העסקה נחתמה סופית בחודש שעבר. 40 מיליון שקלים החליפו ידיים, וקניון ערד עבר רשמית מקבוצת אשטרום וקבוצת בעלי חנויות מקומיות לידיהם של מנחם קיין ושמחה גרינבוים - אנשי עסקים שמשתייכים לחסידות גור. והעסקה הזו לא התרחשה בחלל ריק; היא נחתה היישר לתוך זירת המאבק העיקש והיצרי שמלווה את העיר כבר שנים, בין חסידי גור לבין האוכלוסייה הוותיקה, מאבק על צביון, קרקעות והשפעה.
הקניון בערד
(צילום: הרצל יוסף)
9 צפייה בגלריה
"לא פוליטיקה, עסקים". שמחה גרינבוים ומנחם קיין - הבוסים החדשים של קניון ערד
(צילום: הרצל יוסף)
9 צפייה בגלריה
החנות לא רצויה. דרור לוי, זכיין "טרקלין חשמל" בקניון ערד, לפני שהטלוויזיות הוסרו
(צילום: הרצל יוסף )
הדרישות מבעלי החנויות הגיעו מהר: באחד הדוכנים הוסרו תמונות נשים מהתצוגה בהנחיית ההנהלה, ואחרים נדרשו "להצניע" את נראות העסק. חלקם בחרו לקבל את הדין בשתיקה, מבינים היטב לאן הרוח נושבת. קיין וגרינבוים, מצידם, מנסים להנמיך את גובה הלהבות ומבהירים כי מדובר בשיקול עסקי טהור. לדבריהם, המטרה היא להפוך את הקניון למקום שבו כל תושב, כולל הציבור החרדי, ירגיש בבית - מתוך אמונה שרק פתיחת השערים לכולם תביא לשגשוג. אלא שבעיר שבה כל שינוי בסטטוס-קוו נתפס כעוד קרב במלחמה על הבית, בעלי החנויות מתקשים להבין לאן בדיוק הקניון יכול להתפתח.
"רוצה להישאר? תסירי את התמונות"
בעלי החנויות מספרים שלרוב, היזמים לא פנו ישירות לבעלי העסק ואמרו להם שלא להציב תמונות של נשים. אחת מהן סיפרה, למשל, כי אחת מעובדות ההנהלה החדשה "באה לפה ואמרה שאסור שתהיה תמונה של אישה בדוכן. לפני כן, רוב הדוכן היה מלא בתמונות של זוגות - יום האהבה, חתונה, משפחה. אבל היא דרשה שלא תהיה נוכחות של אישה. אמרתי לה 'איך זה הגיוני בכלל? חתן וכלה, משפחה, יש פה גם אמא'. והיא אומרת לי 'לא, אני לא יכולה לאפשר לכם את זה'. היא אישה מאוד נחמדה, אבל לא הייתה לה שם בעיה להגיד לי את זה".
"סוף החודש נגמר החוזה שלנו פה, וקיבלנו מכתב שהם לא רוצים אותנו", מספרת בעלת הדוכן, שנאלצה לבסוף להתיישר. "הם כנראה הרגישו שאנחנו לא ממהרים להסיר את התצוגה ושלחו לנו מסר חד משמעי, אבל הבעיה שאין לנו כל כך לאן ללכת. בנינו פה בית. התרגלנו. הלקוחות מכירים אותנו".
הבעלים החדש גרינבוים טוען כי לא הייתה הוראה לאף בעל עסק להוריד תמונות של נשים. לדבריו, כל מה שקרה זו שיחה שניהלו הוא ושותפו עם בעלי החנויות, שבה הוסבר להם מהו הפוטנציאל הכלכלי של כניסת חרדים למתחם. על מנת להמחיש את טענתו שלפיה מדובר בעניין עסקי, סיפר גרינבוים על שיחה עם בעלים של חנות לבגדי נשים: "אמרתי לבעלים שברגע שהמקום יזמין את הציבור שלנו, הם יבואו ואז יהיה לך כסף. זו לא פוליטיקה – פוליטיקה זה בעירייה".
ולמרות זאת, חלק מבעלי העסקים בקניון, ישנה תחושה שהבעלים החדשים דוחקים אותם החוצה. לדברי בעלת העסק שביקשה לשמור על עילום שם, "זה יקרה בעוד חצי שנה או בעוד שנה. הם רוצים שזה יהיה קניון עם בעלי עסקים מהקהילה שלהם, עם לקוחות מהקהילה שלהם - ולנו לא יהיה פה מקום. ידענו ברגע שההנהלה התחלפה שזה לא יילך בדיוק כמו שאנחנו רוצים. אבל לא תיארנו לעצמנו שזה יהיה כל כך קיצוני וכל כך מהיר".
בנוגע למצב הנוכחי אומרת אותה בעלת עסק: "הורדנו הכל, הכול, הכול - כל מה שהיה בו נגיעה של אישה פשוט ירד מהתצוגה. אני גם הייתי מזועזעת. אני יודעת שזה לא חוקי. כולנו פה יודעים שזה לא חוקי. אבל זה הבעלים, וזו בעלות פרטית - הם מחליטים בשבילנו. את לא רוצה להיות פה? תלכי. אם את רוצה להישאר- תסירי את התמונות".
לימור הוך, בעלת חנות בגדים, הייתה בוטה יותר ואמרה כי "האווירה בקניון מאוד מתוחה, הם דורסניים". לדבריה: "חיינו בשלום עם קהילת חב"ד. אבל מה שקורה עם חסידי גור זה משהו אחר לחלוטין. הם מתנהלים כמו עבריינים. פשוט דורסים, רומסים כל חלקה טובה. אני לא חושבת שזו יהדות - הם מבקשים להנמיך את המוזיקה, להוריד תמונות של נשים". בנוגע לאווירה כללית בעיר אומרת הוך: "הייתה לי תקופה שנהניתי לגור פה. זה מקום קטן, בטוח ושקט, אנשים מכבדים זה את זה - אין את זה עכשיו".
"צריך ש-100% מהציבור יגיע"
לא כולם רואים עצמם כנפגעים של ההנהלה החדשה. ינאי רדיאונוב, בעל חנות צעצועים, אומר כי "הגענו להבנות, אלה דברים לגיטימיים. הם רוצים לעשות את ההתאמות למגזר שלהם, עם הכשרות שלהם. זה אומר למשל שבחנויות בגדים יהיה יותר צנוע, כדי שהקהל שלהם כן ייכנס לקניון. זה לגיטימי".
טוב, אתם חנות צעצועים. זה לא אמור להשפיע עליכם.
"כן אבל לדוגמה ברבי בחצאית או דברים כאלה, זה פחות מתאים. לא שהם אמרו לי משהו, אבל עושים התאמות. כאילו, הם פחות אוהבים ברביות. יש את המגוון שלהם ויש את המגוון של הקהל החילוני".
כשינאי מדבר על העיר, ולא על הקניון, הוא מתעורר לחיים. "אני חושב שערד עיר מדהימה", הוא קובע. "אין פה פקקים, ואני מבסוט מהחינוך. אבל הכתבות שעושים על הקניון, והפוסטים בפייסבוק, פוגעים בעסקים של החילונים. להגיד שלא ניכנס לקניון כי יש שם בעלים כזה וכזה? במי אתם פוגעים? בנו!".
קיין וגרינבוים לא רוצים לפגוע באיש, לדבריהם. ינאי הוא גם לא בעל החנות היחיד שלא מתלונן. בעלת חנות נוספת, למשל, אומרת שחתמה על חוזה חדש עם ההנהלה החדשה, ושהיא מרגישה שהוא טוב יותר עבורה.
תחת הנהלת חברת אשטרום, שפעלה ממרכז הארץ, הקניון הלך ודעך. הוא אכן זקוק לשיפוץ, ואפילו לניקיון, אחרי שנים של הצטברות אבק מדברי. "אנחנו מכירים את הצרכים של התושבים", אומר גרינבוים. "זה מה שנקרא להיות בשטח. אנחנו ערדניקים ומכירים פה כל פינה. עד היום יש תושבים בערד שלא דרכו פה".
"ערד היא עיר קטנה", אומר קיין. "כדי שהקניון הזה יצליח, צריך ש-100% מהציבור ייכנסו לפה, כולל המגזר הערבי. עד היום, המגזר החרדי לא היה פה, למרות שהוא כבר יותר מ-50% מהעיר. אלה משפחות גדולות עם ילדים, שלא קונות באינטרנט אלא בחנויות פיזיות. זה כוח צרכני חזק מאוד".
"זה לא שהחרדים החרימו את הקניון כי הם רצו להחרים, אלא הקניון פשוט לא היה מתאים", מוסיף קיין. "מי שצריך סופר פארם או משרד הפנים נכנס כי חייב, אבל לא בשביל קניות".
לדברי השניים, ההוכחה הניצחת להצלחה הראשונית שלהם היא שבתוך חודש בלבד נחתמו שלושה חוזי שכירות חדשים, בהם חנות בגדי הנשים "תמרי". "הוא פתח לפני שלושה שבועות, ויש לו סניפים גם בירושלים, בבית שמש ובבני ברק", הם מתגאים.
השכנה של "תמרי", אורלי איבגי, בעלת החנות "אורקפת" שמוכרת בגדי נשים, כבר משלימה עם המצב החדש. מאז כניסת היזמים החדשה, היא הסירה מהתצוגה תמונה שבה נראתה אישה - וכעת היא מונחת על הרצפה מאחורי הדלפק. גם היא מתארת סיטואציה שמדגימה היטב את הרוח החדשה הנושבת בקניון: "יום אחד מכרתי חולצה שהייתה על בובת ראווה, והיא נותרה עירומה. אז שמחה (גרינבוים -א"ק) נכנס ואמר 'אורלי, מפריע להלביש את הבובה?'. אמרתי לו שאני קודם כל מוכרת, ואחר כך אתפנה ואשים לה חולצה - אין לי בעיה".
מנגד, קוסמטיקאית שכבר 15 שנה מקבלת לקוחות בקניון, ורוצה להישאר, הסירה תמונות נשים לבקשת הבעלים החדשים, ללא התנגדות מצידה. "בהתחלה אמרתי שאין לי בעיה אם זה מפריע, הם ביקשו בצורה מאוד יפה ונחמדה, לא הכריחו", היא מספרת. "הם פשוט אמרו 'אם את יכולה, בבקשה'. זה שיש שם פרצוף של בחורה או לא זה לא מה שעושה לי את הפרנסה. כשאמרתי שיש לי שלט גדול שעלה לי כסף הם אמרו שהם ישלמו על השלט. בסוף לא הלכתי לבקש את השלט, אבל הם אמרו 'תבואי, אנחנו מחזירים את הכסף'. היה שלט ועכשיו יש פרפרים. זה גם יפה".
מוזיקה וטלוויזיות
אחת התופעות הבולטות ביותר שליוו את רכישת הקניון היא שינוי הפסקול במסדרונות. בעלי העסקים דיווחו על מוזיקה חסידית שהחלה להתנגן ברחבי המתחם, אך מול המציאות החדשה הזו, אורלי בחרה בקו לוחמני במיוחד. "אמרתי לשמחה שאני לא רוצה לשמוע תפילות בבוקר, בשביל זה אני יכולה ללכת לבית הכנסת", היא מספרת. לאחר שאיתרה את המקור המוסתר של מערכת השמע וכיבתה את המוזיקה בעצמה, דרשה מההנהלה לעבור לנעימות. הם אמנם נענו לבקשתה, אך כרגע שורר במקום בעיקר שקט.
בינתיים, בימים אלה, הזכיין של "טרקלין חשמל", דרור לוי - אחד מבעלי החנויות שמכר את חלקו בקניון לאנשי החסידות - מעביר את החנות שלו למרכז העיר. לדבריו, היזמים הבהירו לו שהם "לא רוצים את הטלוויזיות בקניון", ושהחנות שלו אינה רצויה. יש לו חנות נוספת בערד, וכעת השתיים יאוחדו. את שתי העובדות שהוא מעסיק בקניון, לדבריו, הוא לא מתכוון לפטר.
"קיבלתי את זה בקלות", הוא אומר, אבל מתחיל לדמוע. "מה שמטריד אותי זה מה יקרה בהמשך, אם מישהו ירצה לסגור איזה רחוב. זה שאין תמונות של נשים, נניח, זה מפריע לי באופן אישי. כשהייתה תמונה של אמא שלי על גבי מודעת אבל לפני חמש שנים, כי אבא רצה שתהיה תמונה כדי שיזכרו, מישהו בא והשחיר אותה".
ובכל זאת, תוך שהוא עוצר ומציע מים, הוא מבקש שהכתבה "לא תשחיר את ערד", כי היא עיר נפלאה, לדבריו. "זה החלק הכי עצוב, שהעיר שלנו מצוינת", הוא אומר. "אף אחד מראשי העיר האחרונים שהיו פה לא הצליח לחשוב על פתרון שיצליח לא לסלק מפה אף אחד, כי אין כל עניין לסלק את החרדים. הם חלק מעם ישראל, והכל בסדר, אבל מצד שני גם הם לא הצליחו למנוע מאנשים לרצות לברוח. ויש אנשים שרוצים".
קיין וגרינבוים מסבירים כי ביקשו לפנות את בעלי החנויות המקומיות במסגרת ההסכם. "כשאדם קונה רכב, הוא מצפה לקבל את המושב של הנהג ריק", הם מסבירים. "כשבן אדם קונה בית ממישהו שגר שם, הוא מצפה שבעל הבית יפנה את הנכס. זה היה בהסכם. נתנו לו זמן, ובעזרת השם נכנס שם שוכר חדש".
האם זה חוקי?
הקניון הוא רק סיפור קטן. לאחרונה זכו אנשי חסידות גור במכרז לבניית 404 דירות לאוכלוסייה החרדית בערד. ליד הפרויקט הזה, הקניון הוא עסקת נדל"ן קטנה יחסית. לפני כשבועיים, כשקבוצת הפייסבוק המקומית של ערד געשה אחרי שהורידו את דגלי ישראל ממנו, מנכ"ל העירייה ענה: "מדובר במקום פרטי. בתוך החנות הוא לא יכול לקבוע לאף אחד מה לשים. בשטח הציבורי זו זכותו, ואין מה לעשות בנידון".
"הקניון זה הסימפטום של הקואליציה החרדית שראש העיר הקים", טוען ראש העיר לשעבר ניסן בן חמו. "הוא התחייב בפני הציבור שלא יהיה שום שינוי בקניון. הכל ימשיך כרגיל. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד".
בעמותת "ישראל חופשית" הסבירו כי דרישה מצד בעלי הקניון מבעלי החנויות לפעול בהפליה, היא גם הפליה בפני עצמה לפי חוק איסור הפליה, וגם, בלתי חוקית במישור היחסים החוזי שבין מפעילי הקניון לבעלי החנויות. בנוסף, אי אפשר להשתמש בזכויות חוזיות (כמו הזכות להעלות שכירות למשל) כמנוף לכפייה או כסנקציה להשגת מטרה זרה, משום שמדובר במטרה בלתי חוקית שיכולה להפוך את החוזה כולו לכזה שסותר את תקנת הציבור ובטל מחמת אי-חוקיות.
עו"ד יעל ויזל, ממשרד קלעי, רוזן ושות' הסבירה כי "המשפט הישראלי אוסר על יצירת מרחבים ציבוריים שמדירים נשים או מוחקים את נוכחותן, בין היתר באמצעות האיסור על הפליה החל על נותני שירותים לציבור, ובכלל זה קניונים. בהתאם, בעלי קניון אינם יכולים לכפות על שוכרים לפעול בניגוד לחוק באמצעות העלמה מכוונת ושיטתית של ייצוגים של נשים מהחנויות. גם שימוש במנופי לחץ חוזיים – כמו איום מפורש או משתמע בהעלאת דמי שכירות או באי-חידוש חוזה – כדי לאלץ בעלי חנויות לציית לתכתיב כזה, עלול להיחשב להפעלה פסולה של כוח חוזי ולחשוף את הקניון לאחריות משפטית".
