התקיפות האיראניות נגד שכנותיה הערביות במפרץ – ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, קטר וכווית – יצרו תחושת אכזבה עמוקה ואף זעם כבוש. מנהיגי מדינות אלו פעלו בחודשים האחרונים, לפחות כלפי חוץ, לצמצום מתחים ולהדגשת הצורך בדיאלוג בין ארצות הברית לבין איראן, מצאו עצמן תחת אש. הפגיעה בשטחן אינה נתפסת כאירוע טקטי בלבד, אלא כהפרת ריבונות בוטה מצד איראן, דווקא כלפי מי שביקשו להימנע מהידרדרות אזורית. הן ביקשו למנוע עימות גם ואולי בעיקר משום שלא היו בטוחות בכוונותיה של ארצות הברית – האם תלך הפעם עד הסוף, על ראשו של המשטר. התשובה לכך הגיע אתמול.
טהרן טוענת כי היא מכוונת את טיליה ואת כלי הטיס הבלתי מאוישים שלה למטרות צבאיות הקשורות לאינטרסים של ארצות הברית – בסיסים, שדות תעופה ומתקנים ימיים – אך בבירות המפרץ המטווחות כעת הטיעון הזה מתקבל בספקנות רבה. מבחינת מדינות המפרץ, עצם הירי לשטחן חוצה קו אדום. כאשר טילים פוגעים בסביבה אזרחית, פוצעים והורגים אזרחים ותושבים, שאלות של ניסוח והצדקה מאבדות מחשיבותן.
האכזבה במפרץ גדולה במיוחד משום שחלק ממדינות המפרץ השקיעו מאמצים ממשיים בהפחתת מתחים מול איראן. הן הדגישו כי לא יאפשרו שימוש בשטחן לתקיפה נגדה, וקראו לפתרון מדיני למשבר בין וושינגטון לטהרן. מדיניות זו נועדה להרחיק אותן ממעגל האש ולשמר יציבות כלכלית וביטחונית. בפועל, הן גילו כי גם זהירות פומבית אינה מבטיחה חסינות מלאה.
כשל אפשרי בחישוב האיראני
אם המטרה בתקיפות האיראניות היא להפעיל לחץ עקיף על וושינגטון באמצעות פגיעה בבעלות בריתה האזוריות, הרי שככל שהפגיעה תעמיק – כך יגבר הסיכוי לתוצאה הפוכה. תחושת איום משותפת נוטה לצמצם מחלוקות פנימיות. מדינות המפרץ, שבעבר ניהלו ביניהן תחרות ולעיתים אף מתחים גלויים, מהדקות שורות נוכח האיום. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא השיחה אתמול בין יורש העצר הסעודי, מחמד בן-סלמאן, לבין נשיא איחוד האמירויות, מחמד בן-זאיד, שני מתחרים אזוריים שמצופפים כעת שורות נכוח האיום.
ככל שטהרן תרחיב את היקף ועוצמת התקיפות, כך תתחזק במפרץ ההבנה כי איזון עדין אינו מספיק. אם תתגבש התחושה שארצות הברית וישראל נחושות להכריע את המשטר האיראני ולא רק לניהול סבב נוסף, מדינות האזור עשויות להיות מוכנות לספוג מחיר בטווח הקצר מתוך ראייה ארוכת טווח
בנוסף, ככל שטהרן תרחיב את היקף ועוצמת התקיפות, כך תתחזק במפרץ ההבנה כי איזון עדין אינו מספיק. אם תתגבש התחושה שארצות הברית וישראל נחושות להכריע את המשטר האיראני ולא רק לניהול סבב נוסף, מדינות האזור עשויות להיות מוכנות לספוג מחיר בטווח הקצר מתוך ראייה ארוכת טווח. במצב כזה, שיתוף פעולה הדוק יותר עם וושינגטון ואף עם ישראל יהפוך לאינטרס מובהק ומעתה תהיה לו גם לגיטימציה.
יואל גוז'נסקיINSSהתקיפות האיראניות נגד מדינות המפרץ הן מהלך שנועד לכפות על ארצות הברית נסיגה – אך בפועל הן עלולות להשיג את ההפך. כאשר איראן פוגעת בריבונותן של איחוד האמירויות וערב הסעודית ומדינות נוספות שביקשו להימנע מהסלמה, היא מערערת את עצם האפשרות לניטרליות מפרצית. ככל שהירי יימשך והנזק יעמיק, כך תגבר ההתלכדות האזורית ושיתוף הפעולה הביטחוני – בראש ובראשונה עם ארצות הברית – מתוך הבנה שהאיום המרכזי על יציבותן נובע מאיראן ויש להסיר אותו. תחת אש, זהירות מדינית מפנה מקום לבריתות קשיחות יותר.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא חוקר בכיר וראש תכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS, אונ' ת"א ולשעבר בכיר במל"ל
