ניבה ונקרט, אימו של עומר ונקרט, התייחסה הבוקר (רביעי) לעדות המצמררת של בנה על תקופת השבי בעזה. "לאורך כל הדרך אמרתי שאני סומכת על הבן שלי", סיפרה ניבה בריאיון לאולפן ynet. האם הדגישה לנוכח הישארותם של 59 חטופים מאחור: "אנחנו ממשיכים את המאבק, כרגע גם בשמו של עומר שמצטרף אלינו".
הריאיון עם ניבה ונקרט
(צילום: ליאור שרון)
עומר סיפר אמש לראשונה על תקופת השבי הארוכה, ותיאר כי ספג במהלך 505 ימיו בעזה התעללות פיזית קבועה, שכללה הרעבה ומכות מצד המחבלים. עם זאת, הוא הדגיש כי החשש הגדול "לא היה מהמוות, אלא מהמחשבה שתהפוך לרון ארד, או שאהיה פה עוד 15 או 20 שנה".
עומר סיפר בהרחבה בריאיון לחדשות קשת על החטיפה מאתר מסיבת הנובה ברעים, שאליה הגיע באופן ספונטני יחד עם חברתו קים דמתי ז"ל, שנרצחה על-ידי המחבלים. הוא העיד כי גם אחרי שהבינו כי מחבלים חדרו לשטח הארץ, עוד האמין ש"עוד רגע צה"ל יגיע וינטרל אותם". שעה לאחר תחילת הטבח מחבלים הגיעו למיגונית שבה הסתתר עומר יחד עם מבלים אחרים והחלו לזרוק רימונים לתוכה. "פתאום מישהי צרחה בטלפון ש'הורגים אותנו, שורפים אותנו'. זה אולי היה הדבר הכי קשה ששמעתי במיגונית".
רגע קשה במיוחד הגיע ביום הולדתו, כאשר מחבל העיר אותו ותקף אותו באכזריות. "קיבלתי לום לראש, זו הייתה מתנת יום ההולדת שלי. המחבל העיר אותי באמוק מוחלט ואגרסיות מטורפות. הוא השפיל אותי, הכה אותי, אבל גם כשהוא עשה את זה הסתכלתי לו בעיניים. אחרי שהוא יצא התפרקתי לגמרי והחלטתי לברך את עצמי ליום ההולדת דווקא ברגע הזה, לאחל שלא אקבל מכות ביום ההולדת הבא. דבר קטן, אפילו לא לחזור הביתה".
ביום השחרור, סיפר עומר, "עומר שם טוב או אלי-ה כהן התחילו לזמר את שיר למעלות. ומצאנו את עצמנו שרים יחד, מהלב. ברגע שראיתי את הצלב האדום זו הייתה ההקלה הכי גדולה שיש". עומר סיפר כי טקס הטרור הפסיכולוגי שבו הוצג לראווה על-ידי חמאס בעת שחרורו "לא השפיל אותי". הוא תיאר: "זה היה מבחינתי הניצחון, סיימתי את המאבק. נלחמתי וניצחתי. הייתי עם חיוך מאוזן לאוזן. הדבר הראשון שאמרתי לאמא שלי זה שהבסתי את השבי. התכוונתי לזה, אכלתי אותו בלי מלח".
"הלב מתנפח בגאווה, אהבה והודיה", אמרה הבוקר האם ניבה. "זה שעומר בבית - זה נס, לא פחות מזה. לא סמכתי כמובן על מי שמחזיק אותו, ובכל זאת מאוד הופתעתי. שמעתם את העדות שלו, השבי זה גיהינום מתחת לאדמה. חולדות לא חיות בתנאים כאלה. אלימות פיזית ומילולית ונפשית, עם סכנת חיים מיידית 24/7 במשך כל כך הרבה זמן. השבי מוציא מהאדם כוחות-על שעוזרים לו לשרוד את הנורא מכול".
ניבה סיפרה עוד כי מאז שובו של עומר היא "יותר בוהה בו. אני מוצאת את עצמי פשוט מסתכלת עליו בלי הפסקה, ונוגעת יותר. זה הבן שלי, ואנחנו יודעים שיגיעו רגעים שיהיו נפילות, ואנחנו מחכים גם לזה. כרגע הוא יוצא קצת מהבית, נפגש עם חברים. יש גם את השיקום בבילינסון, הוא מגלה את העולם מחדש".
