"בן אדם נשוי באום אל פחם, היא ילדה בת 17, והוא רוצה לסבך אותה". יותר מפעם אחת רמזו החוקרים לע', סוהר בדואי שנחשד בהברחת טלפונים לאסירים בכלא, שאם לא ישתף פעולה ויודה במיוחס לו – ייחשף הקשר בין אחותו הקטנה לגבר נשוי, דבר שעלול להביא לפגיעה בה.
לפני כחצי שנה זיכה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את איש השב"ס בעקבות התנהלות החוקרים, אך הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון. כעת, תיעוד החקירה שבה החוקרים מאיימים על הנאשם, מתפרסמת לראשונה בעקבות פניית ynet. צפו בתיעוד הבלעדי מחדר החקירה.
תיעוד בלעדי: איומים ולחצים פסולים בחקירה
ע', צעיר בדואי בן 27 מהנגב, אהב את שירות בתי הסוהר וחלם תמיד לשרת שם. "לא נולדתי עם כפית זהב, נלחמתי כדי להתגייס לשב"ס. כל פעם שראיתי את המדים בתחנה המרכזית התרגשתי". לאחר שסיים את השירות הסדיר הוא ניסה להתגייס לארגון, ונכשל בשל קשיי שפה. הוא לא ויתר, ניסה שוב – והתקבל.
לפני כשנתיים הגישה נגדו פרקליטות מחוז דרום כתב אישום חמור בגין לקיחת שוחד, החזקת סם מסוכן, הדחה בחקירה והעברת טלפונים ניידים לאסירים. שופט בית המשפט המחוזי יואל עדן זיכה אותו מחמת הספק, תוך שהוא מעלה כשלים חמורים בחקירתו של ע', שהחליט להודות לאחר שהחוקרים איימו לפגוע באחותו.
לבקשת ynet, באמצעות עו"ד טלי ליבליך ממשרד עו"ד ליבליך מוזר גליק, התיר השופט לפרסם את התיעוד מחדר החקירות. זאת למרות בקשת הפרקליטות לאסור את הפרסום.
בתיעוד ניתן לראות כיצד החוקרים מתייחסים אל ע' בזלזול, משחקים בו כשמתגלה כי גבר נשוי התקשר לאחותו, ורומזים כי הדבר עלול לפגוע בה. זמן קצר לאחר החקירה המתועדת ע' הודה במיוחס לו.
החוקר הציג בפני ע' פלט שיחות שממנו עלה כי ג', גבר מאום אל פחם, התקשר לטלפון נייד שרשום על שם אביו. "אל תסבך את האחרים, הבנת למה אני מתכוון? תכף תבין. עשית טעות, אל תסבך את המשפחה שלך בטעויות שאתה עושה". החוקר שאל את ע' של מי המספר אליו התקשר הגבר וע' אמר שהוא לא זוכר. החוקר ענה לו: "אתה לא זוכר, זה אומר שאני צריך להביא את אבא שלך לחקירה".
בהמשך הודה ע' כי המספר שייך לאחותו. "אז מה אתה בעצם אומר? באמת. אתה מסבך את כל המשפחה", אמר לו החוקר. "אין בעיה, אחותך תבוא לחקירה. בת כמה היא?". כשע' ענה שאחותו בת 17 החוקר התפלא: "בת 17? אני אומר לך שג' הוא בן אדם נשוי, עם ילדים".
"יש המון שיחות בין הטלפון שרשום אצל אחותך לג', שהיא ילדה. חראם"
בשלב אחר בחקירה, שתועד גם הוא, נחקר ע' על ידי שני חוקרים. החוקר הראשון, שתועד גם בחקירות הקודמות, אמר לע': "יש המון שיחות בין הטלפון שרשום אצל אחותך לג', שהיא ילדה. חראם". החוקר השני שאל את חברו בת כמה האחות.
חוקר: "בת 17. הוא רוצה שאני אביא אותה לחקירה בגללו. תראה איזה, אני לא מבין את החשיבה".
חוקר 2: "מה לה ולג'?"
חוקר: "בן אדם נשוי באום אל פחם, בן 30 ומשהו, ההיא – ילדה בת 17. רוצה לסבך אותה".
בית המשפט המחוזי התייחס לרמיזות אלו בהכרעתו לזכות את ע' מחמת הספק: " לא ניתן להתעלם מהמשמעות הברורה השל הרמיזה, שמשמעותה אחת היא - אמירה של החוקרים לנאשם - דע לך שאם לא תיקח אחריות ולא תודה במיוחס לך - אתה מסבך את אחותך הקטינה. אם לכך לא נקרא איום, לא ברור איום מהו". ע' יוצג על-ידי עו"ד מוחמד ראחל.
"לפני שהודיתי שמעתי את אחותי בוכה"
נשים בדואיות נאלצות לחיות לפי תכתיבים מסורתיים של המגזר. שמועה על אישה שמתנהלת שלא לפי כללי המסורת יכולה להוביל לפגיעה באפשרויות שלה להתחתן, ובמקרים חמורים אף יותר עלולה לפגוע בה פיזית. "היא נערה רווקה, שלמדה לפסיכומטרי יום לפני שהלכתי לחקירה. אם תרוץ שמועה בשכונה שהיא יצאה עם אסיר האחיות לא יתחתנו, זה כתם לכל החיים וזה היה שקר", אמר ע'.
"הם איימו על החיים של אחותי, לפני שהודיתי במעשים שמעתי אותה בוכה", סיפר. "הם דיברו אחד עם השני על כבוד, כבוד וכבוד. הם ידעו שזו נקודה רגישה אצל בחור מהמגזר. אני יכול להקריב את עצמי למען המשפחה. אחותי? אמא? הייתי עושה הכל כדי שלא ייצא לה שם לא במקום. הם ידעו מה נקודת החולשה שלי, ושל כל בדואי".
התחושות הקשות מלוות את ע' גם היום. "הרגשתי שהכל קורס ונופל סביבי, כעסתי, הרגשתי שאני לבד, שהפקירו אותי. זו הפעם הראשונה ששפטו אותי בגלל שאני בדואי. התביישתי לחזור לכפר, פחדתי על העבודה שלי. אני לא יודע איך לתאר את זה. חלמתי להיות בשב"ס מגיל ההתבגרות, והחלום התרסק לי מול העיניים, על כלום, על משהו שבחיים לא עשיתי ולא התכוונתי לעשות".
"אין איומים בחקירה"
בפרקליטות הכחישו בתוקף את הטענות לאיומים על ע' במהלך החקירה. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון נטען כי ע' פעל מתוך רצון חופשי בכל מהלך חקירתו והחלטת בית המשפט המחוזי לפסול את הודאתו היא שגויה.
הפרקליטות התייחסה לתיעוד החקירות של ע' וטענה בערעור כי לא נפל כל פגם בחקירתו. לטענתם, החקירה "נוהלה כדת וכדין ובאופן מושכל בהתאם לצרכיה... אין בחקירה איומים, אין בה אמירות גזעניות ויש בה עמידה על זכויותיו של ע'".
בערעור נטען כי לא ננקטו בחקירה אמצעים קיצוניים שהצדיקו את פסילת ההודאה שלו. לגבי זימון אביו ואחותו של ע' לחקירה, נטען שזה נעשה כדין ובהתאם לצרכי החקירה.
"מדובר בהודאה שניתנה מתוך רצון חופשי", נכתב בערעור. לטענת הפרקליטות, בחקירה הוצגו בפני ע' הראיות, שלב אחרי שלב, ללא כל איום, מלבד הטענה כי ע' מסבך את סביבתו הקרובה. טענה שלפי הפרקליטות היא דבר מתבקש.
כיום ע' מנסה לשקם את חייו. הוא עובד, לומד במכללה ומתנדב עם נוער בסיכון. "כשזוכיתי הרגשתי שעדיין יש תקווה. כמה חודשים לפני הזיכוי עורך הדין רמז לי שעדיין אפשר ללכת לעסקה, אבל אמרתי שאני הולך עד הסוף. אני לא אודה במשהו שלא עשיתי. אם השופט ירשיע אותי – שיהיה".
"מאז שהפרקליטות הגישה את הערער אני לא ישן בלילות", הוסיף. "הציונים שלי במכללה ירדו, אני עובד כל יום כמעט 12 שעות אבל גורר את עצמי לעבודה. אני מאשים את עצמי וכועס שהתגייסתי לשב"ס. אני רק מקווה שבית המשפט יראה אותי באמת".
