בשנים האחרונות הפכה האלימות בחברה הערבית בישראל לאחת התופעות המדאיגות ביותר, עם מספרים שמזנקים ותחושה של אובדן שליטה מוחלט אל מול תיעודים בלתי נתפסים ורציחות לאור יום.
מנתוני המשטרה שנמסרו לבקשת התנועה לחופש המידע עלתה תמונה מדממת במיוחד: תוך חמש שנים, מ-2025-2020 הוכפל מספר הנרצחים בישראל. בשנת 2025 נשבר שיא שלילי עם 255 קורבנות בחברה הערבית, בעוד מתחילת השנה הנוכחית נרשמו כבר 96 מקרי רצח.
2 צפייה בגלריה
ביתו הממוגן של תושב טירה
ביתו הממוגן של תושב טירה
ביתו הממוגן של תושב טירה
"פעם היינו יושבים עד מאוחר בבתי קפה ובמרכז העיר. היום אחרי שמחשיך אנשים ממהרים הביתה", סיפר אחמד (43) מסכנין. "כל ירייה שנשמעת מקפיצה את כל השכונה. אתה מרגיש שאין שליטה, ואין מי שיגן עליך".
מרים עמאש מג'סא א-זרקא סיפרה על התחושות בתור אמא לשלושה ילדים: "בכל פעם שהם יוצאים לבית הספר אני בלחץ. מפחדת מריב ברחוב, מירי, מטעות בזיהוי. אלה לא חיים נורמליים. הילדים גדלים בפחד".
לדברי מוחמד גנאיים מבאקה אל-גרבייה, התחושה היא של חיים ששווים פחות. "אם זה היה קורה במקום אחר - המדינה הייתה ממזמן מכריזה מצב חירום", אמר. "פה התרגלו למספרים. אבל כל מספר זה בן אדם - זה משפחה שנהרסה".
סלים מרהט שיתף על המצב בדרום: "אנשים פוחדים לדבר, פוחדים להתלונן, פוחדים להסתבך עם עבריינים. מי שאין לו כוח או קשרים - מרגיש לבד".
מעבר למספרים, האלימות משפיעה על כל תחומי החיים: עסקים נסגרים מוקדם, משפחות נמנעות מלצאת לאירועים בערב, צעירים חוששים לצאת לבלות, ורבים איבדו אמון ביכולת הרשויות להחזיר את הביטחון.
2 צפייה בגלריה
ביתו הממוגן של תושב טירה
ביתו הממוגן של תושב טירה
הדלת הממוגנת של תושב טירה
רחובות מדממים
מורה בבית ספר הדגיש כי "האלימות בחברה הערבית אינה בעיה של מגזר אחד בלבד, אלא כשל מערכתי שמסכן את כלל המדינה. כל עוד אזרחים שלמים חיים בפחד, תחושת הביטחון של כולם נפגעת. השאלה הגדולה שנשארת פתוחה היא כמה קורבנות נוספים יידרשו עד שתבוא פעולה אמיתית?".
תושב טירה, שיתף: "בגלל האיומים על חיי החלפתי את החלונות והרכבתי חדשים מברזל. גם הוספתי מנעולים חדשים לדלת הראשית. אנחנו לא רואים את האור בגלל מצב האיומים על חיינו. לפחות כך, אם יירו - הכדורים לא יפגעו בנו כי כל החלונות מברזל. כך חיים במצב שאין ביטחון עצמי ואין אכיפה ומיגור פשיעה מטעם הגורמים האחראים".
תושבת הגליל שיתפה על חיים שדומים לסגר כפוי: "במשך כמעט שנה לא יצאנו מהבית בגלל סכסוך שנרצחו בו אנשים. אפילו חלון קשה לי לפתוח כי חוששים שיפגעו בנו בכל רגע". לדבריה, "להיות בקבר עדיף מלחיות חיים מלאה בסכנה ופחד. התחלתי לאחל לעצמי לא להישאר בחיים. העלייה ברציחות היא דבר שהפך להיות רגיל כאילו לא קורה כלום. כולם מזלזלים - אם זה משטרה, ממשלה, אנשי ציבור ושב"כ".