אתמול (שלישי) קיבלנו הצהרה משותפת שחוק הסדרת מעמד בני הישיבות יורד כרגע מהפרק. אני מסתכלת ב"זום-אאוט" על השנתיים וחצי האחרונות: שנתיים וחצי שבהן ועדת החוץ והביטחון התכנסה עשרות פעמים כדי לנסח חוק שפוטר חלק גדול מהאזרחים מלהתגייס, בזמן שהצבא זועק למשאבי אנוש בשטח. תומכי החוק השתמשו פעם אחר פעם בטיעון הליברלי כביכול של "אי אפשר לגייס בכוח" ו"אי אפשר לגייס את מי שלא רוצה". אז על זה אני רוצה לענות. ולא את התשובה השחוקה של "אותי אף אחד לא שאל אם אני רוצה".
1 צפייה בגלריה
מחאת חרדים נגד גיוסם לצה"ל
מחאת חרדים נגד גיוסם לצה"ל
מחאת חרדים נגד גיוסם לצה"ל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אותי חינכו לרצות. מדינת ישראל שפכה כספים רבים כדי שאני וחבריי נתחנך שאין לנו דרך אחרת. מהגן, דרך היסודי והתיכון, המדינה מימנה מערכת שלמה שסללה לי את הדרך לרצות: היא חשפה אותי לסיפורי גבורה, הדגישה את החשיבות של מדינה יהודית כבית בטוח, ושלחה אותי לטקסי יום הזיכרון כדי שאבין את גודל האחריות. זה המשיך בגדנ"ע, בימי חשיפה ליחידות שדה ובעידוד אינטנסיבי לשירות משמעותי. המדינה אפילו עודדה אותי לצאת למכינה קדם-צבאית, דחתה לי את הגיוס והשקיעה בי תקציבים. הכל כדי שבסוף אגיע לבקו"ם כחיילת שתורמת אפילו יותר. רצון הוא לא משהו שנולדים איתו, הוא משהו שמדינת ישראל יודעת וצריכה לייצר.
חוק הגיוס אמנם יורד לעת עתה מהשולחן, אבל הוא עושה זאת לצד העברת כספי עתק למגזר. והכספים האלו לא נועדו לפתור את בעיית ה"אי אפשר לגייס בכוח" אלא להעמיק אותה. מדובר במימון מוסדי של סרבנות. תקציבים למוסדות שמחנכים לקרוע צווי גיוס וצועקים "נמות ולא נתגייס". במקום להשקיע בתוכניות שיחזקו את המוטיבציה בציבור החרדי, או בכלים שיפיגו את החשש של צעיר חרדי מ"איבוד חרדיותו", הממשלה, תוך כדי סבב לחימה באיראן, פשוט ממשיכה לממן את הטיעון של "אבל הם לא רוצים". במקום לייצר גשרים, היא בונה חומות של תקציבים.
נעמי קן כורםנעמי קן כורם
וזה היה יכול לכאוב פחות, אילו בששת החודשים האחרונים שבהם תוכנן הסבב הנוכחי, היו מושקעים משאבים גם בלהקל על המשרתים. אבל לצד התכנון המדוקדק של המתקפה, היה תכנון מדוקדק של איך להעמיס עוד על המשפחות המשרתות. מילואימניקים שביצעו משימות סדיר (פשוט כי אין מספיק חיילים), נדרשו להישאר לעוד פרק זמן בלתי נודע בצו 8. הם השאירו בבית משפחות שמתמודדות בפעם המיליון עם שגרה תחת אש ואי-ודאות כלכלית ונפשית.
אין לנו את הפריווילגיה לממן חינוך של "נמות ולא נתגייס", בטח לא כשאנחנו אלו שנדרשים לחיות ולמות בשביל המדינה הזאת.
נעמי קן כורם היא מייסדת שותפה של שדולת המשרתים