עוד לפני טבח שבעה באוקטובר והמהפכה המשטרית החלו לצוץ האשמות שנתניהו הוא דיקטטור. בסבבי הבחירות הבלתי נגמרים שהחלו ב-2018 נתלו כרזות ענק שהשוו את נתניהו לארדואן (שהיותו "דיקטטור" נתפסת בישראל כמובן מאליו), המתנגדים לסגרים בתקופת הקורונה השתמשו בשפה זו, וב-2021 פורסמה הקלטה של איילת שקד שאמרה בהתייחסות לבני הזוג נתניהו כי "זה כמו הרודנים, כמו הדיקטטורים. הם לא מוכנים לזוז".
הדיקטטורה המקורית שמקורה בעת העתיקה לא נשאה גוון שלילי אלא היתה תפקיד לגיטמי וחשוב ברפובליקה הרומית המוקדמת (שתיפקדה כרפובליקה חופשית לפני הפיכתה לקיסרות במאה הראשונה לפנה"ס). במשך מאות שנים הרפובליקה הונהגה בימי שלום בידי שני קונסולים, על מנת למנוע את המצב בו יהיה שליט יחיד שבידו ירוכז כל כח השלטון כמו במלוכה. אולם בשעת משבר, בדרך כלל מלחמה, הסנאט הרומי יכול היה להפוך מנהיג אחד לדיקטטור לתקופה קצובה של עד שישה חודשים.
בהיסטוריה הרומית נזכרו מספר דיקטטורים "טובים" שפעלו למען הכלל ולא לשם צבירת כח, כסף וכבוד. את הדוגמה המופתית למנהיגות שכזו נתן לוציוס קווינקטיוס סינסינטוס, אשר לאחר שכבר פרש מהחיים הציבוריים נקרא בבהילות בעת שחרש את השדה שלו להציל את רומא מפלישה. לאחר שהביס את אויביה של רומא בשבועיים בלבד סינסינטוס החזיר את הדיקטטורה ושב מייד אל חייו הצנועים, לשדה ולמחרשה. הדוגמה של סינסינטוס שימשה אות ומופת עבור דורות של רפובליקנים שראו בו מנהיג שאינו מבקש כח ועוצמה פוליטית עבור האינטרסים האישיים שלו.
אולם מעל לכל האפילה דמותו של הדיקטטור הרע, זו שחרוטה בזכרון הקולקטיבי עד לימינו. ראש וראשון מבין הדיקטטורים הרעים ניצב יוליוס קיסר. לאחר שכבש עבור רומא שטחים עצומים בצפון אירופה קיסר חזר אל עירו עם צבאו, חצה את נהר הרוביקון עם הלגיון שלו, השתלט על רומא ובכך החריב את הרפובליקה בת מאות השנים והפך אותה בפועל לקיסרות (שנקראה כך על שמו כמובן).
דמותו של קיסר מורכבת והיסטוריונים עדיין מנתחים את מניעיו אבל אין ספק שהוא זכה בזכות בתואר המפוקפק של מחריב הרפובליקה בשל השאפתנות שלו וריכוז כל כח השלטון בידיו לאחר שהכריז על עצמו כדיקטטור לכל חייו (ההפך הגמור מתכליתו המקורית של התפקיד שניתן כאמור לתקופה קצובה ורק בשעות משבר). או אז כשהיה ברור שהוא אינו מתכוון להחזיר את השלטון הדיקטטורי החליטו קושרים בסנאט להתנקש בחייו של קיסר, אולם היה זה מאוחר מדי: הנזק כבר נעשה ורומא המשיכה להיקרא "רפובליקה" אך בפועל נשלטה על ידי שליט יחיד, הקיסר. מאז ועד היום הדיקטטור הוא מודל של מנהיג אפל ושאפתן שמעמיד את טובתו האישית מעל לזו של הציבור.
יצא מהאופנה
רוח הבלהות של הדיקטטורה שבה לרדוף את הדמוקרטיות שקמו במאה העשרים. בתקופה המודרנית מנהיגים שאפתניים אשר ביקשו לצבור כח שלטוני בלתי מוגבל לא ביקשו להפוך למלכים, המוסד השלטוני שהשתרש באירופה לאחר נפילת האימפריה הרומית. מלוכה, תפקיד שושלתי ומסורתי אשר במקומות בהם היא נותרה כיום משמשת כתפקיד כטקסי בלבד, חדלה להיות באופנה. לעומת המלך, הדיקטטור המודרני (כמעט אף פעם לא מדובר בנשים) נוטל או "מקבל" את התפקיד, וממצב את עצמו כמושיע העם. הדיקטטור בן זמננו לא מבקש את ההילה של מלכי העבר שמלכו בחסד האל אלא בונה את תדמיתו כ"איש חזק" ומנהיג צבאי.
בדיקטטורים דבקה סטיגמה בשל מנהיגים פאשיסטיים ורצחניים כבניטו מוסוליני (למרות שתוארו היה "דוצ׳ה" הוא כינה את שלטונו "דיקטטורה"). לכן מנהיגים אוטוריטריים מודרניים השתדלו להימנע מלקרוא לעצמם דיקטטורים באופן מפורש והם מעדיפים תארים כ"נשיא", "ראש ממשלה״, "מנהיג (עליון)", או "מפקד". הם תמיד יציגו עצמם כ"דמוקרטים" ופועלים ״למען העם״. אבל ישנם סימנים מתריעים שכשהם באים יחד הם מצביעים על גלישה של מנהיגים לעבר דיקטטורה: כשמנהיג מחליש מוסדות על מנת שיוכל להמשיך ולשלוט, כשהוא משתיק מתנגדים ומתייחס אל עצמו כמעל לחוק הוא בדרך להפוך לדיקטטור.
כיצד נדע לזהות דיקטטור? ניתן בו סימנים.
1. הדיקטטור ינסה ללא ליאות לרכז עוד ועוד כח בידיו על ידי הכפפת כל זרועות השלטון, כולל מערכת המשפט והשירות הציבורי.
2. הוא ישחוק את הדמוקרטיה על ידי פגיעה בחופש וטוהר הבחירות על ידי ניסיונות לדחותן, שינוי חוקי הבחירות והשתלטות על הגופים האמונים על קיום הליך בחירות הוגן ותקין.
3. הוא ינסה להשתלט על גורמי אכיפת החוק (ובמיוחד משטרה ומשטרה חשאית) לדיכוי, הפחדה ודה-לגיטימציה של גורמים המתנגדים למדיניות השלטון למען ביצורו.
4. הוא ועוזריו יעודדו פולחן אישיות בו מוצג השליט כגואל העם שאין לו תחליף, בעיקר על ידי השגת שליטה באמצעי התקשורת.
5. הוא יפגע בשלטון החוק ובנורמות שלטוניות על ידי קידום נאמנות אישית על פני מקצועיות.
6. הוא יסמן אויבים - מיעוטים, זרים, ״בוגדים מבפנים״ - על מנת לתרץ כשלונות ולרכז עוד כח.
פרופ' ערן שלוהאם נתניהו דיקטטור? הוא בוודאי שולט זמן רב מדי (בסה״כ למעלה מ 17 שנים!), יותר מכל מנהיג אחר בעולם הדמוקרטי. זהו כשלעצמו סימן מדאיג ביותר לסכנת ריכוז כח יתר, השחתה ושחיקה בנורמות דמוקרטיות. מעבר לכך, מי שיעבור על הסעיפים הנזכרים למעלה באופן אובייקטיבי לא יוכל להימלט מהמסקנה שבאופן בלתי נתפס ישראל מונהגת על ידי אדם שלמרות שבתחילת דרכו הציב עצמו כאביר הדמוקרטיה הוא איבד את הרסנים והבלמים הדמוקרטיים שאפיינו את ראשית דרכו הפוליטית.
כל הנורות מהבהבות, ראו הוזהרתם.
פרופ׳ ערן שלו הוא היסטוריון של ארה״ב בחוג להיסטוריה, אוניברסיטת חיפה
