30 שנה חלפו מאותו יום קיצי ביוני 1994, ג' בתמוז תשנ"ד. רחובות ניו־יורק השחירו מרבבות בני אדם, יהודים לגווניהם וגם לא־יהודים, שעשו את הדרך הארוכה מבית מדרשו המיותם של הרבי מלובביץ' ועד לבית העלמין על שם מונטיפיורי ברובע קווינס.
כתבתי שהרחובות השחירו, אך למעשה אין זה מדויק: בליל של צבעים ותלבושות היה שם, ובין רבים מהמתהלכים בדומייה בשדרה הניו־יורקית העצובה לא היה מכנה משותף גדול, מלבד אחד: הערצה גדולה לרבי מלובביץ', המנהיג הרוחני הבולט בעם היהודי לאחר השואה. המנהיג שהעניק השראה אינסופית ליהודים בכל העולם.
ילד ירושלמי בן 7 הייתי אז. עקבתי בעצב גדול אחר המסע העצוב בניו־יורק, מצטער על כך שלא אזכה כבר לראות את הרבי, מושא חלומותיי והערצת נעוריי. הרבי שהיה משענת גדולה עבור אנשים בכל הסוגים ובכל הגילאים, והרבי שקרא לכולם להיות מנהיגים כמוהו. הלורד הרב ג'ונתן זקס, הרב הראשי לבריטניה, אמר עליו: "יש מנהיגים שמגדלים חסידים; הרבי מלובביץ' הוא מנהיג שגידל מנהיגים".
המנהיגים שעליהם דיבר הלורד זקס, אינם רק אלפי שליחיו של הרבי שיוצאים לכל פינות הגלובוס כדי להקים בהתנדבות כתובת יהודית דומיננטית ומאירה ולזרוע בעולם נקודות של אור יהודי. במשנת הרבי, כל יהודי הוא מנהיג, כל יהודי הוא מעין "רבי" לכל המעגלים שנתונים להשפעתו. מבחינת הלובביצ'ר, כל אחד הוא פרטנר במסע להפיכת העולם למקום רוחני ומזוכך יותר. הביטוי "אור לגויים" לא היה מבחינת הרבי סתם סיסמה, אלא תוכנית פעולה יומיומית.
הרבי מעולם לא ביקר בארץ, אולם מדינת ישראל והתמודדויותיה עמדו בראש מעייניו, עד כדי כאב וזעקות שבר כשחשב שהמדינה צועדת בנתיב לא נכון. הוא שיגר קבוצות חסידים מניו־יורק להקים יישובים ושכונות בישראל. הפילוסופיה החב"דית, שמקבלת כל יהודי, קירבה את הציבור אל הרבי והתנועה. עם השנים החלה נהירה ישראלית אל הרבי בניו־יורק, שלא פסקה לרגע אחד. מנהיגים פוליטיים מכל הזרמים, אלופי צה"ל, ראשי קהילת המודיעין, אנשי רוח ואקדמיה ואנשי עסקים לא החמיצו הזדמנות להיוועד עם הרבי. רוב ראשי הממשלות פקדו את חדרו ויצאו נפעמים.
במהלך מלחמות ישראל ביקש הכרעה, דרש אמונה בצדקת הדרך, ושלל מכל וכל גישה שנובעת מכפיפות קומה. את הצידוק להיותנו כאן הוא מצא בתנ"ך. משכך, הרבי לא האמין בהסכמי שלום פריכים, אלא תבע עמדה ישראלית תקיפה, שנשענת על המקורות
הרבי מלובביץ' תמך במדינת ישראל ללא סייג, אבל ידע גם לבקר מהלכים מדיניים וביטחוניים שקבעו את גורלה באופן לא רצוי. במהלך מלחמות ישראל ביקש הכרעה, דרש אמונה בצדקת הדרך, ושלל מכל וכל גישה שנובעת מכפיפות קומה. את הצידוק להיותנו כאן הוא מצא בתנ"ך. משכך, הרבי לא האמין בהסכמי שלום פריכים, אלא תבע עמדה ישראלית תקיפה, שנשענת על המקורות.
ערב הנאום ההיסטורי שבו קרע השגריר באו"ם חיים הרצוג את ההחלטה שהשוותה את הציונות לגזענות, נועד השגריר עם הרבי וקיבל ממנו עוצמה והשראה. "אני בן לוויים, ובחברון התגוררו לוויים, הארץ שייכת לנו מכוח ההבטחה התנ"כית", אמר הרצוג לאומות העולם. כך היה גם עם מנחם בגין, מיד לאחר היבחרו לראשות הממשלה ב־1977. תחנתו הראשונה בארצות־הברית, בדרכו לפגישה עם הנשיא ג'ימי קרטר – הייתה בחדרו של הרבי.
אבל מעל לכל, בראש מעייניו של הרבי עמד החינוך היהודי. אחרי מלחמת העולם השנייה קיבל הרבי תנועה חבולה שמנתה רק כמה מאות משפחות ומקורבים. הוא הפך את חב"ד לתנועת המונים שכל אחד מוזמן ליהנות משירותיה. הוא פרץ אל מעבר לעולם החסידי והשפיע על העולם היהודי כולו. הפעילות מעבר למסך הברזל הקומוניסטי מוּכרת. פחות ידועה עבודתם של הרבי ושליחי חב"ד במדינות ערב, שבהן הקים וטיפח רשת מוסדות חינוך, תרבות ודת.
בג' בתמוז 1994 מָלְאָה התקשורת הישראלית בפרשנים פסימיים שחזו לתנועת חב"ד שקיעה, בהיעדר המנהיג. בג' בתמוז 2024, הרבי מלובביץ' הוא הדמות הכי נוכחת בחיים היהודיים בכל העולם. חזונו ממשיך להעניק חיוּת, דבקות והשראה עבור אנשים בקצוות תבל. והתביעה שלו "הֶיוּ מנהיגים, חִתרו לשפר את עצמכם כל העת, האירו את סביבתכם ותדאגו לעולם טוב ומזוכך" ממשיכה להחיות את רוחם של המונים.
