לאחר אינספור ניסיונות, כולל ריצה מהונדסת ובלתי רשמית שהתקיימה לפני מספר שנים במטרה להגיע לפסגה הזו, קיבלנו היום (ראשון) בלונדון שני רצים שירדו משעתיים במרתון אחד ושינו את ההיסטוריה של הענף. פחות משעתיים לריצה של 42.195 ק"מ. זה הישג בממדים עצומים, כמו הירידה הראשונה מ-10 שניות בריצת 100 מטר או מארבע דקות בריצת מייל. תוצאה שלא נחשבה ברת הישג עבור בן אנוש.
התהילה שייכת לסבסטיאן סאווה הקנייתי, שהגיע לקו הסיום אחרי שעה אחת, 59 דקות ו-30 שניות. ומי יזכור את הסגן של בר כוכבא שראוי לכבוד אדיר בפני עצמו, האתיופי יומיף קג'לצ'ה, שבמרתון הראשון בחייו (!) קבע 1:59.41. הריצה הייתה עד כדי כך איכותית, שג'ייקוב קיפלימו מאוגנדה, בעל התוצאה הטובה אי פעם בחצי מרתון, סיים שלישי עם 2:00.28, תוצאה נוספת שמשפרת את שיא העולם מ-2023 של קלווין קיפטום המנוח (2:00.35). ראוי לציין גם את טיגיסט אספה האתיופית שקבעה בריצה נפרדת בלונדון 2:15.41 שעות, שיא עולם לנשים במרתון ללא השתתפות גברים. ynet מסביר: כל מה שצריך לדעת על שבירת מחסום השעתיים במרתון.
מי אתה, סבסטיאן סאווה?
הקנייתי בן ה-31 היה מומחה בריצות שדה למרחקים ארוכים בשלב מוקדם יותר בקריירה, וזכה ב־2023 באליפות העולם בחצי מרתון. באותה שנה הוא גם חזר מאליפות העולם במרוצי שדה עם זהב של נבחרת קניה. אבל התהילה הגיעה רק כאשר התמקצע במרתון והחל להשתתף בתחרויות הגדולות בעולם. הניצחון הראשון שלו הגיע במרתון ולנסיה ב־2024, ומאז הוא הוסיף זכיות יוקרתיות בשניים מהמרוצים הנחשבים ביותר, ברלין ולונדון (פעמיים).
ההיבט הייחודי בקריירה של סאווה הוא הניסיון שלו "לנקות" את האתלטיקה. בשנים האחרונות הושעו כ-150 אתלטים ואתלטיות קנייתים שנטלו חומרים משפרי ביצועים ופגעו בתדמית של מעצמת המסלול. סאווה לקח על עצמו את המשימה להיות שקוף ופתוח כדי לתקן את העוול, ולדוגמה, בחודשיים שלפני הניצחון במרתון ברלין בשנה שעברה הוא עבר מיוזמתו 25 בדיקות סמים כדי להסיר כל ספק בנוגע ליכולתו הגבוהה – מה שכמובן מהדהד גם כעת עם השיא המדהים. "רציתי להוכיח לעולם שאנחנו הקנייתים מסוגלים להשיג תוצאות מדהימות בלי העננה הכבדה של הסמים מעל ראשינו", הוא אמר אז לאתר "לטס ראן".
איך התפתח השיא היסטורית?
המרתון לא דומה למקצועות האתלטיקה האחרים בכך שכל תחרות שונה מהאחרת. לא מדובר במסלול סגור בתוך אצטדיון כמו שמוצאים בכל העולם, אלא במסלולים מפותלים בתוך ערים, שבכל אחת מהן תנאי השטח שונים. ישנם מרתונים עם יותר עליות וירידות, ישנם מרתונים "מהירים" שנחשבים ידידותיים יותר עבור הרצים – כמו בלונדון, שם מדובר בריצה שטוחה. זו הסיבה שלעתים לא מגדירים את התוצאה הטובה ביותר במרתון כשיא עולם, מאחר שיש כאלו הטוענים שלא ניתן להשוות בין תוצאות בריצות במרחק שווה שהתקיימו במסלולים בעלי הבדלים גדולים מאוד.
אחרי ההערה הזו, כדאי לציין שעולם המרתון רגיל לשיפורים בקצב יחסית גבוה לעומת מקצועות אתלטיקה אחרים. התוצאה של סאווה מהווה את הפעם ה-11 שבה השיא נשבר בשנות האלפיים, וכדי להבין עד כמה הזמנים שודרגו, אפשר לקחת את תוצאת השנה בעולם ב-1996, לפני 30 שנה, שב־2025 הייתה יכולה להיות רק ה־228 בטיבה.
השיא הרשמי הראשון נמדד ב-1908, 2:55.18 שעות של ג'וני הייז מארה"ב באולימפיאדת לונדון. בשנים הראשונות הוא נופץ בקצב מסחרר, מלחמת העולם השנייה הובילה להאטה בהתקדמות, והמהפכה האמיתית התחילה ב-1960. עד אז, השליטה הייתה של אמריקאים, אירופאים ואסייתים – אבל באולימפיאדת רומא העולם גילה את הפוטנציאל האפריקאי העצום בריצות ארוכות, כשהאתיופי היחף אבבה ביקילה קבע 2:15.16. רמת המקצוענות הנמוכה מנעה מהרצים האפריקאים להשתלט לחלוטין על הענף, אבל ברגע שהיא השתפרה, יתר העולם נשאר מאחור. ה-2:06.50 של בליינה דינסאמו האתיופי ב-1988 החזיק מעמד עשור, והחל מ-1999 כל שיאני העולם היו אפריקאים, ממרוקו, אתיופיה וקניה.
עד כמה חריג הקיזוז מהשיא ומה הוביל לכך?
דיברנו על כך שביקילה רץ יחף ברומא – וסאווה הוא ההפך המוחלט. אנחנו בעיצומו של עשור שבו טכנולוגיות חדשניות הסובבות שימוש בסיבי פחמן שינו לגמרי את נעלי הריצה, שהפכו ל"סופר־נעליים" קלות ומהירות העוזרות לחתוך תוצאות במרחקים הבינוניים והארוכים. הן עולות מאות דולרים ולפעמים מותאמות לרץ או משווקות במהדורה מוגבלת בלבד.
סאווה הוריד במכה אחת יותר מדקה משיא עולם שהשיפורים בו מגיעים בדרך כלל במנות קטנות, ופרשן האתלטיקה גלעד ויינגרטן מסביר: "הוא רץ בנעלי אדידס חדשות ומיוחדות השוקלות 97 גרם בלבד (פחות ממחצית משקלה של נעל ריצה רגילה, א.פ), וכמוהו גם קג'לצ'ה שסיים שני. הן מאפשרות שלושה צעדים לשנייה וכמעט לא נוגעות בקרקע. במרתון, זה יתרון של בין חצי דקה עד לדקה שלמה".
פטריק נאווה, מנהל מחלקת הריצה באדידס, אמר ל"WSJ" שהרצים חושבים שמדובר בבדיחה כאשר הם מקבלים את הקופסה, וחושבים שהיא ריקה מרוב שמשקלה קל. זו הייתה הפעם הראשונה בה רצים השתמשו בה בתחרות – והתוצאה, כאמור, הייתה פנומנלית. כמו הירידה משעתיים שהפכה לסמל, בעולם הנעלת הספורט הירידה מ-100 גרם הייתה מכשול שנראה בלתי עביר – ושני השיאים נשברו יחדיו.
מה מושך יותר ויותר רצים איכותיים לעבור למרתון?
במילה אחת: כסף. יותר ויותר רצי צמרת במרחקים כמו 5,000 ו-10,000 מטרים עוברים למרתון כדי להגדיל את הכנסותיהם, כפי שמסביר מומחה האתלטיקה יורם אהרוני: "צריך לזכור שהמרתון הוא המקצוע עם מרחב השיפורים הגדול ביותר, לא רק בגלל הציוד, אלא בגלל הכסף. סכומי הכסף האדירים המושקעים בפרסים במרתונים הגדולים, גורמים לכך שהרצים האפריקאים מתמקצעים בענף".
הכל קרה במקביל לטירוף העולמי לירידה משעתיים, הישג שסיקרן יותר ויותר אנשים ככל ששיאי העולם התקרבו אליו. כפי שציינו בפתיחה, המאבק הגיע לשיאו במרוץ המפורסם שאירגנה "נייקי" בווינה ב-2019, שם הכוכב מקניה אליוד קיפצ'וגה קיבל תנאים מסייעים שהפכו את הריצה לבלתי תקנית, הכל במטרה להוכיח שניתן להפוך את ספרת השעה מ־2 ל־1. על המסלול אפילו הופעלה מכונית מיוחדת שנסעה לפני מכתיבי הקצב שרצו חלקים מהמרתון והתחלפו ביניהם, כשהכל עטוף בחסויות נוצצות. זה הסתיים ב-1:59.40 שלא נחשב כשיא רשמי. סאווה לא היה זקוק לכל אלה.
מה הלאה?
הירידה הרשמית משעתיים, לצד השדרוג הטכנולוגי, צפויים לשבור את המחסום הפסיכולוגי אצל רצי הצמרת. לא ברור עד כמה עוד ניתן לגרד את קצה גבול היכולת האנושית בריצה הקשה מכולן, אבל יש עוד הרבה שניות שאפשר לקצץ מהתוצאה הזו בעתיד הקרוב. ויינגרטן מסכם: "האמת היא שלא האמנתי שישברו את שיאו של קיפטום, ועכשיו אני כן מאמין ששיא העולם החדש יושג כבר במרתון ברלין הקרוב בספטמבר".
