושצ'נקו, שר האנרגיה האוקראיני, אמר באפריל שהרוסים נחשפו לכמויות "עצומות" של קרינה. "הם חפרו באדמה נגועה בקרינה, אספו חול רדיואקטיבי בשקים לצורך ביצורים ונשמו את האבק. כל חייל רוסי יביא חלק מצ'רנוביל הביתה, חי או מת". ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, אמר בהמשך כי נרשמה עלייה ברמות הקרינה בצ'רנוביל – אך הדגיש שהמצב תחת שליטה.
אולכסיי לא יכול לאשר את הטענות כלפי הרוסים בצ'רנוביל, מכיוון שנדרש להישאר באגף שבו הוא עובד - והאינטרקציה שלו עם החיילים הייתה מינימלית. הוא סיפר שבזמן הכיבוש הרוסי הוא ניסה לנחם את הצוות, בזמן שמשפחותיהם בעיירה הסמוכה סלובטיץ' היו מכותרות על-ידי הרוסים.
העיירה סלבוטיץ' הוקמה אחרי התאונה ב-1986, כיישוב שנועד לקלוט את המשפחות שגרו בקרבת הכור ונדרשו להתפנות. עבור תושבים רבים, הכאוס שהיה בחורף הזה מזכיר להם את הסיוט מהעבר. "היינו מודאגים ועצבניים", אומרת תמרה שירובוקובה, בת 75 שעבדה בעבר בצ'רנוביל והיום חיה בסלבוטיץ'. "הייתי מזועזעת מהעובדה שרוסיה תקפה את אוקראינה. אף אחד לא דמיין את זה".
19 צפייה בגלריה
עובדי בצ'רנוביל באתר הנצחה לקורבנות האסון הגרעיני. האתר נמצא בעיירה סלבוטיץ'
(צילום: רויטרס)
ראש העיירה סלבוטיץ', יורי פומיצ'ב, סיפר שבשבועות הראשונים של המלחמה הוא ניסה לנחם את קרובי המשפחה של העובדים השבויים. "הייתי צריך להרגיע אותם, ולהסביר להם שחשוב להיות סבלניים".
אולכסיי שוחרר במהלך מו"מ בין נציגים רוסים ואוקראינים, ימים ספורים לפני הנסיגה הרוסית מצ'רנוביל. על פלישת הרוסים לאוקראינה - והסתערותם על צ'רנוביל - הוא אומר: "הם (הרוסים) אמרו שהם מנסים לשחרר אותי ממשהו אבל לא הבנתי ממה. אני לא מצליח להבין את זה".
