יממה וחצי אחרי שהושב לארץ במסגרת העסקה לסיום המלחמה, החטוף החלל סמ"ר תמיר נמרודי הובא היום (חמישי) למנוחת עולמים. מסע הלוויה של נמרודי החל בכניסה ליישוב נירית, והמשיך משם לבית העלמין בכפר סבא. זמן לא רב לאחר מכן הובא למנוחות בטקס צבאי ביישוב הבדואי סעווה גם החלל החטוף רס"ם מוחמד אלאטרש, שזיהויו הושלם היום, שם הצדיע לו מפקד אוגדת עזה ברק חירם, שאמר כי משפחתו צריכה להיות גאה בו על האומץ והמסירות.
אלפים הגיעו לחלקה הצבאית בכפר סבא כדי ללוות בדרכו האחרונה את תמיר, בן 18 מנירית, מש"ק חינוך במת"ק עזה, שככל הנראה נהרג מתקיפת צה"ל - יומיים אחרי שנחטף בפרוץ המלחמה. להלוויה הגיעו בין היתר השר ניר ברקת, ח"כ אלי דלל, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש המוסד בעבר תמיר פרדו תושב נירית, וגם שגריר גרמניה בישראל, שחיבק את בני המשפחה.
הלווייתו של תמיר נמרודי
ברק חירם מספיד את רס"ם מוחמד אל-אטרש
(צילום: הרצל יוסף)
אביו של תמיר, אלון, ספד לו בדמעות: "תמירו שלי, עשיתי הכל, נשבע. כל כך הרבה אהבה יש לי, לנו, לתת לך. כל כך הרבה בנות ייחלו לשובך ואמרו שהן אוהבות אותך. תמיר שלי, אני מצטער שלא הצלחתי להחזיר אותך בריא ושלם הביתה. הלוואי והייתי יכול לעשות יותר, לשנות דברים. אשא בליבי תמיד את תחושות האשם שדחפתי אותך להתגייס. אמרתי לך שאצלנו בבית אין דבר כזה שנקרא השתמטות. לא עמדתי על הרגליים האחרויות ולא התנגדתי לשיבוץ שלך על גבול רצועת עזה, סליחה בני בכורי, סליחה.
"סבלת, מעט יותר מ-48 שעות היית בידי שוביך האיומים, לא בזרועות אמא ואבא הבטוחות. דקות בודדות אחרי שנחטפת עשית מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה ועוד ידובר עליו, אך לצערנו הרב זה לא עזר. עכשיו יש לנו עוד מעגל משפחתי קרוב, משפחות החטופים ומעגל השכול. במעמד קשה זה אני רוצה להגיד תודה עצומה לחיילי צה"ל הגיבורים שחירפו נפשם ואחרים המסכנים חייהם גם כעת למען החזרת החטופים, למען עם ישראל שנמשיך לחיות בבטחה. בל נשכח ונזניח עוד 19 חטופים הנמצאים בעזה. אחריות גדולה שלנו כעם לעשות הכל להשיבם. אחריות עצומה של מדינת ישראל".
"דקות ספורות אחרי שנחטפת עשית מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה"
הוא פנה לשר ברקת: "לא להרפות ולו לרגע עד שאחרון החטופים חוזר הביתה". האב אמר עוד כי "בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירינו כדי שיהיה ניתן לעשות חיווי קולי במאמץ לאיתורם. היה לנו קשה למצוא הקלטות קול שלך, ובעזרת חבריך שלחו לנו קטע וידאו קצר מבילוי שלכם, שבו אתה אומר להם: 'צייסר, צייסר?' עם חיווי כזה. אז ארים כוסית צייסר למענך ולזכרך עם הוודקה הפתוחה שלך שנמצאת אצלי בבית והמתינה שתשוב".
אחותו של תמיר, עמית, ספדה: "בסיוטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת ולא באמת יודעת מה להגיד, איך אפשר להספיד אותך ולהנציח חיים שלמים בהספד כל כך קצר? אני זכיתי. זכיתי באח הכי טוב שיכולתי לבקש וכואב לי כל כך שהיו לנו רק 14 שנים יחד. אלו היו 14 השנים הכי טובות שיכולתי לבקש. היית החבר הכי טוב שלי.
"אני מתגעגעת, מתגעגעת לימים שהיינו נשארים ערים עד אמצע הלילה ומדברים על הכל, מתגעגעת לחיבוקים שלך כשהיית חוזר מהצבא ומתגעגעת ללילות שהיינו ישנים יחד בחדר שלך. עכשיו אני שם לבד ישנה שם בכל לילה.שנתיים חיכיתי לך, חיכיתי למשהו ממך. שנתיים היינו בחוסר וודאות מוחלטת ולא ידענו מה עלה בגורלך, לא ידענו למה אנחנו מחכים אבל חיכינו לסגירה כלשהי, חיכינו לחיבוק אבל בו-זמנית גם לדפיקה בדלת ולא משנה כמה הכנו את עצמנו לגרוע מכל לא היינו מוכנים לרגע שאמרו לנו שלא תחזור. זה כאב כל כך כמו אלף דקירות בחזה.
"הלב שלי מדמם תמיר, הוא מדמם והוא כואב כל כך. איך אני אמשיך בלעדייך? מה עושים עכשיו? אני צריכה אותך אני צריכה את הגב שלך ואת האצבע שתכוון לי את הדרך אני מרגישה כאילו נפלתי לתוך בור עצום ואני לא יודעת איך לקום אני מרוסקת אני שבורה לרסיסים איך החיים ממשיכים בלעדייך? אני עדיין לא באמת מבינה מה קורה לי ואני רק מחכה שמישהו יבוא ויקח ממני את הכאב הזה כי הוא מכאיב לי כל כך.
אחיו של רס"ם אלאטרש לפני ההלוויה
(צילום: אילנה קוריאל)
"אח שלי, לימדת אותי את כל מה שאני יודעת, עשית את תפקיד האח הגדול בצורה מושלמת. תמיד דאגת לי לכל דבר קטן, היית מכין לי אוכל בשעות הקטנות של הלילה, היית מלמד אותי את כל מה שאתה יודע. אני לוקחת איתי כל דבר קטן שאמרת לי והוא ילך איתי לאורך כל הדרך. אני זוכרת שביום ההולדת האחרונה שלי איתך, כתבת לי שאתה מאחל לי שכל יום שלי יהיה מלא באושר ושמחה, ובפתק שלך שמצאנו בתוך המדים כתבת להצליח לעזור להרבה אנשים, ליצור מעגל חברתי קרוב ולא לפגוע. מבחינתי זו הצוואה שלך ואני אעשה הכל כדי למלא אותה".
"מוחמד היווה דוגמה והוכיח אומץ"
לפני הלווייתו, משפחתו של מוחמד ביקשה כי המדינה תעשה כל שתוכל כדי לשחרר את החטופים החללים שנותרו בעזה, ותביאם לקבורה בישראל. אביו, איברהים, סיפר כי "כל הזמן היינו בין חי לבין מת. מה שקרה קרה. הודיעו לנו הבוקר בשעה 3:00 שבדקו את הגופה וזיהו אותו. הוא היה בין החיילים הטובים, ומכובד במשפחה. כל המשפחה הייתה סומכת עליו. הוא היה פשוט בחור טוב מאוד. אנחנו יודעים שהוא לחם עד הדקה האחרונה ולא עזב את המוצב. כשמוחמד נפל, הבת הקטנה שלו הייתה רק בת חודש".
אחיו, סאלם ביקש כאמור שהמדינה תעשה הכל כדי לשחרר את יתר החטופים החללים: "היה קשה שלא היה לו קבר. שנתיים בלי קבר. כשיש חתונה או אירוע הרגשתי שחסר משהו. אתה מרגיש שהחיים לא שלמים. פחדנו מכך שחמאס יודיע שהוא לא יודע איפה יתר החטופים. פחדנו מהרגע הזה ממש. יתר המשפחות שהיקרים להם חטופים שם - הם כמו אחים ואחיות שלי. וצריך לשחרר אותם ולהביא אותם לקבורה. אין חיים. נגמר. אין חיים אם לא מביאים אותם לקבורה. אני יודע את הכאב שלהם. מה מתרחש בראש שלהם. אנחנו עברנו את זה".
תת-אלוף ברק חירם, מפקד אוגדת עזה, ספד לאלטארש והצדיע לו: "משפחה וחברים מלווים היום באהבה את מוחמד. הייתה לנו תקווה שמוחמד יחזור. הידיעה הסופית פילחה את הלב. היום, כשהוא חוזר, אנחנו עומדים יחד עם הערכה וכאב. מוחמד היווה דוגמה ומופת, הוכיח אומץ ואהבה, היה גשר של ערבות הדדית בארץ. משפחה יקרה, תהיו גאים בו על המסירות והאומץ. לעד תהיו חלק מאיתנו. נוח על משכבך בשלום. אללה ירחמו".
