מלחמת ישראל בחמאס שהחלה לאחר הכישלון הנורא של 7.10 שינתה מזמן את פניה והיא משנה, הלכה למעשה, את דמותה של מדינת ישראל עצמה. המלחמה שישראל מנהלת בעזה מול החמאס מופעלת, כבר למעלה משנה, בעיקר מול האוכלוסייה האזרחית המונה כשני מיליון איש.
כרגיל, הרטוריקה היא ביטחונית, אולם המעשים בשטח והדברים שמבטאים שרי הציונות הדתית מגלים את היעדים האמיתיים של הממשלה בראשות נתניהו. יעדים אלה הם פינוי האוכלוסייה הפלסטינית מרוב שטחה של הרצועה וריכוזה בשטח נטול יכולות קיום לטובת עידוד סילוקה מהרצועה "מרצון". זוהי התכלית של ההרס השיטתי והמאסיבי של ערים שלמות במטרה ברורה למנוע כל אפשרות של חזרה אליהן וקידום תכניות סיפוח והקמת התנחלויות בשטח הרצועה. לשם השגת יעדים אלה, החמאס הוא שוב "נכס" בעיני שרי הימין הקיצוני, בדיוק כמו לפני 7.10.
אין מדובר בקריאת מחשבות ובניחושים, אלא בהאזנה לדבריהם של השרים המשפיעים ביותר בממשלה, סמוטריץ', בן גביר וסטרוק ובמעשיהם והחלטותיהם בפועל של נתניהו ושל כ"ץ הרותמים לכך את הצבא. וכפי שאמר סמוטריץ', בקולו אך לפני מספר ימים ".... שמעתי שמכנים את זה סיפוח ביטחוני, אז מי שזה גורם לו להרגיש יותר בנוח, יכול לקרוא לזה סיפוח בטחוני".. וזו כל התורה על רגל אחת מימים ימימה – נשיאת שם הביטחון לשווא, לטובת יעדים אחרים בתכלית.
בד בבד, האלימות כלפי הפלסטינים ביהודה ושומרון חוצה כל גבול והלכה למעשה אין בשטחים לא דין ולא דיין. המשטרה, הצבא והשב"כ לא פועלים כנגד האלימות היומיומית והרסן הותר כליל גם שם. מדיניותו של סמוטריץ' – השר במשרד הביטחון הממונה על יהודה ושומרון ורוחו של בן גביר השורה על המשטרה, השיגו את המטרה להחליש כליל את גורמי האכיפה, שגם קודם לא הצטיינו באכיפת החוק על טרוריסטים יהודים ולחזק את תהליכי ההשתלטות על קרקעות, נישול קהילות פלסטיניות וקידום מהלכי סיפוח. התוצאה היא שגם ביהודה ובשומרון יש מי שפועל בכל האמצעים לקרב פיצוץ עם הפלסטינים. כך יש לקרוא גם את החלטת הכנסת הקוראת לממשלה להחיל ריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, שכן התנגדות פלסטינית תוכל "להצדיק" תגובה צבאית שתהיה מלווה בהרס ישובים פלסטינים, בדומה למתרחש ברצועת עזה ולאותה תכלית בדיוק.
ובכן, תוכנית ההכרעה של סמוטריץ', קורמת עור וגידים בימים אלה בשתי הזירות. המאמץ המדינתי אדיר הממדים בו עוסקת מדינת ישראל לסילוק הפלסטינים מעזה נמשך בכל עוזו. הפעולות הכרוכות בכך, הריסת ערים, ריכוז אוכלוסייה כמהלך מקדים לסילוקה ומניעת סיוע הומניטרי מלווה לעיתים ברטוריקה מפורשת ולעיתים בצורה מוכחשת, אולם המעשים חזקים מכל הדיבורים ותוצאותיהם ניבטים ממסכי כל כלי התקשורת בעולם.
ישראל בעולם כולו
תמונות ההמונים המסתערים עם סירים בידם, תמונות הילדים הגוועים ברעב, תמונות המשפחות הקבורות מתחת להריסות בתים שהופצצו, תמונות של הרג יומיומי של עשרות אזרחים הנורים כשהם מנסים להגיע למזון, הם המרכיבים את קלסתרה של ישראל המופצת בעולם כולו, מוליכים למפולת מדינית ובד בבד מסייעים לחמאס להשכיח את זוועות 7.10. זוהי תוצאה ישירה של השמדת הערכים העצמית שמבצעת ממשלת ישראל, ערכים שהיא התהדרה בהם עד לפני שנים ספורות. המרחק בין התפיסה העצמית של ישראל שיש לה את "הצבא המוסרי בעולם" אל מול התמונות מעזה מעולם לא היה גדול יותר. בעידוד ממשלתו, חלק גדול מאוד מהציבור בישראל אוטם את ליבו ואת אנושיותו לנעשה בשמו, והאטימות-מרצון הקולקטיבית הזו מחרידה לא פחות מהמעשים עצמם.
זוהי תוצאה ישירה של השמדת הערכים העצמית שמבצעת ממשלת ישראל, ערכים שהיא התהדרה בהם עד לפני שנים ספורות. המרחק בין התפיסה העצמית של ישראל שיש לה את "הצבא המוסרי בעולם" אל מול התמונות מעזה מעולם לא היה גדול יותר
מעשי הממשלה הופכים את המותג ישראל להיות רעיל מיום ליום. הרעילות הולכת ומתפשטת גם בקרב מדינות שהיו ידידות קרובות והיא דבקה לא רק בממשלת ישראל אלא גם באזרחי ישראל כולם וביהודי העולם. המחיר שאזרחי ישראל והיהודים בעולם משלמים באבדן הלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם שהיא מבקשת להשתייך אליו ולערכיו הולך ומצטבר וטרם הגיע למלוא היקפו. הפגיעות בכלכלה, במחקר המדעי, ובכל תחום אחר כבר מורגשות אפילו ברחובות הערים בעולם והן הולכות ומחמירות בקצב הולך וגובר.
התוצאה הוודאית לכך תהיה שתוכניות ממשלת הימין יקרסו. הן לא תוכלנה להתקיים, אפילו לא תחת ממשל טראמפ. הפנטזיות הלאומניות והמשיחיות שהשתלטו על חלק ניכר מהציבור, לגירוש וטרנספר של אוכלוסיית עזה ובעקבותיה של הפלסטינים ביהודה ושומרון, יתנפצו אל קרקע המציאות תוך החלשת מעמדה של ישראל בכל היבט. מי שרוצה ראיה לכך יוכל לראותה בסיבוב הפרסה המהיר של נתניהו, שהורה לצה"ל להצניח אספקה ולהחזיר את האספקה ההומניטרית לנוכח הלחץ הבינלאומי הגובר. זוהי רק ההתחלה ואין ספק שזה לא יסתיים בכך. צה"ל ייאלץ שוב ושוב לדאוג לאספקה חיונית ולשירותי בריאות ותברואה לאוכלוסייה האזרחית שתחת שליטתו, תוך בידוד בינלאומי בהיקף חסר תקדים, בד בבד עם המשך הקרבת חיי חיילים וחטופים ולעלויות עצומות למשק הישראלי.
שני מיליון פלסטינים הכלואים בדרום הרצועה ללא תוכנית או תכלית יביאו על ישראל לחץ בינלאומי בעוצמה כזו שיחייב מעשה. והמעשה יהיה כרוך בהתפכחות מהניסיון להעלמת הסוגיה הפלסטינית מסדר היום של מדינת ישראל. לא הזיות טרנספר ולא פתרונות של "ניהול הסכסוך" כביכול, אלא חזרה להתנהלות מציאותית, סוף סוף, מול בעיה שאין מציאותית ממנה. במילים פשוטות, חזרה לשולחן לשם מציאת פתרון ליחסים בין ישראל לפלסטינים על כל ההיבטים הכרוכים בכך, היא דרך הפעולה היחידה שהיתה ודרך הפעולה היחידה שתיוותר, לאחר שכל המחשבות השווא האחרות יקרסו. ככל תהליך של התפכחות מהזיה, גם זו תהיה כואבת ותגבה מחירים כבדים, פנימיים וחיצוניים כתוצאה מבידוד בינלאומי וממתחים פנימיים קשים בתוך החברה הישראלית. כנראה שבלי הכאבים הכרוכים בפעולות לתיקון דרכיה של ישראל לא תיתכן התפכחות.
אלי בכראין לצפות לדבר מהממשלה הזו וממרכיביה. הם האחראים למחדל 7.10 והם האחראים להשמדת הערך העצמית של מדינת ישראל המתרחשת בימים אלה. לפיכך, על מפלגות האופוזיציה להתריע בכל כוחן ועוצמתן על הסכנה שבכיבוש רצועת עזה ובמהלכי הסיפוח והאלימות ביהודה ושומרון ולשרטט במהירות לציבור בישראל, למדינות האזור ואומות העולם חלופה מדינית, ברורה, סבירה ומציאותית לכך. לשם כך עליהן לאזור את האומץ החסר כל כך אצלן ולהפסיק לברוח מעיסוק בעניין הפלסטיני. זהו צעד שאין חיוני ואין דחוף ממנו לטובת הבטחת עתידה של ישראל.
זוהי חובתן הציבורית. בלעדיה אין להן זכות קיום.
אלי בכר היה היועץ המשפטי לשב"כ
