ב-10 באוקטובר 2015, שבועיים וחצי לפני שחגג יום הולדת 23, נפצע אנושות ניראל זיני, שהיה קצין בגבעתי, במהלך פעילות מבצעית בחברון. אך זה לא עצר אותו, ועוד לפני שהספיק להשתקם מהפציעה, לאחר שאחד מלוחמיו נדקר בפיגוע בירושלים - ברח מבית החולים וחזר לשירות בצה"ל. הוא היה מ"מ בגבעתי, סמ"פ בגדוד ברדלס, ובהמשך גם מפקד הפלחו"ד, ומפקד פלוגת הניוד של חטיבת פארן. לבסוף, אחרי 10 שנות שירות, ובשל הפגיעה האנושה שליוותה אותו מאז 2015, נאלץ לסיים את שירותו בדרגת רב-סרן.
מאז הפציעה בשנת 2015, ערך זיני סעודת הודיה ב-10 באוקטובר בכל שנה – ובאותו יום ב-2023 אף תכנן להציע נישואין לבת זוגו ניב רביב, אותה הכיר בצבא שמונה שנים לפני כן. אלא ששלושה ימים בלבד לפני כן, ב-7 באוקטובר 2023, אירע הטבח שביצעו מחבלי חמאס בישראל - והשניים נרצחו בביתם בשכונת הדור הצעיר בכפר עזה.
ניראל וניב ז"ל, שנרצחו ב-7/10 - ומסע ההלוויה
בשעה 10:04 עוד הספיק ניראל לכתוב לבני משפחתו הודעה. "אעדכן, הם פה. אני מניח את הפלאפון, תתפללו", כתב, בעודו אוחז סכין ביד אחת ואת דלת הממ"ד ביד השנייה. בת זוגו ניב התחבאה מתחת למיטה. כשפשטו המחבלים על הבית החליט ניראל לנסות להסיח את דעתם. הוא ניסה להימלט מהבית שכבר החל לעלות באש, תוך שהוא מושך את תשומת ליבם, בתקווה שכך בת זוגו תשרוד את התופת – אך לבסוף שניהם נרצחו. רק שישה ימים לאחר מכן, ואחרי שהם הוגדרו במשך זמן זה כנעדרים, עודכנו המשפחות כי גופותיהם אותרו.
אלא שאז, כבר ברגע ההלווייה של ניראל, התחיל מסע התלאות של משפחת זיני. לפני שהובא למנוחות לא ניתנה לבני המשפחה הזדמנות לזהות את ניראל, והוסבר להם שעדיף כך בשל מצב הגופה. לאור מצב הבית השרוף החליטו בני המשפחה לא להתעקש, למרות "תחושת בטן מוזרה מאוד", כפי שמתאר אמיר זיני, אביו של ניראל. כמה חודשים לאחר מכן נקראו בני המשפחה ליחידת להב 433, לשמוע את ממצאי החקירה. בני המשפחה התעקשו לראות תמונות מהשטח, או כל דבר אחר שיספק להם מידע על מה שקרה לניראל בבוקר הטבח, אך הדבר היחיד שהוצג להם היה תיעוד מפתיחת שק הגופה של ניראל במחנה שורה – שם נדהמו לגלות כי ראשו נערף על ידי המחבלים.
11 צפייה בגלריה
ניראל זיני ז"ל והוריו אמיר ואסנת. "אני מניח את הפלאפון, תתפללו", כתב להם בבוקר הטבח
(צילום: באדיבות המשפחה)
עד לאותו רגע מטלטל, לא כשהתבשרו על שנרצח, לא בהלווייה וגם לא בשום שיחה רשמית – לא ידעו בני המשפחה על שאירע לבנם. "איש לא הכין אותנו לאירוע שכזה ולא חשב על זכותנו כהוריו, לדעת פרט מהותי ומזעזע שכזה טרם נקבר, או בכל שלב לאחר מכן", כתב אביו של ניראל במכתב ששלח לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא מקווה שבאמת הגיע לידיו. "חומרת הדבר אף כפולה ומכופלת, שכן מידע זה לא הובא לידיעתנו של אף גורם לבד מלהב 433 - לא השב"כ, לא המשטרה, לא הצבא".
ואם לא די בכך, בני המשפחה הבינו באותו הרגע – כי אף גורם גם לא מחפש את ראשו של בנם שנערף. במהלך השנתיים האחרונות, וגם לפני שנחתמה עסקת החטופים האחרונה, פנה האב לגורמים שעוסקים בסוגיית השבת החטופים - וביקש שבנו יוגדר כחלל שנחטף לרצועת עזה. אלא שבתשובה נאמר לו: "אנחנו לא יכולים שיהיה לנו עוד חטוף ברשימה".
מסע התלאות - והמכתב לנתניהו
לאחר שנודע להם על שאירע לניראל, החליטו בני המשפחה לצאת למסע חיפושים בעצמם. הם איתרו את הנקודה המדויקת שממנה נאספה גופתו של ניראל בשכונת הדור הצעיר בקיבוץ, ואף נפגשו שם עם הלוחם שדיווח על המיקום ועם נציגים מרבנות אוגדת עזה. מאז פעלו שעות רבות בני המשפחה, בסיוע מתנדבים מרשות העתיקות וממערך אית"ן, בניסיון לאתר את ראשו של ניראל בין ההריסות בקיבוץ. "אני וילדיי נאלצנו להפסיק לעבוד, להביא עצמאית כלי צמ"ה לחפירות, הכנת רשתות, סינון ועוד", תיאר האב. "כל זאת בזמן שאנחנו פונים לכל גורם אפשרי במדינה בבקשת סיוע בחיפושים. מיותר לציין שעד היום איש לא נרתם לכך".
11 צפייה בגלריה
מתחם זיהוי הגופות במחנה שורה, בימים שאחרי הטבח. נותרו מכולות עם חלקי גופות לא מזוהות
(צילום: יאיר שגיא)
11 צפייה בגלריה
"מצער ששנתיים אנחנו לא מקבלים עזרה משום גורם במדינה". האב אמיר ותמונת בנו ניראל
(צילום: גדי קבלו)
את מאות הממצאים שאיתרו בשטח העבירו מיד למכון לרפואה משפטית, מתוך תקווה למצוא פיסות מידע נוספות על שאירע לבנם. אלא שחלקם נמצאו כעצמות של בעלי חיים, ועל מאות עצמות אדם וחלקי גולגולת נקבע כי לא ניתן להפיק מהם DNA. "מדובר במאות עצמות, שחלקן לא קטנות", הדגיש האב. "שמונה חודשים לקח להם לתת לנו את התשובות, וכשביקשנו לקבל חזרה את הממצאים כדי לשלוח אותם למכונים בחו"ל שכן יוכלו להפיק DNA – סורבנו".
במכתב ששלח האב לנתניהו הוא ציין "כמה דברים מטרידים בצורה יוצאת דופן" שגילתה המשפחה במהלך איסוף הפרטים, בהם חשיפת ynet ו"ידיעות אחרונות" על כך שבמחנה שורה נותרו שתי מכולות עם כ-350 שקים שמכילים חלקי גופות שלא זוהו. בין היתר, תיאר האב במכתב כי "ועדה עצמאית של מנכ"לי משרדים שנקראה 'ועדת שיוכים' – החליטה על דעת עצמה סביב 7/10 לא להודיע לשום משפחה על מצב הגופה של יקירם בעת הקבורה. כמו כן, החליטה אותה ועדה כי במידה ויימצאו חלקי אדם – לא יעודכנו המשפחות בנושא".
עוד הדגיש האב כי "לא די בכך שהיקר לנו בעולם נלקח מאיתנו בנסיבות כל כך טרגיות, במחדל כל כך מזעזע, אחרי שנתן את חייו לצבא במשך 10 שנים כלוחם וכקצין מצטיין בגבעתי ולאחר מכן כאחד ממקימי גדוד ברדלס, עד שנאלץ לסיים שירותו בצבא בעקבות פגיעה אנושה - אלא שמחדל נוסף נעשה בעת קבורתו בכך שלא עודכנו בנושא הראש של בני. מצער מכך ששנתיים שאנחנו לא מקבלים סיוע/הכרה/עזרה באירוע המטלטל שעברנו ועודנו עוברים, משום גורם במדינת ישראל".
לדברי האב אמיר, "לא רק שאיש אינו עושה את שמצופה ממנו במצב אליו נקלענו, אלא שאנחנו מטורטרים מגורם לגורם, כשכל אחד מסיר מידיו אחריות וזורק לאחר ואף מפריע לנו להמשך החיפוש, בכל פעם בתואנה אחרת. הצבא טוען שהמשטרה מטפלת, המשטרה טוענת שסיימו טיפול - לא ברור מה זה אומר בכלל? מתי התחילו כדי לסיים? - והשב"כ אינו מטפל באזרחים. אם כך - מי למען השם אמור לחפש את הראש של הילד שלי?".
האב הוסיף וזעק כי יש למצות את המודיעין בעזה בנושא – כדי לדעת אם ראשו הערוף של בנו מוחזק על ידי המחבלים; להמשיך בחיפושים בכפר עזה בסיוע גורמים רשמיים; ולמנות גורם רשמי שאמון על חיפושיו. "מדובר ברגע קריטי וזה המוצא האחרון מבחינתנו להביא את בננו לקבורה", זעק האב. "מבחינתנו בננו לא נקבר – ואנו מחפשים ונמשיך לחפש את ראשו עד אשר ימצא".
האב הדגיש כי "את המחדל – יש לתקן", ובפנייה לרה"מ ביקש "לפעול לתיקון העוול הנורא שנגרם לנו - פעם אחת באי-תפקוד בהגנה על בננו, לאחר מכן בקבורתו ללא הראש ללא ידיעתנו ביודעין, תוך שנלקחה החלטה כל כך כבדה עבורנו מבלי שנשאלנו ועודכנו בכך, ופעם שלישית בייסורי החיפושים שאנו עוברים כבר כמעט שנתיים, תוך שאף גורם לא מוכן לקחת אחריות, לסייע, להירתם או להראות לנו שאכפת גם למדינה מכך". הוא ביקש מנתניהו להיפגש, וסיכם: "לפני שיהיה מאוחר – תקנו את המקולקל. אנא מכם. נפשנו אינה יודעת מרגוע. בבקשה – עזרו לנו להגיע למנוחה שאנו כל כך זקוקים לה".
לפני שנרצח עבד ניראל בנגרייה של המשפחה והוא עמד להתחיל לימודי משפטים. חלומו היה לסייע לחיילים שנפצעו בגופם ובנפשם במסגרת השירות הצבאי. ניראל, בן 31 במותו, גדל במושב תלמים להורים אמיר ואסנת. הוא הותיר אחריו גם את האחים מתן, אורי ונועם.
