שופט טוב הוא שופט שביד אחת מוחה את הדמעות שנקוות בעיניו למשמע דברי הנאשם שלפניו ובידו השנייה כותב את גזר דינו. שופט שיותר משהוא מאוהב בחוק הוא אוהב בני אדם. בני שגיא, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, היה בדיוק מהסוג הזה. שופט מעולה. והוא היה כזה כי לפני הכל הוא היה באמת אוהב אדם.
אהבת האדם שלו התבטאה ברצינות שבה עסק בכל תיק שדן בו קטן כגדול, בצניעות שבה התייחס לעצמו ובשליחות השיפוטית שלקח על עצמו. לא במקרה כששפט בת"א בחר לנהל את דיוניו באולם הכי פחות נחשב בקומת המרתף. גם כשהוצע לו לעלות "למעלה" ליד שאר השופטים סירב. בחירה זו הלמה אותו
מעטים ידעו אבל במשך למעלה מעשר שנים כשופט התנדב בתיכון ברנקו וייס ברמלה המיועד לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך ומעניק להם הזדמנות נוספת לסיים 12 שנות לימוד. בני היה מעביר סדנאות על משפט ועבירות, מייעץ להם ומדריך אותם.
גם עיסוקו במעצרים נעשה לא כשלב מטריח אך הכרחי בדרך להרכבי פשיעה חמורה אלא מבחירה. לפני מספר שנים כשהייתי דיקן הפקולטה בקריה האקדמית אונו והוא מרצה נערץ לדיני מעצרים הצעתי לו לעבור ללמד תחום "נחשב" יותר בפלילי שהיה חסר לנו. בני שוב סרב. "אין דבר חשוב יותר לאזרח הקטן מאולם המעצרים בו הוא נתקל לראשונה במשפט. זו השליחות". אמר ולא שינה ממנהגו. אפילו כשבנו לחם בעזה (ונפצע) הוא לא נתן לדאגה להשפיע עליו. שליחות זו שליחות.
"אין דבר חשוב יותר לאזרח הקטן מאולם המעצרים בו הוא נתקל לראשונה במשפט. זו השליחות". אמר ולא שינה ממנהגו. אפילו כשבנו לחם בעזה (ונפצע) הוא לא נתן לדאגה להשפיע עליו. שליחות זו שליחות
מאותם טעמים החל לעסוק גם בגישור פלילי כששוב הוא מצליח בכריזמה הבינאישית שלו לחצוב דרך ללבבות הצדדים, לגייסם לתהליך ולהפוך את המשפט הפלילי ממקום רמוס וקשה שבו "לעולם לא יצמחו פרחים" לשדה של חסד. הצלחותיו הביאו את השר לוין והנשיא עמית לשתף פעולה בפעם היחידה עד כה ולמנותו לנשיא המחוזי כשהוא רק בן 53. צעיר הנשיאים.
עוד בחייו הכל הסכימו ששגיא יגיע לעליון. ואני תמיד חשבתי שהוא כבר מזמן הגיע לשם - בקומת המרתף בבית המשפט בת"א, באולמות המעצרים ובחדרי הגישור. במקומות שהיו רק של בני. איזו אבידה.
