מעל 900 ימים למלחמה. 900 ימים זו הספירה הנכונה. אין פה באמת מקום לאיפוס או מיתוג כטיזר מסקרן כאילו יש כאן סרט באקרנים: "מלחמת איראן השנייה". גם אם אפשר להפסיק את הניסיונות הנלוזים של החלפת השמות "מלחמת התקומה", אנחנו בדיוק באותה מלחמה. אותו מחדל שלא נגמר- שבעה באוקטובר. נקודה.
חזיתות נפתחות ונסגרות - עזה, לבנון, איראן, ועכשיו גם החות'ים שוב כאן . עוד זירה מתעוררת מחדש למרות שסיפרו לנו שניצחנו ממזמן. עם כל הצער הגיע הזמן להתעורר (היינו צריכים ממזמן), זו לא המלחמה זו האסטרטגיה. מעל כל הזירות שמסתובבות יש אחת שלא הפסיקה לפעול לרגע – לא נסגרה ולא עצרה — זירת התודעה.
זו הזירה שבה מתנהלת המלחמה העיקשת ביותר של ראש הממשלה מאז המחדל הגדול ביותר תחת כהונתו. מלחמת התודעה – המלחמה על מה הציבור חשוב, מרגיש ובעיקר מאמין. כפי שכתב וולטר ליפמן, אנחנו לא מגיבים למציאות עצמה אלא לתמונות שבמוחנו וזו זירת המלחמה שאותה מנהל נתניהו והיועצים שקרובים אליו ללשכה.
אחרי הניסיון להטמיע תודעת ניצחון מוחלט, ביטול משפט במסווה של חנינה או איזה מכתב מסינואר, ברגע מצמרר במיוחד (יטלטל את הביצים של גלנט) מגיע עוד סיפור, כי מה לעשות - הזירה מול איראן לא הולכת בכיוון המתוכנן ויש גם כמה חוקים שלא כדאי שתתעמקו בהם כשהם עוברים.
הסיפור הפעם הוא דובר. אם רצו לפטר או להיפטר מדובר ראש הממשלה, יכלו לעשות זאת בלי כל הסאגה וההמולה. אבל למה לפספס הזדמנות להביא איזה ספין כדי להסיט את התודעה מהידרדרות המערכה? אז נפתח את הפצע העדתי - זה יגרום לרשתות לבעור ויתסיס את הרוחות. יצופף שורות אצל תומכי הליכוד והימין שקצת נחלש בימים כאלו קשים, זה גם יזרע שוב שנאה חברתית בין קבוצות הזהות החברתיות ולא פחות חשוב יעביר מסר ברור שמי שלא נאמן לראש הממשלה ומשפחתו זה הרבה יותר מהותי מאשר למשל נאמנות למדינתו.
לשאול שאלות, לדרוש את האמת על חיינו (באמת סליחה) זו לא החלשה, זו למידה וזו זכותנו המלאה. אם יורשה לי לומר ברגע שמסרבים לתת לנו תשובות – זו בעצם ה-תשובה בפני עצמה
בתוך מלחמת הנדוס התודעה והניסיון לשלוט בשיח הציבורי אין זה מקרי שלא עונים לנו על שאלות וראש הממשלה לא מקיים תקופה ארוכה ראיונות. אולי זה כי להנהגה לא נעים להודות שהם לא באמת מחזיקים בפועל במושכות ומי שמנהל את המלחמה זה טראמפ. ולא, הוא לא ממש מתואם מלא על מלא עם ראש הממשלה ובדיוק בשל כך כל שאלה מהציבור נתפסת כמחלישה. נזכיר שלשאול שאלות, לדרוש את האמת על חיינו (באמת סליחה) זו לא החלשה, זו למידה וזו זכותנו המלאה. אם יורשה לי לומר ברגע שמסרבים לתת לנו תשובות – זו בעצם ה-תשובה בפני עצמה.
יצאנו עם מטרות מלחמה של הפלת משטר והסרת איום הגרעין שהשתנו במהרה למלחמת כוח אנרגיה ושליטה. נדמה שלרגע זה איבדנו שליטה מה שאומר שככל שהמציאות תלך ותסתבך כך זירת התודעה תעצים ותנסה לייצר מציאות תודעתית מקבילה.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידרואתם, שבו במקלטים. אז מה אם לילדים שלכם אין שגרת חיים ומגיע עוד סבב מילואים. אז מה אם יש שוב פצועים ואנשים שמשלמים בחייהם. אנחנו בתוך סיבוב חוזר, הולך ומעמיק, בכל החזיתות של המלחמה וגם בחזית התודעה. ובתוך כל הסבבים האלה, דבר אחד נשאר קבוע: ראש ממשלה אחד שעדיין לא לקח אחריות על המחדל. כ-900 ימים - אנחנו עדיין סופרים.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, דוקטורנטית לממשל ומדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ומרצה בקריה האקדמית אונו
