התיק הפלילי נגד יצחק רביבו, בעליה של החברה שהפעילה את רשת "המרכז לתוספות שיער והחלקה יפנית", נסגר בעילה של היעדר אשמה פלילית. עם זאת, בהליך האזרחי שהתנהל לאחר מכן הגיע בית המשפט לתוצאה שונה, וקבע כי רביבו ביצע באחת מעובדותיו שני מעשי אונס ומעשים מיניים נוספים, תוך ניצול יחסי מרות. כך הותר לפרסום היום (רביעי). רביבו חויב לשלם לעובדת פיצוי בסך 450 אלף שקלים, לצד הוצאות ושכר טרחת עורכי דין. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכעת העובדת מבקשת מהפרקליטות לבחון מחדש את ההחלטה שלא להעמידו לדין.
פסק הדין, שניתן בבית משפט השלום ברמלה לפני כשנה, הותר כאמור לפרסום היום. התובעת, שיוצגה על-ידי עו"ד אריאל עטרי, עבדה בחברה בין השנים 2013 ל-2017, תחילה כמעצבת שיער ובהמשך כמנהלת סניף. באותה תקופה הפעילה החברה חמישה סניפים בתל אביב, נתניה, באר שבע, ראשון לציון וחיפה. בתביעה תוארו שבעה אירועים שבהם, לטענת העובדת, רביבו תקף אותה מינית.
השופט זיוון אלימי קיבל את התביעה ביחס לארבעה מהאירועים: נשיקה על הפה, נגיעה מינית בחזה לצד אמירות מיניות, ושני מקרי אונס. מנגד, בית המשפט קבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ביחס לשלושה אירועים נוספים שתיארה.
לפי פסק הדין, המקרה הראשון התרחש בפארק בגן יבנה. התובעת טענה כי הגיעה למקום לאחר שרביבו ביקש ממנה להביא לו סיגריית קנאביס, וכי הוא אנס אותה בניגוד לרצונה. רביבו טען כי השניים התנשקו והתמזמזו בהסכמה, והכחיש שהיה אונס. בחקירתו במשטרה אמר שאינו זוכר כלל אם התקיימו יחסי מין. במקרה השני, לפי פסק הדין, התובעת טענה כי לאחר ישיבת עבודה וארוחת ערב במסעדה בראשון לציון הורה לה רביבו להיכנס לשירותי הנכים, נכנס אחריה ואנס אותה. רביבו הכחיש את הדברים.
השופט קיבל את גרסת התובעת בשני המקרים, ובית המשפט קבע כי רביבו ניצל את יחסי המרות שהתקיימו בינו לבין העובדת. בפסק הדין צוין כי הוא היה "המנהל היחיד והכל יכול בחברה", וכי די ביחסי הכפיפות ובקשר המיני שנקבע כי התקיים בין השניים כדי לבסס ניצול של יחסי המרות בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית. בסיכומו של דבר התביעה התקבלה כאמור ביחס לארבעה אירועים, ובהם שני מקרי אונס.
חוות דעת פסיכיאטרית שהגישה התובעת קבעה כי נותרה לה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%. רביבו לא הגיש חוות דעת נגדית. בית המשפט פסק לתובעת 100 אלף שקלים בגין כאב וסבל ו-350 אלף שקלים בשל הפגיעה בכושר השתכרותה בעתיד. בסך הכול נפסקו לה פיצויים בסך 450 אלף שקלים, ובצירוף הוצאות ושכר טרחה הגיע החיוב בבית משפט השלום ליותר מחצי מיליון שקלים.
שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז. הרכב השופטים עירית כהן, מרב בן ארי ושי מזרחי דחה את שני הערעורים, למעט ערעור התובעת בנוגע לשכר הטרחה. המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים, כי אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי לא נפלה בפסק הדין טעות שבחוק. שכר הטרחה הוגדל ל-106,200 שקלים, ורביבו חויב גם בהוצאות ערעור בסך 10,000 שקלים.
במקביל להליך האזרחי הגישה התובעת תלונה במשטרה. לאחר שרביבו נחקר ונערך עימות בין השניים, נסגר התיק באוגוסט 2021 בעילה של היעדר אשמה פלילית. השופט אלימי הדגיש כי החלטת המשטרה אינה מחייבת את בית המשפט וכי רף ההוכחה בהליך הפלילי שונה מזה הנדרש במשפט אזרחי, שבו ההכרעה מתקבלת לפי מאזן ההסתברויות.
גם בהחלטה שהתירה את הפרסום התייחס השופט לפער בין שני ההליכים, וקבע כי סגירת תיק המשטרה אינה שוללת את הממצאים האזרחיים, הנשענים על רף הוכחה שונה. לדבריו, האינטרס הציבורי בחשיפת מעשים חמורים שנעשו תוך ניצול יחסי מרות גובר על הפגיעה האפשרית ברביבו.
בעקבות פסק הדין הגיש עו"ד אריאל עטרי ערר לפרקליטות המדינה וביקש לבחון מחדש את ההחלטה שלא להעמיד את רביבו לדין. בערר נטען כי ההליך האזרחי הניב ראיות וקביעות חדשות, ובהן הסתירות שנמצאו בגרסאותיו של רביבו וקביעות בית המשפט בנוגע לשני אירועי האונס. לטענת עו"ד עטרי, אלה מצדיקות עיון מחודש בתיק והגשת כתב אישום. הפרקליטות הודיעה כי החלטתה בערר צפויה להתקבל עד חודש נובמבר הקרוב.
באי כוחה של העובדת, עורכי הדין אריאל עטרי וסימון דוכין, מסרו בתגובה: "הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי מרכז קבעו שרביבו אנס את מרשתנו וביצע בה עבירות מין קשות, ולכן חייבו אותו לשלם לה יותר מחצי מיליון שקלים. בתי המשפט קבעו שהטענות השונות שהעלה רביבו כלפי העובדת וממשיך להעלות בכל הזדמנות – הן שקר. רביבו לא ניסה לערער על הקביעות השיפוטיות על-ידי פנייה לבית המשפט העליון כאשר עוד ניתן היה לעשות זאת.
עו"ד סימון דונכין
עו"ד אריאל עטרי"פסקי הדין מדביקים על מצחו של רביבו אות קין של אנס ועבריין מין. על השפל המוסרי של רביבו מלמדת העובדה שכדי למנוע את תשלום הפיצויים - רביבו ניסה להעלים את נכסיו וממשיך להתעלל בנפגעת, בדרך זו, גם כעת. בעקבות הקביעות המרשיעות בפסקי הדין הגשנו ערר ונפתח, מחדש, בפרקליטות המדינה, הדיון בהעמדתו של רביבו לדין פלילי בעבירות האינוס".
"מרשי לא ביצע עבירה פלילית או עוולה אזרחית"
עו"ד אלי אונגר, בא כוחו של רביבו, מסר: "פסק הדין שפורסם בימים האחרונים מסיים מסכת אירועים שתחילתה בשנת 2017. ראשית יש להדגיש כי המדובר בתיק אזרחי, והתלונה שהוגשה למשטרת ישראל נסגרה על-ידי פרקליטות מחוז מרכז בעילה של 'היעדר אשמה פלילית'.
"השימוש שעשתה התובעת בכתב תביעתה האזרחית במילים 'אונס' הוא מצער, ואולם ברור לכל כי בסופו של דבר קבע בית המשפט כי בשלושה מקרים התקיימו יחסים בין התובעת למרשי במסגרת יחסי עבודה, עניין שבית המשפט מצא אותו פסול אך בוודאי שאין המדובר באונס ומלמדת על כך העובדה כי לא הוגש נגדו כתב אישום פלילי, וכאמור תיק החקירה נסגר.
"התובעת עבדה בחברה של מר רביבו במשך כחמש שנים. במהלך שנת 2017, ובשל ביצוע קלוקל של עבודתה, צומצמו סמכויותיה והיא מודרה מתפקידי ניהול מסוימים. בתגובה היא עזבה את מקום העבודה, ובסמוך לאחר מכן החלה מסכת סחיטה כספית, שבמסגרתה ניסתה לסחוט ממרשי סכום של כחמישה מיליון שקלים, תוך איום כי אם לא ישלם תחשוף מערכת יחסים מינית שלטענתה התקיימה בין השניים.
"מהרגע הראשון עמדנו איתן ולא נכנענו לניסיונות סחיטה אלו, בהינתן שמר רביבו לא ביצע עבירה פלילית ולגישתנו אף לא עוולה אזרחית, לפי החוק למניעת הטרדה מינית. בהמשך הגישה התובעת תביעה לבית הדין לעבודה שנדחתה תוך שבית המשפט קובע כי זכויותיה הסוציאליות שולמו לה במלואן. במהלך ניהול המשפט הגישה התובעת כאמור תלונה למשטרה בגין המעשים המיניים שטענה כי בוצעו בה, והתיק נסגר בעילה של היעדר אשמה פלילית.
"התובעת המשיכה לנהל את ההליך האזרחי. מרשי טען לאורך הדרך כי למעט אירוע אחד של נשיקה, לא התקיים מגע מיני כלשהו בינו לבין התובעת, לא בהסכמה ולא שלא בהסכמה. מצד אחד אנו מברכים על פסק הדין, שכן בית המשפט דוחה את מרבית האירועים בתביעת התובעת. מנגד, איננו שבעי רצון מכך שחרף הדלות הראייתית, בחר בית המשפט לקבל חלק מהאירועים שתוארו בתביעה.
"פרסום פסק הדין נועד להמשיך ולפגוע במרשי, אף שמרבית טענות התובעת נדחו. מר רביבו מכבד את פסק הדין ואת מערכת המשפט, אף שהוא חולק על חלק מהקביעות השיפוטיות ובוחן את אפשרותו לנקוט הליכים נוספים, לרבות פנייה לבית המשפט העליון".





