אושר היה נסער ביומו הראשון בפנימייה. בשביל הנער גדול המימדים, שעבר אינספור אבחונים בניסיון להבין את מצבו המורכב, זה היה לילה ראשון מחוץ לבית. כחלק מהליך הקליטה בפנימייה, הטלפון הנייד שלו נלקח ממנו. הוא בכה. כשהמדריך שאל אותו מדוע - מיהר לשלוח לעברו אגרוף. לפי כתב האישום שהוגש בהמשך, אחר כך אושר הרים כיסא וזרק אותו. הכיסא פגע בידה של עובדת סוציאלית ששהתה בסמוך. אחר כך שבר את דלת הארונית שבה הוחזק הטלפון, לקח אותו וברח מהמקום. בפנימייה הזעיקו משטרה. תוך זמן קצר הוגש כתב אישום. העבירה: תקיפה ונזק לרכוש.
"ביום הראשון שהוא נכנס, כבר נפתח לו תיק", משחזרת בכאב אמו, כרמית. "אחד המדריכים אמר לו: אתה צריך להיות מאחורי סורג ובריח כדי להבין".
הפסקתי לספור ניידות
גם כרמית יודעת כי אושר, שמתמודד עם אינטיליגנציה גבולית ובעיות התנהגות, מסוגל להתפרץ בעוצמות גבוהות. זו הסיבה שבגללה החליטה, אחרי גיל התבגרות סוער במיוחד, לשלוח אותו לפנימייה. ״אנחנו משפחה נורמטיבית״, אומרת כרמית, גננת במקצועה, ״אבל הרגשתי שאני צריכה עזרה. הייתי חסרת אונים״.
בהמלצת הרווחה הוחלט שאושר ישובץ בפנימיית ״חושן״, אחת משלוש מהפנימיות שמפעילה עמותת "ביתנו" בבאר שבע. אחד המוסדות הבודדים בישראל שאליהם מגיעים ילדים עם התנהגות מאתגרת במיוחד, חלקם גם לאחר אשפוז פסיכיאטרי. בהמשך דרכו בפנימייה, אובחן אושר גם על הרצף האוטיסטי.
הפנימייה שאליה שובץ אושר משתייכת למה שמכונה במשרד הרווחה "פרופיל מעוז" - ילדים מורכבים ביותר, שלא מצאו את עצמם בשום מקום אחר. המקום היחיד הנחשב למורכב יותר הוא מוסדות ״חסות הנוער״, שבהם לומדים ילדים שעברו על החוק. אך גם בפנימיות ה״מעוז״ נמצאים ילדים במצבם מורכבים מאוד, שנושאים על גבם ערב רב של אבחנות. לעתים יותר מאבחנה אחת: הפרעות תקשורת, הנמכה קוגניטיבית, רקע פסיכיאטרי המשולב גם עם קשיים משפחתיים, לימודיים והתנהגותיים.
כרמית לא ציפתה שכבר ביומו הראשון של אושר בפנימייה, שאליה נשלח בהמלצת משרד הרווחה, הוא ייתקל בגורמי אכיפת החוק. ״לא נתנו לו מרחב, לא נתנו לו להרגיש שמקבלים אותו באווירה טובה״, היא אומרת. היא סבורה שהכללים הנוקשים הבהילו את בנה וגרמו לו לנהוג כפי שנהג.
אושר הרבה לברוח מהפנימייה. ״בכל פעם שזה קרה, היו מזמינים לו ניידת״, אומרת כרמית, ״כבר הפסקתי לספור כמה ניידות משטרה ראיתי בשנה הזאת. כששאלתי למה, היו אומרים לי: 'הוא ילמד בדרך הקשה'״. בפנימייה מכחישים שכך נאמר לאם, ובכל מקרה ספק אם אושר למד משהו. הוא אמנם מתנשא לגובה 1.90 מטר, אך הגודל הפיזי עלול להטעות: מאחוריו ניצב נער שמתקשה להבין את הסיטואציה עד הסוף. ספק נער ספק ילד. ״בכל פעם הוא היה מבקש מהשוטרים להפעיל את הצ׳קלקה״, אומרת כרמית, ״הוא לא הבין״.
כך נפתח מעגל כואב: אושר מתפרץ ועובר על הכללים, לעתים אף פוצע את אנשי הצוות, ובפנימייה מזמינים משטרה. ״הייתי שואלת: למה להזמין כל הזמן ניידת? למה על כל דבר פותחים לו תיק? בכל פעם שהוא היה חוזר לחופשות בבית הוא היה חוזר טעון, זה גרם לו לרגרסיה בהתנהלות״. היא מציינת שבתקופה מסוימת היה לפנימייה מנהל ״שנתן הרבה מעצמו״, ובתקופה הזאת התנהגותו של אושר הוטבה. ״יש לי הערכה לצוות שניסה להתמודד, והיה גם צוות טוב. אבל לא ככה פותרים דברים מול נערים עם קושי גדול״.
מהפנימייה למאסר על-תנאי
השבר הגדול הגיע בחודש מאי 2024. יום שישי בצהריים, ערב כניסת השבת. כרמית היתה אז בבית החולים עם אביה הגוסס. על קו הטלפון הנייד היה שוטר מתחנת המשטרה בבאר שבע. ״הוא אמר לי שטוענים שאושר הרביץ למדריכה״. כרמית מיהרה להתקשר למדריכה, שהעידה כי אושר לקח מידה בכוח את כרטיס ה״רב קו״ שלו, כי רצה לברוח מהפנימייה ולנסוע הביתה ללא רשות. על פי כתב האישום, אושר דחף את המדריכה, הצמיד אותה לקיר והניח את זרועו על צווארה כדי שתיתן לו את הכרטיס. אושר נעצר ונלקח לחקירה. מכיוון שהיה זה סוף שבוע, ואושר הוא קטין על הרצף האוטיסטי, הוא כלל לא נחקר באותה השבת - שכן בחקירה כזו נדרש לנכוח חוקר נוער.
כשכרמית סוף סוף פגשה את בנה, היא ראתה נער מפוחד, לא לגמרי מבין את המתרחש. "עד היום אני שומעת את השלשלאות של האזיקים בראש שלי", היא אומרת. חמישה ימים היה אושר במעצר, ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום, שנגמר בהרשעה. ״התחננתי שימצאו לו מסגרת״, אומרת כרמית, ״זעקתי לעזרה. אם הילד שלי היה מקבל את העזרה המתאימה הוא לא היה מגיע למקום הזה. הוא יצא מהפנימייה יותר גרוע ממה שהכנסתי אותו״.
אך מסגרת מתאימה - לא נמצאה. כעת אושר נמצא בבית. בהתנהגותו חלה נסיגה, ואת כעסו על השנים האחרונות הוא מפנה בעיקר כלפי אמו. "אני צריכה לאסוף את השברים", אומרת כרמית. כעת, יש לה רק בקשה אחת: "שהבן שלי יהיה במקום שיכיל אותו. חוץ מזה אני לא רוצה כלום".
האזהרה: המגמה רק תחריף
סיפורו של אושר הוא אחד מני רבים: נערים עם רקע מורכב שהגיעו למסגרת שלא התאימה עבורם, ובה מצבם לא רק שלא הוטב - אלא הידרדר. עיון ברשימה של עשרות כתבי אישום שהוגשו בשנים האחרונות נגד נערים בפנימיות רווחה מגלה דפוס חוזר, של משטרה המוזעקת למקום על עבירות שבוצעו מתוך זעם וחוסר שליטה: שבירת ארונות, שבירת ספסל, שבירת דלי, מטאטא וקיר גבס. עשרות מבין כתבי האישום האלה נוגעים לילדים בפנימיות המעוז. באחד המקרים, הוגש כתב אישום נגד נער שהשליך סוכריות שפגעו בפניהן של מדריכות והדביק מסטיק לראשה של מדריכה אחרת.
בסנגוריה הציבורית סבורים כי בפנימיית ה"מעוז" של ארגון ״ביתנו״ היד על הדק הקריאה למשטרה קלה במיוחד. ״איך שהם מגיעים - בום, טראח, כתב אישום. זו מבחינתם הדרך לשים גבולות״, אומרת עו״ד מירב מזרחי. ״בפנימייה הזאת פותחים הכי הרבה תיקים, by far, ביחס למקומות אחרים", מוסיף עו״ד שלומי לוי, מנהל מחלק הנוער בסניגוריה הציבורית במחוז דרום.
אך במובן מסוים, הבעיה מתחילה הרבה לפני ההתפרצות שמובילה לחיוג 100 בטלפון. כבר בשלב השיבוץ במסגרות הרווחה, ובאופן ספציפי יותר: באופן שבו פועלות כיום פנימיות ה"מעוז" - מודל שיצא לדרך לפני כשלוש שנים, בניסיון לפתור בעיה שרק הולכת ומחריפה: האבחנות וההתנהגויות הסיכוניות של בני נוער הופכות קיצוניות יותר ויותר. הסיכון הופך מסוכן יותר, הקשיים הנפשיים - קשים יותר. בין היתר, מדובר על בעיות נפשיות, חרדות והפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (ASPD).
גורמי המקצוע ששוחחו עם ynet מזהירים כי המגמה רק תלך ותחריף: שנות הקורונה, וכעת המלחמה, דחקו עוד ועוד נערים לשוליים. "המקרים רק ילכו ויחמירו", הזהיר אחד מהם.
ערב רב של אבחנות
פנימיות ה״מעוז״ הוקמו לפני כשלוש שנים, וזו הייתה אמורה להיות בשורה עבור כ-150 בני ובנות נוער שהוגדרו "בעלי מסוכנות גבוהה לעצמם ולאחרים״, ולא מצאו את מקומם בפנימיות הפוסט-אשפוזיות הרגילות. מסיבות שונות, אותם בני נוער גם לא שובצו במוסדות ״חסות הנוער״ (המיועדים באופן רשמי לנערים עוברי חוק), שם רשימות ההמתנה רק הולכות ומתארכות. אך רבים מסכימים שהניסוי הזה נכשל.
״עבור הנערים בפנימיות המעוז נבנה מודל טיפולי שבזמנו חשבנו שהוא הנכון״, אומרת אפרת אדרי שרעבי, מנהלת האגף החוץ ביתי במשרד הרווחה, "הבשורה הגדולה הייתה תקן של מדריך אחד לארבעה נערים - מתוך תפיסה שיחס אישי יוכל לצמצם את המסוכנות של הילדים האלה ולקדם אותם״. חידוש נוסף היה תגבור של אנשי טיפול, מעבר לתקן המקובל בפנימיות הפוסט-אשפוזיות ה"רגילות".
פנימיית המעוז בבאר שבע תיסגר בסוף שנת הלימודים הנוכחית. החניכים יפוזרו בין שתי הפנימיות הפוסט-אשפוזיות האחרות שמפעיל הארגון. אחרים יחזרו הביתה. ל-ynet נודע כי לאחרונה נסגרה פנימיית ״מעוז״ נוספת, שמפעיל גוף אחר. גם אדרי שרעבי מסכימה שבחלוף שלוש שנים, מתברר כי ״המודל שנבנה אז, ומאוד האמינו בו, לא היה המדויק ביותר. גילינו שהתפיסה הטיפולית וכלי הטיפול שנמצאים במקום הזה לא מספקים לילדים הכי מורכבים במדינת ישראל״.
אולי זה מפני שב"מעוזים" הושמו בכפיפה אחת ילדים מכל קצות הרצף: נערים כמו אושר, עם אינטיליגנציה גבולית ואבחנה על הרצף, לצד ילדים מתוחכמים הרבה יותר, עם בעיות התנהגות קשות. יש בהם פוגעים ונפגעים מינית, ילדים עם חרדות והפרעות נפשיות. ערב רב של בעיות. "השילוב בין שלל האבחנות יוצר מצב בלתי אפשרי לטיפול", אומר אדם שמכיר את התחום.
סיבה נוספת, ככל הנראה, היא שבניגוד למוסדות ״חסות הנוער״ הנעולות, בפנימיות הפוסט-אשפוזיות, גם אלה שמיועדות לנוער במצבים של התנהגות סיכונית, אין גדרות גבוהות ואין מה שמכונה "אמצעים מגבילים" - צעדים חמורים יותר כמו לנעול נער לפרק זמן קצר בחדר, כדי למנוע ממנו לפגוע בסביבה. בהיעדר אמצעים כאלה, המשטרה מוזעקת למקום לעתים קרובות, אולי קרובות מדי. לתמונה הגדולה אפשר להוסיף גם מחסור במיטות בחלק מהמסגרות - מה שמוביל לזמני המתנה ארוכים ושיבוץ שאינו תואם בהכרח את צרכיו המדויקים של הילד.
לכך יש להוסיף את העובדה שהרשויות המקומיות שבהן נמצאות המסגרות הללו לא ממהרים לשבץ את ילדי הפנימיות, על שלל הבעיות שהם נושאים על גבם, בבית הספר. בצומת הכואב של חוסר מעש ואוסף בלתי נתפס של קשיים נוצרות שלל בעיות. לפעמים זה נגמר בנשירה למסגרת אחרת. לפעמים - בכתב אישום.
כעת תולים במשרד הרווחה את יהבם במכרז חדש להפעלת פנימיות ״מעוז״ במקום אלה שנסגרו. ״אנחנו יותר חכמים ומנוסים״, אומרת אדרי שרעבי, ״למדנו לעומק את הנושא ובנינו מודל טיפולי נכון יותר״. עם זאת, המכרז טרם קיבל אישור תקציבי ועדיין לא פורסם. עם זאת, ייתכן שכדי להתמודד עם הבעיה החברתית שרק הולכת ומחריפה דרוש יותר ממכרז משופר - אלא שינוי תפיסה של ממש.
מעמותת ביתנו נמסר: "האמור רחוק מלשקף את המציאות המורכבת".
