הכישלון עד כה במגעים להסכם בין ארה"ב לאיראן אינו בגדר הפתעה. הצהרות הצדדים לאורך כל תקופת המו"מ ביניהם מעידות על פערים כמעט בלתי ניתנים לגישור, הנובעים מהקלפים שכל צד סבור שהוא מחזיק. סיבוב אלים נוסף נראה כמעט כבלתי נמנע לאור ההצעה האיראנית האחרונה הכוללת 14 נקודות, המשקפות שוב את עמדותיה הבלתי מתפשרות. מהם הקלפים שבידי הצדדים? מה יהיו מטרותיו של סבב חדש אם וכאשר ייפתח כעת? והאם יש רגליים לתיאוריה האמריקאית בדבר עימות פנים איראני בין קיצונים למתונים המונע הסכם כעת?
לאיראנים, כמסתבר, שעון זמן שונה לחלוטין. להערכתם עז סגירת המצרים שהוכנסה על ידם לזירה בהפתעה הצליחה לטלטל את העולם והותירה את ארה"ב חסרת פתרון לסוגיה עד כה. באיראן סבורים לאחר סבבי השיחות בפקיסטן כי בידי המדינה קלפים משמעותיים שעשויים לגרום לכישלון אמריקאי אסטרטגי חרף ההצלחות הטקטיות המרהיבות שלה ושל ישראל. וכך ההורמוז שהיה רק קלף מיקוח בראשית הדרך הפך להיות מכפיל כוח אסטרטגי שווה ערך לעניין הגרעין.
השלכותיו של הסגר הזה אינן רק הפגיעה המיידית החריפה בכלכלת המפרציות בנות בריתה של ארה"ב והפגיעה באיראן עצמה, אלא בכלכלה העולמית כולה בפרט באירופה ובאסיה הצפויות להיכנס לחורף אווירי חריף בעוד מס' שבועות בשל מחסור בדלק סילוני
בפועל, ולמרות הסגר הימי האמריקאי שנועד להעניש את איראן ולמוטט אותה כלכלית, המצרים סגורים כמעט לחלוטין לכל כיוון והתעבורה היומית בהם עומדת על 5% בממוצע בהשוואה לתקופה טרום המלחמה. השלכותיו של הסגר הזה אינן רק הפגיעה המיידית החריפה בכלכלת המפרציות בנות בריתה של ארה"ב והפגיעה באיראן עצמה, אלא בכלכלה העולמית כולה בפרט באירופה ובאסיה הצפויות להיכנס לחורף אווירי חריף בעוד מס' שבועות בשל מחסור בדלק סילוני, אירוע בעל השפעה דרמטית על מגזרי התעופה, ההובלה האווירית והלוגיסטיקה, וכמובן התיירות. פגיעה קשה נוספת צפויה במגזר הגז הטבעי. איראן עדיין מחזיקה את גם את קלף סגירת באב אל-מנדב במקרה של תקיפה קרקעית אמריקאית בשטחה, על כלל ההשלכות הצפויות מכך.
לתוהים מהו מקור אורך הנשימה האיראני אציין כי לאיראן גבולות יבשתיים ארוכים ופעילים, צי צללים פעיל המגובה בידי רוסיה וסין - שכנראה הצליח להעביר כ-20 מיליון חביות מחוץ למדינה - כמה עשרות מכליות שככל הנראה הצליחו לפרוץ את הסגר הימי, נתיבים יבשתיים שהוקצו לה על ידי פקיסטן, וכן תוכניות להעברת נפט לסין ברכבות, אך לא פחות חשוב, ה"פריבילגיה" השמורה למשטרים דיקטטורים: חיסול אלים של כל ביקורת פנימית בשל המצב הכלכלי הקשה ברחובות. אגב, האיראנים בקיאים מאוד בלו"ז הפוליטי בארה"ב ובלחץ האדיר המופעל על טראמפ לסיים את המלחמה כמו גם לוויכוח הפנים הפוליטי במשמעויותיו של חוק סמכויות המלחמה מ-1973, ובבקשת הממשל להגדלת תקציב הביטחון ב-1.45 טריליון דולר שמעוררת כצפוי סערה.
1 צפייה בגלריה
תחנת דלק באזור לוס אנג'לס זינוק במחירי נפט בעקבות המלחמה עם איראן
(צילום: Frederic J. BROWN / AFP)
ארה"ב מצידה סבור כי המפץ הכלכלי ייתן כך או אחרת את אותותיו ויוריד את איראן בסופו של דבר על ברכיה. בעיית איחסון הנפט האיראני שעשויה לגרום לנזק בלתי הפיך לשדות הנפט, הפסד כלכלי יומי של 500 מיליון דולר, הפגיעה האנושה בתעשיות הפלדה והפטרוכימיה, האינפלציה והאבטלה שמרקיעות השחקים, וכן עלות נזקי המלחמה הנאמדים בכ-250 מיליארד דולר - כל אלו יובילו לשיטת טראמפ להסכם הכניעה הנדרש מבחינתו, מבלי שהוא ייאלץ לבצע את מה שהיה צריך לעשות כבר הרבה קודם, קרי, פלישה קרקעית מוגבלת ביעדים ובזמן. וכך, בעוד שבארה"ב חיים בתחושה שהזמן משחק לטובתם, באיראן סבורים כנראה את אותו הדבר רק להיפך.
תיאוריה נוספת שתעמוד למבחן בקרוב היא הפיצול בהנהגה האיראנית ככזה המסכל הסכם מדיני. כאנשי המחנה המתון מציינים בארה"ב את פזשכיאן, עראקצ'י וכאליבאף, כשמנגד נמצאים "אנשי האתמול" הקיצונים מבית מדרשם של מוג'תבה חמינאי ואחמד וחידי .
בארה"ב משוכנעים כי חיסולם של הקיצונים יפתח את הדרך להסכם שיכלול התקפלות איראנית בסוגיית הגרעין וההורמוז. אשר על כן ולאור שלל האילוצים העומדים לפתחו של הנשיא טראמפ, הגיוני כי ככל והאיראנים ימשיכו במריים, הוא יבחר ללכת בדרך האמצע - לא מימוש איומיו בדבר הרס מתקני האנרגיה, אלא הידוק נוסף של מצור הימי, לצד סיכולים ממוקדים של ההנהגה הקיצונית והשמדת צי ה"יתושים" האיראני האחראי על אכיפת הסגר בהורמוז. מדובר בקונספציה המוטלת בספק רב. הקרע הפומבי בהנהגה נראה בעיניי כחלק מטקטיקת המו"מ האיראנית שמטרתו היא יצירת בלבול וחוסר ודאות בצד האמריקאי ומשיכת זמן בשיניים לעוד מס' שבועות. בכל מקרה, גם אם אכן ישנו קרע בהנהגה, היד שתחתום על הסכם כניעה לטראמפ ותתמסר לו בסוגיות הגרעין וההורמוז, תיגדע במהירות רבה.
הזמן העומד לרשותן של ארה"ב וישראל אוזל במהירות. איראן המוכה צבאית עשויה בפיקחותה, חלילה, להצליח ולהפוך את כישלונה הצבאי להישג מדיני. טראמפ כמנהיג העולם החופשי חייב להשלים את מה שהיה עליו לעשות כבר מזמן: מבצע קרקעי עוצמתי לכיבוש האי חארג' ופתיחה בכוח של ההורמוז. כשאלה יושלמו בהצלחה, האיראנים יזחלו לאיסלמבאד ויעניקו במו ידיהם לטראמפ גם את האורניום הקבור.
ד"ר חיים גולובנציץ הוא מזרחן ופרשן לענייני המזרח התיכון
