איזו מן משאלה מוזרה היא, לדרוש ולהיאבק על "חזרה למלחמה"? איזו מין מחשבה הזויה זאת, בקרב אנשים שרק יצאו מהמקלטים אחרי קרוב לחודשיים מתחת לאדמה, ונהנים סוף סוף מניצנים ראשונים של חזרה לשגרה. אבל אם יש לקח אחד שלמדו תושבי הצפון, כפי שאנחנו מצפים שילמדו בהנהגת המדינה, זה שלא נוכל לחיות פה אם נבקש רק את השקט – ולא את הביטחון.
החיים תחת שקט, אלו שחיינו במשך 17 שנים עד פרוץ מתקפת חיזבאללה במלחמת חרבות ברזל, לא יכולים לחזור עוד. ההבנה העמוקה בקרב הרבבות שיכלו להישחט באש כוח רדואן היא שרק ביטחון יכול לקנות שקט אמיתי. לא כזה שממכר ומרדים. בשל ההבנה הזאת יצא צה"ל למבצע "חיצי הצפון" להשמדת חיזבאללה, הרחקתו מהגבול ופירוקו מנשקו. ולמרות ההבנה הזאת – נעצרה המלחמה בנובמבר 24', בטרם השיגה את כל מטרותיה, בעיקר בלחץ ממשל ביידן ומועצת הביטחון של האו"ם. והנה, טראמפ הגיע, המלחמה בצפון נפתחה שוב עם הצטרפות חיזבאללה למלחמה מול איראן, וגם זו נקטעה באיבה מבלי לשנות את המציאות המאיימת עלינו.
אף אחד לא הופתע מהפרות הפסקת האש החמורות שביצע חיזבאללה בימים האחרונים. לתושבי האזור היה ברור שהארגון ינצל את ההפוגה כדי להיערך לקראת סבב הלחימה הבא ולהגיע אליו מוכן ונחוש יותר. התחושה היא שבצה"ל מנסים להסתיר, לטשטש ולסמא את עינינו בנוגע לאיום המתחדש. משבר האמון שנוצר הולך ומתעצם, והוא כואב ומסוכן. ברשתות החברתיות, הצפוניים כבר מגיבים בגיחוך להודעות דובר צה"ל על "יירוטי שווא", ולא מופתעים כשמגיעה ההודאה כי חיזבאללה שוב ירה לעבר כוחותינו וסיכן את לוחמינו ואת אלה שגרים סמוך לגבול.
חפצי שלום אנחנו. הלוואי שהיינו יכולים לחיות לצד הלבנונים בשכנות טובה. אבל ברור לנו שאת השלום הזה נוכל להשיג רק מעמדה של מנצחים
במציאות של אפס זמן התרעה, כולנו בסכנה – ואנחנו לא מוכנים לשתוק על כך. במשך חודשיים של מלחמה כמעט ולא נשמע כאן התירוץ "אזעקת שווא", והחשש הוא שעם חזרת הפזמון הזה נשוב גם ל"חששות השווא", הביטוי שנזרק לעברנו כשהתרענו על רעש חפירות המנהרות, ולטענת "זעקות השווא" ששמענו כשדרשנו ביטחון.
הנוכחות של חיזבאללה בדרום לבנון מסכנת את חיינו ברמה המיידית והאסטרטגית. מרחב שיש בו מחבלים וחיילים הוא מרחב שבו ינסו שוב ושוב לפגוע בנו באמצעות הקלף הבטוח שיוריד אותנו לרצפה – חטיפת חייל.
רק מעמדה של מנצחים
חפצי שלום אנחנו. אין לנו דבר וחצי דבר עם בני העם הלבנוני שמעבר לגדר. הלוואי שהיינו יכולים לחיות לצידם בשכנות טובה, לקפוץ לבקר ולאכול חומוס, כמיטב הקלישאות. אבל ברור לנו שאת השלום הזה נוכל להשיג רק מעמדה של מנצחים. איננו צמאי מלחמה, אבל כבוגרי שמחת תורה 2023, אנו מבינים כי רק בזרוע חזקה ובמלחמה נוכל להשיג ביטחון ואולי גם שלום.
בכירי צה"ל מבינים לליבנו. אני בטוח שגם בממשלה מכירים בכך. אז דברו איתנו אמת. הכירו בפחדים, בתקוות ובדרישות שלנו, והציגו בפנינו את האמת. הודו בפנינו שהפסקת האש הזאת היא שברירית. תבטיחו לנו כי לא תירדמו ולא תרדימו אותנו מול פעולות השיקום של חיזבאללה. הרי כבר הופתעתם לגלות את הנחישות שלהם בשנת "הפסקת האש" שהסתיימה בחודש פברואר, לא מזמן.
תודו כבר במה שאנחנו מבינים: שהסיבוב הנוכחי, גם אם נעצר, לא באמת הושלם, נידרש לשוב אליו, ובתקווה שלא בעוד זמן רב, אחרת חיזבאללה יצליחו שוב להתחזק. תגדירו יעדים ברורים, גם לאויב, ועמדו בהם. אל תבטיחו שוב ברהב כי "בלבנון יחזרו לתקופת האבן", אבל הציגו בפני האויב את המחירים הכבדים ביותר שהוא עלול לשלם. לא "חיסול אנשיו", שרק מחכים להגיע לגן העדן למרצחים שהם מאמינים כי מחכה להם, אלא איבוד שטח, לעולמים. תפסו אותם בנקודה הרגישה ביותר שהם יכולים לדמיין. ישראל חייבת לצאת מהקונספציה.
