הגענו לימים בהם אלגוריתמים שפעם זיהו רק פנים ושפה, מסוגלים כעת לסווג רגשות, מבינים הקשרים, ומדמים אמפתיה בדיוק כזה שגורם לנו לחשוב פעמיים האם אנחנו משוחחים עם מכונה או אדם.
אם פעם הייתי משוכנעת שהגבול בין אדם למכונה הוא ברור הרי שהיום, כשמודלי בינה מלאכותית כותבים שירה, מאבחנים מחלות ומנהלים שיחות מורכבות על מוסר – אני ניצבת מול שאלות חדשות.
המוסר האנושי מתייחד בכך שהוא נולד מתוך מורכבות החוויה האנושית – הכאב, האהבה, הפחד, התקווה. מערכות AI רגשיות חסרות את החוויה הממשית הזו, אך מדמות אותה באופן משכנע להפליא.
המחשבה שמטרידה אותי: כשבוט מנחם אותך על אובדן או מביע שמחה בהצלחתך, האם התגובה שלך אליו – רגשית, אמיתית, אותנטית – היא בזבוז מוסרי של האנושיות שלך? האם אנו מדללים את הערך של קשר אנושי אמיתי כאשר אנו משקיעים את רגשותינו במכונות?
מחד, יש משהו מטריד בכך שמערכות מלאכותיות מספקות לנו צרכים רגשיים. מאידך, אם הן אכן מצליחות לעשות זאת, אולי הן מגלות לנו משהו על החסרים בקשרים האנושיים שלנו עצמנו?
העידן הזה דורש מאיתנו לחדד את ההבנה המוסרית שלנו, לא מתוך עליונות מדומיינת, אלא מתוך הכרה בייחודיות שלנו. הבינה המלאכותית יכולה לחקות אמפתיה, אבל היא לא יכולה לחוות את השברון בעיניים של אם שאיבדה ילד, את הרעד בקולו של קשיש שמספר על הרגע בו פגש את אשתו לפני 50 שנה, את המורכבות הרגשית של חיים שלמים.
חיבוק מבוט
גולשת שיתפה ברשת את חווייתה עם בוט הבריאות, שעמו התכתבה בנוגע למחלת בתה. לדבריה, השיחה הייתה מפתיעה בחמימותה, והיא הרגישה "מובנת” יותר על ידי הבוט מאשר על ידי רופא המשפחה האנושי והעסוק שלה. “זה די עצוב, לא?” תהתה. “שאנחנו כבר לא מצפים מבני אדם להיות נוכחים, אבל מתרגשים כשהמכונות מצליחות לדמות נוכחות?
הפרדוקס הזה מעניין: מחד, יש משהו מטריד בכך שמערכות מלאכותיות מספקות לנו צרכים רגשיים. מאידך, אם הן אכן מצליחות לעשות זאת, אולי הן מגלות לנו משהו על החסרים בקשרים האנושיים שלנו עצמנו?
חשבתי על המושג "אדם". אם נחליף בהדרגה את מה שפעם הגדיר אותנו כבני אדם – הבלעדיות שלנו על אינטליגנציה מורכבת, על יצירה אמנותית, על אמפתיה וזיהוי רגשי – האם אנחנו עדיין מי שהיינו? האם ההגדרה של אנושיות מתרחבת או מצטמקת?
האלגוריתמים הרגשיים אינם באמת חווים דבר. הם מצמצמים את הרגש האנושי למחוות מתמטיות – סטטיסטיקה מתקדמת של סיבה ותוצאה רגשית. ובכל זאת, הם יכולים לגרום לנו לחוש רגשות אמיתיים לחלוטין. זה קצת כמו לדבר עם תוכי שחוזר על מילים יפות – את יודעת שהוא לא באמת מבין, אבל את עדיין מחייכת כשהוא אומר "אני אוהב אותך".
האם זה מייתר את המוסר האנושי? אני סבורה שההפך הוא הנכון. העידן הזה דורש מאיתנו לחדד את ההבנה המוסרית שלנו, להעמיק אל תוך מה שבאמת הופך אותנו לאנושיים – לא רק היכולת לחוש, אלא גם להבין את המשמעות של התחושה, את ההקשר החברתי, ההיסטורי והאישי שלה.
קרן שחרהעובדות השתנו ועמן גם הדרך שבה אנחנו צריכים לחשוב על המוסר האנושי. האם אנחנו עדיין זקוקים לאותם ערכים מסורתיים? או שמא הגיע הזמן ליצור אתיקה חדשה שמגדירה את הגבול בין האנושי למלאכותי? הקסם המהפנט של בינה מלאכותית שובה את לבי - לא רק כטכנולוגיה, אלא כמראה המשקפת את עומק השאיפות והפחדים האנושיים שלנו. ואני סבורה שיכולות חדשות אלה יכולות להעשיר את חיינו.
אתמול צפיתי בבת שלי משוחחת עם מערכת AI, צוחקת מהבדיחות שלה, מבקשת ממנה עצות. לא הייתה בי התנגדות, רק סקרנות - האם היא מבינה את ההבדל בין אינטראקציה זו לשיחה עם חברה? ואם בעוד עשר שנים לא יהיה הבדל מורגש, האם אנחנו מוכנים לחיות בעולם שבו היכולת לדמות אנושיות הופכת משכנעת יותר מהאנושיות עצמה?
קרן שחר היא מרצה ומומחית לבינה מלאכותית יוצרת
