ה"עונש" הכי חמור שהאיראני או האיראנית הממוצעים יכולים להעלות על הדעת הוא גלות בדובאי – אחת משבע הנסיכויות המרכיבות את איחוד האמירויות. זה נכתב בציניות כמובן: בניגוד לאיראן, בדובאי החיים מקושטים במסעדות איכותיות, כמה מרכזי קניות בעלי שם עולמי, בריכות וחופי ים - שבהם אין הגבלה על בגד הים של הרוחצות – וכמובן מלונות יוקרה, שאחד מהם, "ג'ומירה", נפגע אתמול (שבת) מטיל איראני ששוגר בתגובה לפתיחת המערכה על ידי ארה"ב וישראל.
עוד לפני המלחמה האזורית שפרצה בסוף השבוע, היחסים בין רפובליקת הענק השיעית לבין האמירות הסונית הפכו בשנים האחרונות למורכבים. המצוקה באיראן הביאה לכך שכ-500 אלף איש עזבו את מדינתם והיגרו לדובאי. מדובר בעיקר בבעלי אמצעים שידם משגת, אבל לא רק. השלטון בטהרן מפנה אליהם מבט מודאג מחשש שינסו לעורר מרידה מרחוק או יסייעו למפגינים מבחוץ, ולכן הוא שולח לקהילה האיראנית בדובאי סוכנים מטעמו במסווה של אנשי עסקים, מורים וכדומה.
תיעוד מרגעי פגיעת הכטב"ם האיראני בדובאי
אמיר דובאי, מוחמד בן ראשד אאל מכתום בן ה-76, ששולט בנסיכות מאז מות אחיו הבכור ב-2006, מבין את המורכבות האנושית והגיאו-פוליטית של תופעת ההגירה הזאת, ולכן מנהל מול איראן מדיניות מיוחדת של כבדהו וחשדהו. מצד אחד שיתופי פעולה כלכליים; סחר בהיקף שבעה מיליארד דולר בשנה; עסקאות ייבוא ויצוא של תעשייה, מתכות, מוצרי מזון ופירות, והסכמה על אי-תחרות בייצוא נפט.
מצד שני מורה אאל מכתום לגורמי הביטחון שלו לתעד ולעקוב אחר ההתנהלות והעסקים של נציגי השלטון האיראני באמירות שלו. אצל גורמי המודיעין המקומיים מוגדרים האיראנים "הענף המיוחד".
הדימוי של אאל מכתום הפוך כמעט לחלוטין מהסגפנות המוצהרת של בכירי ההנהגה בטהרן. הוא עשיר כקורח, בעל נכסים במפרץ ובחו"ל, חובב רכיבה על סוסים, אב ל-15, התחתן שש פעמים, ושלוש נשים עדיין נשואות לו. אחת מגרושותיו היא האיה בינת אל חוסיין, אחותו של עבדאללה מלך ירדן. הסיפור ביניהם, שהסתיים ברעש גדול בבית משפט בלונדון, ריתק מיליונים בכל רחבי העולם.
והחיים בנסיכות שלו טובים הן לאזרחים המקומיים, והן לזרים – המהווים 90% מאוכלוסיית דובאי – שעל פי רוב חיים בה בפינוק יחסי. כמו כל זר אחר, איראני שרוכש דירה בדובאי מקבל תושבות זמנית. מי שמקים עסק או מצטרף כשותף ושורד חמש שנים מקבל מעמד של תושב קבע. נישואים לאזרח או אזרחית מעניקים אזרחות מלאה (נישואי בני אותו מין אסורים כמובן).
2 צפייה בגלריה
מוחמד בן ראשד אאל מכתום (משמאל) עם שגריר ישראל אמיר חייק
(צילום: דוברות שגריר ישראל בדובאי)
תיירים בדובאי לא בהכרח יתקלו בחברי הקהילה האיראנית המתרחבת והולכת. יש לשלטונות דרך להרחיק את אלה שהגיעו לבלות בנסיכות מאלה שהגיעו אליה כדי להיקלט. אבל מצבם של האיראנים, כמו של כל הזרים, נחשב טוב מאוד. מצבם הכלכלי נע בין בני המעמד הבינוני לבין הבינוני פלוס, תלוי כמה שטרות ריאל איראניים הם הצליחו להבריח בגלוי או בגניבה לפני עזיבתם את המולדת, וכמה כסף הצליחו להעביר מראש לבנקים בחו"ל.
הם מנהלים את חייהם בלא הפרעה מצד השלטון. יש להם גנים ובתי ספר בדומה לקהילות מהגרים אחרות בכל העולם, משפחות רבות מעסיקות נהגים פרטיים, והנשים חברות במועדונים משלהן. הסוגייה העיקרית המעסיקה את הגולה בדובאי היא מידת הקשר שהוא שומר לאיראן. האם הוא מתכוון לחזור ביום מן הימים? האם רק יקפוץ לביקור? האם ילדיו, לכשיתבגרו, יסכימו לעזוב חיים נוחים ושפה שהתרגל אליה כדי לחזור למדינה מוכה כלכלית ודתית?
ושאלה מעניינת לא פחות, מתי יחליט אאל מכתום שהוא מואס בסוכני האייתוללות שהשתחלו לנסיכות שלו במסווה של מהגרים וינסה לדרש אותם או למנוע את המשך הגעתם.
