"קיבלנו פיקדון מדהים, 22 שנה. השריר של הגעגוע כבר נמצא אצלי - ועכשיו הוא כמובן התחזק". כך אמרה הבוקר (שלישי) אימו של יוסף יהודה חיראק שנפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה. יוסף שוחח עם אביו אתמול בצהריים, והבטיח לו שידבר איתו בערב. "אמרתי לו 'יוסף, תשמור על השמחה - זה הכי חשוב'", שחזר האב את השיחה האחרונה.
דודה של יוסף יהודה: "לא דיבר על פילוג, דיבר על חיבור"
(צילום: ליאור שרון)
ההורים סיפרו בכאן ב' כי הדפיקה בדלת נשמעה אתמול בשעות הערב. "באותו רגע נראה לנו שזה הדבר הכי קשה, בסוף אנחנו רואים כמה שהקדוש ברוך הוא מוביל אותנו למקום הכי-הכי טוב שיכול להיות. ואנחנו רוצים להודות לקדוש ברוך הוא על 22 וחצי השנים שהוא נתן לנו את הפיקדון הזה. יוסף יהודה נולד ממש מתוך נס רפואי. אנחנו זוג שהרופא בזמנו אמר לנו 'כשיהיה לי שיער על כף היד יהיו לכם ילדים'. החלטנו שאנחנו הולכים רק עם אמונה - ואז בא יוסף יהודה ומיד אחריו גם באה אחותו הצעירה".
יוסף היה הבן היחיד במשפחתו, לצד אחיות. "הוא הדביק אותנו, שימח אותנו. היה בחור עם מלא אנרגיה. מה שייצב אותו בחיים היה אמונה. במקרה גם הוא התחתן עם אמונה, ויכולנו לצחוק עליו. זה מה שבאמת הוליך אותו לאורך כל הדרך, כל ההתלבטויות, האתגרים, הכול היה מבחינתו באמונה. אין נפילות, ממשיכים קדימה. לדעתי זה בעצם המסר שאנחנו צריכים לתת לעם ישראל פה. מעבר לשמחה ולחסד שהוא היה עושה כל הזמן".
גילה שי, דודה של יוסף יהודה ז"ל, סיפרה הבוקר בריאיון לאולפן ynet כי רק לפני שבעה חודשים רקדה בחתונתו. "עכשיו אני צריכה להיפרד ממנו מרחוק", ציינה שי, שגרה בלונדון. "איזה ילד, איזו אישיות, הוא היה רק טוב ורק טוב עשה". לדבריה, יוסף נולד להוריו אחרי שנים ארוכות של טיפולים: "הם כבר כמעט התייאשו. הוא חיבר את כל המשפחה, בין תימנים, עיראקים, הולנדים וגרמנים. קרא בתורה בנוסחים שונים, אהב את ההווי והאוכל, והפיץ אור".
היא הקריאה באולפן קטע שפרסם יוסף ביום השואה, מעין צוואה: "בזמן הצפירה עמדתי על הנמר מול גדר עזה עם מדים ונשק, וחשבתי על סבא וסבתא. הלוואי שיכלו לראות אותי עכשיו. אני חלק מחוד החנית של העם הזה. תודה לאל על הזכות". היא הוסיפה: "זה הילד. לא ימין ולא שמאל - רק יחד. הוא היה מוקף בחיילים מכל הסוגים, ולא דיבר על פילוג אלא על חיבור".
לדבריה, הוא לא עסק בשיח מפלג. "זה שולי, אף אחד לא מתעסק בזה באמת. כשהוא היה שם - זה היה בשביל להחזיר את החטופים. זה כל מה שעניין אותו. תזכרו - האויב הוא לא מבפנים, האויב נמצא מעבר לגדר".
סמל חיראק, תושב ההתנחלות חרשה שבבנימין, שירת כלוחם בגדוד ההנדסה 601, בעוצבת "עקבות הברזל" (401). הוא נהרג בתקרית שעדיין מתוחקרת ופרטיה טרם פורסמו על-ידי צה"ל. הוא הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואת אשתו, אמונה, שלה נישא לפני שבעה חודשים בלבד. ראש המועצה האזורית בנימין ישראל גנץ ספד לו: "רק לפני חודשים ספורים רקדנו יחד בחתונה של יוסף יהודה, וכעת התבשרנו על נפילתו בקרבות. הוא יצא להילחם כדי להשמיד את האויב. יחד עם אמונה היקרה הקים בית שכולו מסירות נפש שכעת מומשה".
חיראק היה בוגר ישיבת ההסדר "מדברה כעדן" במצפה רמון, שם למד במשך שלוש שנים לפני גיוסו. "הוא האיר לעולם כולו, ולצערנו האור הזה כבה", ספדו לו בישיבה שבה התחנך ושאליה שב גם לאחר נישואיו, רק כדי "להתחזק ולשמח" - כפי שתיארו חבריו.
חברו הקרוב, הושעיה חג'בי, סיפר: "יוסף יהודה לא חשב על עצמו - אלא על הסובבים אותו. תמיד חיפש איך לשמח, לעזור, לנגן עם הג'מבה שלו, להבין מה עובר על אחרים. גם בצבא היה מקצוען אמיתי, לוחם מסור ומוביל. הוא התחתן רק לפני שבעה חודשים - ובכל זאת הלך להיות לוחם, והצטרף לחפ"ק סמג"ד, הכי מקדימה. אנחנו נשתדל להמשיך את האור שלו הלאה".
רבו מהישיבה, הרב אמיר כץ, נפרד גם הוא: "לפגוש את יוסף זה היה לפגוש שמחה. אמונה שהכול לטובה, גם בתוך הכאב. הוא חיבר בין אנשים, בין עולמות, היה שליח של חסד. לא ידענו שבשבתות האחרונות בישיבה הוא בעצם בא להיפרד - הוא שמח כל כך. זה היה יוסף".
