כןכן, עוד אין הכרזה רשמית על בחירות, אף אחד עוד לא פיזר כלום, אבל הריח כבר באוויר. ריח של סרטוני AI, עקיצות בטוויטר, קמפייני רעל וקרבות ברשתות החברתיות. מדינת ישראל נכנסת רשמית לעונת הממים.
נאמר כבר מספיק על הסרטון המבזה שנתניהו שיתף בערב חג השבועות. על הציניות, על הניסיון להפוך את הפוליטיקה לריאליטי ועל השימוש הכי זול ומפלג שיש כדי לגרד עוד כמה מחיאות כפיים מהמחנה. כולם כבר כתבו על זה, כולם כבר התווכחו על זה אז אין צורך שגם אני אכנס לאמבטיית הרפש הזו.
דווקא התגובה של איזנקוט גרמה לי להבין שהבעיה הרבה יותר גדולה מהסרטון עצמו. כי תוך כמה שעות כולנו כבר היינו עמוק בתוך עוד מלחמת סרטונים מטופשת. זה העלה סרטון, ההוא הגיב בסרטון, צד אחד מחא כפיים, צד שני הזדעזע, והאלגוריתם חגג. איזנקוט שחרר כתגובת נגד סרטון המגחיך את הסרטון של נתניהו. שלא תבינו, סרטון חזק ומתאים בנוף של היום. אבל זו בדיוק הבעיה.
פעם פוליטיקה הייתה אמורה להיות ויכוח על דרך. על אידיאולוגיה. על פתרונות. געגועיי לימי הסטיקר שלפחות דיברו על ביטחון וכלכלה. על תשדירי בחירות שעסקו במהות. היום הכול מרגיש כמו קרב ממים אינסופי. מי העליב יותר טוב. מי עקץ יותר חזק. מי ניצח את הפיד
בינתיים החיים עצמם ממשיכים לקרוס. כי ישראל של 2026 לא צריכה עוד סרטון ויראלי. היא צריכה שמישהו סוף סוף ידבר איתה על החיים שלה.
על הקופה בסופר שגורמת לאנשים לקחת נשימה עמוקה לפני שמעבירים אשראי. על זוגות צעירים שכבר לא חולמים לקנות דירה אלא רק לא להיכנס למינוס. על הורים שמבלים יותר זמן בפקקים מאשר עם הילדים שלהם. על בתי חולים שמתפוצצים מעומס עד שאנשים מאושפזים במסדרונות כאילו זו ברירת מחדל הגיונית. ישראל צריכה שידברו איתה על הביטחון שלה. על הצפון שעוד לא באמת התאושש. על הדרום שחי בין סבב לסבב. על הרחובות שהפכו אלימים יותר. על הפשיעה שמשתוללת. על מילואימניקים שנשחקים כבר כמעט שלוש שנים ברצף בזמן שהמדינה מתווכחת בטוויטר.
אבל במקום לדבר על כל אלה, אנחנו מקבלים עוד סרטון סאטירי, עוד תמונת AI מגוחכת ועוד מלחמת קקי-פיפי בין מחנות פוליטיים שמתנהגים כאילו הם בתוכנית ריאליטי ולא מנהלים מדינה.
פעם פוליטיקה הייתה אמורה להיות ויכוח על דרך. על אידיאולוגיה. על פתרונות. געגועיי לימי הסטיקר שלפחות דיברו על ביטחון וכלכלה. על תשדירי בחירות שעסקו במהות. היום הכול מרגיש כמו קרב ממים אינסופי. מי העליב יותר טוב. מי עקץ יותר חזק. מי ניצח את הפיד.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיוהכי עצוב? שזה כבר עובד. התרגלנו. התרגלנו לזה שאין מצע, שאין עומק, שאין שיחה אמיתית על איך החיים פה אמורים להיראות בעוד חמש שנים.אז כן, עונת הרחצה נפתחה. רק שבמקום מים אנחנו טובעים בעוד ועוד ספינים. וישראל לא צריכה עכשיו עוד סרטון. היא צריכה הנהגה שמסוגלת לדבר איתנו על התכלס. כי בסוף אנחנו לא חיים בתוך ריל. אנחנו חיים פה באמת.
