מחוז בתי ספר בניו יורק ישלם 125 אלף דולר לתלמידת תיכון מוסלמית ממוצא פקיסטני, שציור פרו-פלסטיני פרי עטה נמחק מחניית בית הספר. התלמידה ציירה אבטיח עם דוגמת כאפייה על החניה שהוקצתה לה לקראת סיום הלימודים, אך הנהלת המוסד מחקה את היצירה לאחר שהתמונה פורסמה בקבוצת פייסבוק פרו-ישראלית. במרץ 2025 הגישה הצעירה תביעה שהובילה להסדר הפשרה הנוכחי, ובמסגרתו המחוז ישלם את הסכום ללא דרישה להסכם סודיות או הודאה באשמה.
התקרית התרחשה בספטמבר 2024 בבית הספר התיכון שבדיקס הילס, לונג איילנד. מרבית התלמידים בבית הספר מגיעים משכונות אמידות באזור המאופיין בקהילה יהודית משמעותית ומרכזים קהילתיים גדולים המפעילים תנועות נוער רבות. בין בוגריו המפורסמים: שחקן הקולנוע ראלף מאצ'יו ("קראטה קיד"), במאי הקולנוע טוד פיליפס ("ג׳וקר", "סטארקסי והאץ׳"), שחקן ה-NBA טוביאס האריס, וחברת הקונגרס היהודייה דבי וסרמן.
לפי מסורת שנתית במוסד, תלמידי השנה האחרונה מקבלים חניה אישית ומורשים לקשט אותה. התלמידה, שמוזכרת במסמכי התביעה תחת השם הבדוי ״ג'יין חאן״, טענה כי הקדישה שבועיים לעיצוב החניה בעזרת חברה יהודייה קרובה ואמה של החברה. העיצוב כלל את הברכה ״שלום עליכם״ בערבית, את שמה, את כינויה, וכן ציור של אבטיח עם דוגמה של כאפייה.
בתביעה הוסבר כי ״האבטיח משמש סמל ותיק לסולידריות פלסטינית״ מאחר שהוא מכיל את צבעי הדגל הפלסטיני. הצעירה הסבירה כי הציור מבטא את הסולידריות שלה עם הסבל הפלסטיני כמוסלמית וכאמריקנית ממוצא פקיסטני. לדבריה, משפחתה מעורבת אישית בסכסוך, ויש להם קרוב משפחה שבת זוגו פלסטינית וכן חבר משפחה שאיבד 135 קרובים בגלל המלחמה בעזה.
ימים ספורים לאחר תחילת שנת הלימודים, משתמשת פייסבוק פרסמה תמונה של החניה המעוצבת בקבוצה פרטית בשם ״לעולם לא נשכח - חיי יהודים חשובים״, שמנתה אז כמעט 60 אלף חברים. המשתמשת, אם לתלמיד בבית הספר, קראה לחברי הקבוצה להתקשר למפקח המחוז ולדרוש את הסרת הציור. הדיון בקרב ההורים והתלמידים הציג עמדות חלוקות, כשחלק השווו את האבטיח לדגל הקונפדרציה, בעוד אחרים טענו כי זכותה של התלמידה להתבטא בחניה האישית שלה בדיוק כפי שמותר להציג מגן דוד או צלב.
כמה ימים אחר כך, חאן זומנה למשרד המנהל. לפי כתב התביעה, המנהל, ד״ר מייקל קטפאנו, ואיש צוות נוסף חקרו אותה בדלתיים סגורות על משמעות היצירה, ואיימו כי יינקטו נגדה צעדי משמעת, וזאת מבלי ליצור קשר עם הוריה. חאן הסבירה, לדבריה בדמעות, את המשמעות התרבותית של הכאפייה ואת רצונה לתמוך בפלסטינים. יומיים לאחר מכן הנהלת בית הספר צבעה את החניה בלבן והעלימה את חלקה של היצירה שכלל את האבטיח והכאפייה בלבד.
אמה של התלמידה, ניג׳הת מאליק, סיפרה כי בתה חזרה הביתה בוכה ורועדת. מאליק יצרה קשר עם ארגון לזכויות אזרח מוסלמי-אמריקני, שגייס עבורה עורך דין לזכויות אזרח. התביעה הוגשה במרץ 2025, חודשיים לאחר כניסתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לתקופת כהונתו השנייה. עורכי הדין של חאן טענו להפרה בוטה של התיקון הראשון לחוקה (שמגן בין היתר על חופש הביטוי) ול״טראומה רגשית״. הם ציינו כי בעבר בית הספר אפשר לתלמידים לצייר על החניות סמלים פוליטיים שונים מבלי להתערב, כולל אגרוף של תנועת Black Lives Matter, דגל גאווה וסמלים של המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית.
עורך הדין של מחוז בתי הספר, סטיבן סטרן, טען כי התיכון מחויב לפקח על ציורים בשטחו, והוסיף כי ללא קשר לכוונות התלמידה - המסר הובן כביטוי של אנטישמיות ותמיכה בארגון טרור. כדי לגבות טענה זו הציג המחוז מאמר של רשת הרדיו הציבורית על היסטוריית הכאפייה, אך עורכי דינה של חאן טענו כי המאמר דווקא מוכיח שאנשים העוטים כאפייה נופלים קורבן לאפליה וגזענות אלימה. השופטת המחוזית קיו מטסומוטו המליצה לצדדים להגיע להסדר, והביעה דאגה לגבי אפליה על בסיס השקפת עולם מצד בית הספר, במיוחד לאור העובדה שלא נדרש להציג עמדות נגד לציורי דגל הגאווה או לציורי תנועת Black Lives Matter.
מחוז בתי הספר הסכים לפרסם התנצלות פומבית, אך התעקש לכתוב בה שהתלמידה "לא התכוונה" להביע מסר של שנאה באמצעות הציור שלה. עורכי דינה של התלמידה התנגדו לניסוח הזה, שכן הם חששו שהוא מרמז שהסמלים עצמם, כלומר האבטיח והכאפייה, הם אכן פוגעניים, ושרק הכוונה הספציפית של התלמידה פוטרת אותה מאשמה. החשש של התובעים היה שאם המחוז יתנצל רק על כך שלא הבין את "כוונת" התלמידה, הנהלת בית הספר תוכל להמשיך לאסור על תלמידים אחרים להציג סמלים פלסטיניים בעתיד.
עורך דינה של התלמידה, אנדרו סטול, דרש הצהרה חד משמעית הקובעת כי הציור אינו מהווה ביטוי של שנאה, וכי הפסילה של האבטיח או הכאפייה לא הייתה סבירה. בעקבות חוסר ההסכמה על המילה "התכוונה", נציגי המחוז חזרו בהם מהכוונה לפרסם התנצלות, ודרשו מהתלמידה ומשפחתה לחתום על הסכם סודיות (NDA) שימנע מהם לדבר על הפרשה. עורכי הדין של חאן סירבו נחרצות לחתום על הסכם סודיות. בסופו של דבר, המחוז הסכים לשלם 125 אלף דולר כדי להימנע מפרסום התנצלות, מבלי להודות באחריות או להחתים את התובעים על סודיות.
עורך דינה של חאן אמר כי סכום הפיצויים הגבוה ״מוכיח ללא ספק כי הם ידעו שהם עומדים להפסיד בתיק הזה, כלומר ידעו שהם הפרו לחלוטין את זכויות התיקון הראשון של האישה הצעירה הזו, וכי בדרך זו או אחרת הם ייאלצו לשלם". חאן עצמה לומדת כיום בקולג׳ וסיפרה כי היא ״מקווה שכל הסיפור הזה באמת יעודד מיעוטים ואת הקהילה המוסלמית והקהילה הפלסטינית לא להשתתק ולא להיות מצונזרים, ולדעת שיש להם זכות ושהקול שלהם חשוב".
