אחד העקרונות החשובים ביותר בכלכלה הוא הרעיון של עלות חלופית. מהי עלות חלופית? פשוט: כשאנחנו עושים משהו אחד, אנחנו מוותרים על משהו אחר. יש עלות חלופית בזמן - למשל, כשאנחנו רואים טלוויזיה, אנחנו לא יכולים לצאת עם חברים לפיצה באותו זמן. אם מגוללים שעות ברשתות חברתיות, אנחנו מותרים על אינטראקציות חברתית עם חברים או משפחה.
עלות חלופית חשובה מאוד גם כשזה נוגע לכסף. אם נוציא כסף על משהו אחד, לא נוכל להשתמש בכסף שלנו למשהו אחר. אם נוציא הרבה כסף בבתי קפה, הכסף הזה יבוא על חשבון דברים אחרים: אולי לא נוכל ללכת למסעדה, לנסוע לחופשה בקיץ או לשפץ את האופניים.
לא תמיד קל לראות את העלות החלופית, וכמעט תמיד אנחנו מעדיפים לא לראות אותה ולא לחשוב עליה. מתי בפעם האחרונה חשבתם באופן ספציפי על העלות החלופית - האם כשחשבתם על קנייה של מכונית, למשל, חשבתם על מה בדיוק אתם הולכים לוותר? ומה עם ארוחת ערב במסעדה עם חברים - האם חשבתם על אילו דברים בדיוק לא תוכלו לעשות אם תלכו לארוחת הערב הזאת? אני מניח שהתשובה היא לא, וגם אם חשבתם על עלות חלופית מדי פעם, מחקרים מראים שזו לא הדרך הכללית שבה אנחנו ניגשים להחלטות. זה פשוט קשה ולא נעים.
אבל כדי לחשוב באופן מיטבי ורציונלי על כסף, תמיד חייבים לקחת את העלות החלופית בחשבון. העיקרון הזה נכון גם לחיים האישיים וגם לחיים של המדינה - ברור שההחלטות כלכליות של הממשלה שלנו כוללות השלכות מרחיקות לכת של עלות חלופית. אם משקיעים יותר כסף בתחום אחד, יהיה פחות לאחר.
לקחת בחשבון עלות חלופית לא בא לנו באופן טבעי כשזה נוגע להחלטות הכלכליות היום יומיות שלנו, וכפי שכשאנחנו הולכים לבית קפה אנחנו לא שואלים את עצמנו מה לא נוכל לעשות בעתיד הקרוב או הרחוק בגלל הקנייה הזו - כך גם המנהיגים שלנו לא חושבים על עלות חלופית באופן טבעי.
נשיא ארה"ב לשעבר דווייט אייזנהאואר הוא דוגמה יוצאת דופן לכך. בנאום חשוב ב-1956 הוא ציין את החשיבות של חשיבה מהסוג הזה. "כל רובה שנעשה, כל אוניית מלחמה שמשוגרת, כל טיל נורה, מציין, במשמעות הסופית, גניבה מאלה שרעבים ואינם ניזונים, מאלה שקר להם ואינם לבושים. העולם הזה, הנתון בחימוש, אינו מוציא כסף בלבד. הוא מוציא את זיעת פועליו, את גאונות מדעניו, את תקוות ילדיו. העלות של מפציץ כבד מודרני אחד היא זו: בית ספר מודרני מלבנים ביותר מ־30 ערים. זהו שני מתקני כוח חשמליים, שכל אחד מהם משרת עיר של 60,000 תושבים. זהו שני בתי חולים משובחים, מצוידים במלואם. זהו כ־50 מייל של כביש בטון. אנחנו משלמים על מטוס קרב אחד בעזרת חצי מיליון שקים של חיטה. אנחנו משלמים על משחתת אחת בעזרת בתים חדשים שיכלו לאכלס יותר מ־8,000 בני אדם".
החשיבה של אייזנהאואר אינה סטנדרטית; יותר נעים לחשוב על מה שאנחנו מוציאים ולא על מה שאנחנו מוותרים
החשיבה של אייזנהאואר אינה סטנדרטית; יותר נעים לחשוב על מה שאנחנו מוציאים ולא על מה שאנחנו מוותרים. אבל דווקא מפני שלחשוב על עלות חלופית זה כל כך לא טבעי וכל כך לא נעים אנחנו חייבים להכריח את עצמנו לעשות את זה בחיים האישיים שלנו - ואנחנו חייבים לנסות להכריח את המנהיגים שלנו לעשות את זה בהחלטות הציבוריות שלהם.
אני מציע שמעכשיו נאמץ את החשיבה מהסוג של אייזנהאואר, בתקציב המדינה, נבקש מהפוליטיקאים לא רק לפרט סעיפי תקציב אלא גם לדבר באופן קונקרטי וספציפי על העלות החלופית ועל מה הם מוותרים. אם נחשוב יותר על העלות החלופית בחיים האישיים שלנו והפוליטיקאים יחשבו עליה בחיים הציבוריים שלנו, ההחלטות הכלכליות שלנו ושל הפוליטיקאים יהיו קצת יותר רציונליות.
