גוש 2, חלקה 5, שורה 7, קבר מספר 16: 51 שנים וארבעה חודשים חלפו מאז שהילד סער גולדשטיין (5), משותק ברגליו, טבע לכאורה באי האלמוגים במפרץ אילת. ב"ידיעות אחרונות" דווח אז כי "האב הבחין לפתע כי ילדו צף על פני המים, משה אותו והחישו לבית החולים יוספטל". היום (ראשון) התברר כי האב, אשר גולדשטיין (88), התוודה שהטביע למוות את בנו סער ב-1974, ובעקבות כך הוא נעצר בסוף השבוע בחשד לרצח. מהמאסר שריצה בגין רצח אשתו לבנה (38) ב-1976, דרך ההסתבכויות הפליליות הנוספות - ועד להודאה הבלתי-נתפסת על רצח הבן.
דברי פרקליטו של גולדשטיין
גולדשטיין, חולה סופני, הגיע לדיון שנערך היום בבית משפט השלום באילת אזוק לרגליו. הוא סיפר על מחלת הסוכרת, שיש לו סחרחורת ושלא קיבל את התרופות שלו. בעקבות כך, השופטת הורתה להסיר את האזיקים מרגליו. מאז שהבן סער נפטר, מותו צוין ברשימה כ"טביעה רגילה". גולדשטיין פנה אתמול למשטרה וטען שברצונו "לנקות את מצפונו" ולהתוודות על כך שרצח את בנו. הוא הסביר כי עשה זאת משום שהבן סבל משיתוק מוחין ולכן הוא ריחם עליו.
נציג המשטרה אמר בדיון היום: "תנסו לדמיין את השניות האחרונות בחייו של הקורבן, שאבא שלו ממית אותו באכזריות. חלוף הזמן לא משפיע בשום צורה מלבד להקשות טיפה על החקירה". עו"ד נמרוד אבירם, שמייצג את גולדשטיין מטעם הסנגוריה הציבורית, אמר: "מדובר במצב חריג מאוד. אדם קשיש שנולד לפני שנים רבות, בתקופת המרד הערבי הגדול, חי בגפו. הוא כבד שמיעה ואין לו עובד סיעודי".
פרקליטו של גולדשטיין טען עוד שתקופת ההתיישנות המוגדרת בחוק עומדת על 20 שנה, ולכן היא חלפה ב-1995. לדברי עו"ד אבירם: "הוא היה יכול לבוא ולומר שרצח את ארלוזורוב. היום הוא בקושי עומד. צריך לערב את הרווחה, למצוא לו דיור מוגן". המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו של גולדשטיין בתשעה ימים, אך השופטת ענת גרינבאום החליטה להותירו מאחורי סורג ובריח למשך ארבעת הימים הקרובים.
4 צפייה בגלריה
אפריל 1974: הדיווח ב"ידיעות אחרונות" על מות הילד סער
(צילום: מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
בהחלטתה ציינה השופטת גרינבאום: "תיק זה נולד בעקבות החלטתו של המשיב, כדבריו, להסגיר עצמו למשטרה ולהתוודות על רצח בנו לפני כ-50 שנה. מצאתי כי קיים חשד סביר הקושר את המשיב לעבירה המיוחסת לו. אשר לעילת המעצר, אכן יש ממש בכך שגילו המתקדם של המשיב, מצבו הרפואי הנראה לעין, ועצם העובדה כי הוא הסגיר את עצמו כדי להפחית מעוצמת העילות".
היא הוסיפה: "יחד עם זאת, שיבוש חקירה ניתן לבצע גם באמצעים טכנולוגיים ואחרים אשר לא מחייבים כוח פיזי בהכרח, ובהקשר של עילת המסוכנות יש לתת משקל גם לעברו הפלילי של המשיב אשר הורשע בגין רצח אשתו, שהיא אמו של הקורבן מושא תיק זה, בשנת 1976. בגין הרשעה זו נידון המשיב ל-16 שנות מאסר. אכן, אין חולק כי חלוף הזמן המשמעותי מקשה על חקירת התיק. עם זאת, ישנן מספר פעולות חקירה ומשכך מחייבות את הותרתו של המשיב עוד פרק זמן במעצר".
עו"ד אבירם, שמייצג כאמור את גולדשטיין, אמר: "מדובר באדם זקן מאוד, נולד עוד לפני ליל הבדולח. הוא חולה במחלה סופנית, מסכנת חיים. הוא התייצב בתחנת המשטרה וביוזמתו סיפר שלפני למעלה מ-50 שנה הבן שלו הקטן, הנכה שמת בטביעה, לא מת בתאונה, אלא שהוא רצח אותו. העבירה עצמה התיישנה כבר בשנת 94-95, ואין אפשרות להעמיד לדין. אני לא יודע אילו פעולות חקירה אפשר לבצע באירוע שקרה לפני 50 שנה, ואני מקווה שיסיימו את החקירה הזאת וישחררו את הלקוח שלי".
הפשע החמור והשותפים למעשה
בדיקת עברו הפלילי של האב חשפה כי ב-1976, שנתיים לאחר שהטביע למוות את בנו סער, הוא רצח את אשתו לבנה. גופת האישה נמצאה חרוכה במכונית שרופה בכביש הערבה, ובתחילה עלה חשד שהיא נהרגה בתאונת דרכים. בהמשך התברר שגולדשטיין ניסה לביים את מותה. ברצח של לבנה גולדשטיין הורשע גם ישראל עומרי. על השניים נגזר אז מאסר עולם, עונשו של גולדשטיין נקצב ל-16 שנות מאסר.
רון עומרי, בנו של ישראל, סייע לו להעלים את גופתה של לבנה גולדשטיין. עוד התברר כי השניים קיבלו בתמורה מאשר גולדשטיין 100 אלף לירות. רון הפך לעד מדינה, והפליל את אביו ישראל. גולדשטיין עצמו שוחרר מהכלא לאחר שנשא עונש של 11 שנות מאסר בלבד.
בכתב האישום נטען כי ישראל עומרי ובנו רון מסרו לגולדשטיין מוט ברזל שעימו הוא רצח את אשתו לבנה ב-10 בספטמבר 1976. לאחר הרצח הוביל ישראל עומרי את גופת הקורבן במכוניתו של של גולדשטיין למרחק של שישה קילומטרים מדרום לאילת, עד לכניסה לכביש הערבה. שם ישראל עומרי הצית את המכונית כדי לעורר את הרושם שלבנה גולדשטיין קיפחה את חייה בתאונת דרכים.
אשר גולדשטיין טען כי הודה בחקירתו במשטרה בגרימת מוות שלא בכוונה ולא ברצח, בעקבות סכסוך שפרץ בינו לבין אשתו. "היא הפילה אותי לרצפה, והתחלנו לריב", סיפר אז הנאשם. "היא קיבלה מכה בראש וזרם לה הרבה דם. אני נבהלתי, ויצאתי החוצה לכביש כדי להתאבד. נעצר לידי אוטו, אבל לא דרס אותי. חזרתי הביתה, אשתי קיבלה מכה בראש ובכתה. היא הספיקה להרביץ לי, ואז ברחתי מהבית".
"סיפרתי שבמלחמת יום הכיפורים ראיתי דברים קשים"
שמחה אלישע, אמה של לבנה גולדשטיין, אמרה לאחר היוודע רצח בתה: "אני לא מבינה כיצד זה יכול לקרות. שכנים שומעים את צעקותיה של לבנה, שומעים את חרחורי המחנק, ואיש אינו מזעיק את המשטרה". קורינה, אחותה של הנרצחת, סיפרה אז: "נסעתי ביוזמתי לאבו כביר. מתוך קריאה בעיתונות ידעתי שהיא שם. אני אחות במקצועי, סיפרתי שם שבמלחמת יום הכיפורים ראיתי דברים קשים, ואז הסכימו שאכנס ואזהה".
אשר גולדשטיין וישראל עומרי ערערו על ההרשעה ברצח של לבנה גולדשטיין לבית המשפט העליון. בהחלטת בית המשפט לדחות את הערעור, הובא תיאור של קצין משטרה משיחה שקיים עם גולדשטיין. "הוא סיפר לי שלפני חודש וחצי היה במילואים, השאיר את המכונית הפרטית שלו ליד אשתו, באותו יום באילת בנו נדרס ונפגע קשה, הוא ראה אותו במו עיניו מוטל על הכביש בתוך שלולית דם", ציין קצין המשטרה.
קצין המשטרה הוסיף בעדותו: "הוא צעק לעבר האנשים שהתקהלו במקום מדוע לא מפנים אותו מן המקום, ובתגובה נאמר לו שמחכים לבוא המשטרה. הוא אסף את בנו במכוניתו, הוביל אותו לבית החולים והיה משוכנע שהוא מת. דבר זה זעזע אותו לאור העובדה ששנתיים לפני כן איבד את בנו הקטן שהיה משותק כאשר טבע בים בחוף אילת.
"רק לאחר טיפול ראשוני, נודע לו שהבן חי ולפתע הופיעה אשתו לבית החולים יוספטל באילת. הוא לקח אותה לשיחה בארבע עיניים בבית החולים ואמר לה במילים אלו: 'אני נותן לך לבחור בשתי אפשרויות: או שתתאבדי או'. כאן שתק החשוד ולא הוסיף".
גולדשטיין, שהיה בעבר קבלן לעבודות עפר, הסתבך בפלילים גם אחרי שנשא את עונשו בגין רצח אשתו. ב-2020 הוא הורשע בתקיפה ובאיומים כלפי מי שהייתה אז בת זוגו. לפי כתב האישום, גולדשטיין אמר לבת זוגו: "ישבתי מאסר עולם, אין לי בעיה לשבת עוד מאסר עולם".
עוד צוין אז כי גולדשטיין אמר בחקירתו: "היא ז***, היינו בקשר שלושה חודשים והייתי מזמין אותה כל פעם. אני מבקש סליחה. אני מבקש מבית המשפט, אני אדם שעבר מאסר עולם, ב-1988 השתחררתי ועבדתי אחרי זה בבית מלון בתור קצין ביטחון, ועבדתי במועצה אזורית יטבתה בתור איש אבטחה. אני איש ערכים". בית משפט השלום באילת גזר אז על גולדשטיין שישה חודשי מאסר על-תנאי.
