אלוף (מיל') ניצן אלון, הראש היוצא של מפקדת השבויים והנעדרים, מספר בריאיון ראשון איך הוקמה המפקדה, בלילה בין 7 ל-8 באוקטובר, איך הפעילה את מנגנוני המודיעין של אמ"ן ושל השב"כ, על היחסים בינה לבין שרי הקבינט - וחושף פרטים חדשים על המשא ומתן ועל הרגעים הכואבים שכללו מות חטופים חיים בעזה.
1 צפייה בגלריה
"נוצר נרטיב כאילו דרמר ונתניהו הצילו את המצב, אבל שום דבר מהותי לא השתנה": ניצן אלון, אתמול
(צילום: דנה קופל)
הוא מספר שלחמאס יש קושי אובייקטיבי לאתר את רן גואילי, החטוף האחרון שנותר בעזה. "הקושי קשור לבלגן שהיה אצלם מיד לאחר 7 באוקטובר. אף על פי כן אנחנו מעריכים שניתן להחזיר אותו".
על ההליכים חסרי התקדים אלון מסביר: "נוצר נוהל מול הרבנות הראשית. הייתה לנו קטגוריה שקראנו לה Most Probably Dead – MPD (קרוב לוודאי חלל). בני משפחת ביבס, למשל: ידענו מי חטף אותם. הודענו לחמאס מי החוטפים, כדי שיאתרו אותם ויחזירו את הגופות".
האם, שאלתי, ההפגנות בכיכר החטופים הועילו להחזרתם או להפך, כמו שטענו בממשלה, העלו מחיר ודחו עסקאות.
"אמרתי באחת מישיבות הקבינט", השיב, "שהחברה האזרחית, כשמה כן היא – אזרחית: אי-אפשר לצוות עליה להפגין; אי-אפשר לאסור עליה להפגין. כאשר משפחות שאלו אותי מה לעשות, נמנעתי מלתת עצות. בנקודות זמן ספורות אמרתי לאנשים שאנחנו ברגע חשוב, אל תיתנו לחמאס לנצל אתכם. בדרך כלל הם הקשיבו לי. בשלב מסוים חמאס חשב שההפגנות מחזקות אותו וניסה להעלות מחיר. אחר כך הבין שלא יפיק תועלת וירד מזה".
בעצם, אמרתי, אתה אומר שלהפגנות לא הייתה השפעה.
"לגבי המשא ומתן, ההשפעה של ההפגנות הייתה הרבה פחות דרמטית ממה שמייחסים להן", אמר. "הדרג המדיני ידע להתחסן. אבל ההפגנות היו חשובות לסולידריות הפנימית בחברה הישראלית, למשפחות, במקרים אחדים למורל של החטופים. ייתכן שהשפיעו גם על הממשלים האמריקניים".
הריאיון המלא היום במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות"
