רגע-רגע-רגע. מה אני הכי אוהבת במערכת היחסים בין נתניהו לחמאס? את הנגיעות הנכונות ביניהם, את מערכת היחסים המורכבת בין ארגון טרור לראש ממשלה. אתמול שוב התברר - מוכנס סיוע הומניטרי לעזה, בניגוד למה שנתניהו התחייב עליו בפומבי.
אז למה זה קורה? אומנם עברו המון שנים מאז התיכון, אבל הנה שיעור קטן בביולוגיה: סימְבְּיוֹזָה (באנגלית: Symbiosis; מיוונית: Συμβίωσις, יחד + חיים) היא סוג של יחסי גומלין בין אורגניזמים ממינים שונים החיים בצוותא, במשך תקופה ארוכה.
ראש הממשלה: "הכרעת חמאס מביאה לשחרור החטופים"
(צילום: דוברות רה"מ)
במילים פשוטות: תלות הדדית. במילים פוליטיות: נתניהו וחמאס מקיימים מערכת יחסים סימביוטית.
המשוואה פשוטה: ככה חמאס שורד. וכשחמאס שורד, המלחמה נמשכת. וכשהמלחמה נמשכת, נתניהו שורד. וחוזר חלילה. בביולוגיה, קוראים לזה סימביוזה. בפוליטיקה - הישרדות.
אסטרטגיה פשוטה: למשוך זמן
ולא מדובר על מדיניות או שיקולים מורכבים. זו אסטרטגיה פשוטה: למשוך זמן.
מרכבות גדעון שאין בהן שום גדעון, מבצעים בלי תוצאה, סבבי משא ומתן אינסופיים, לטוס לדוחא, לטוס למצרים - והחיים ממשיכים, החיים של חמאס. לאילו חיים אתם חושבים שהתכוונו?
כאן כדאי לומר את זה בבירור: יותר משנתניהו זקוק לבן גביר ולסמוטריץ', נתניהו זקוק לחמאס. קיומו של אויב אכזר, קבוע, מדמם הוא מה שמחזיק את נתניהו בשלטון. אבל בזמן שחמאס חי - חטופים ממשיכים למות.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאילהם אין זמן, אין משחקים. משפחות החטופים מבינות את מה שכולם כבר מתחילים להבין: המלחמה לא נמשכת כדי לנצח.
היא נמשכת כדי לשרוד. וכל עוד זו מטרת-העל – גם החמאס ישרוד.
