דקה אחר דקה: עם סיום דקת הדומייה הבוקר (חמישי), במסגרת ציון 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר, שארגנה מועצת אוקטובר, הופץ סרטון של שמונה דקות, שנעשה בשיתוף מיזם "עדות 710". הסרטון, בו משתתפים שורדי הטבח, מנסה לשחזר דקה אחר דקה את הבוקר ששינה את חייהם ואת המדינה כולה. בקולם, בעדויות אישיות השורדים מספרים את שהתרחש עד שניצלו מכלל סכנה.
סרטון עדויות בשיתוף מיזם "עדות 710" המשחזר את אירועי בוקר טבח השבעה באוקטובר דרך קולותיהם של השורדים
(צילום: מועצת אוקטובר )
"ב-6:30 הכול התחיל, 'צבע אדום' מטורף בעיר", אמרה קארין קליינברג משדרות. "יצאתי מהמיטה והלכתי לממ"ד", המשיכה מרים יהושע מניר יצחק. "המוזיקה נפסקה, הדי.ג'יי אמר להשתטח על הרצפה", הוסיף שרון וייסברג שהיה בנובה. "חבר'ה, יש מחבלים בשדרות. אני שומע צרורות של ירי", תיאר אופיר ממן. "יותר מ-40 מחבלים התחילו לחתוך את הגדרות", שיתף ברוך כהן ממגן. "מישהי כתבה בקבוצה 'איפה הצבא? רוצחים את אמא שלי'", סיפרה פרח פילו מבארי.
"אנשים רצים איתך ונופלים, ואת לא יכולה לעשות כולם", אמרה נופר גהלי שהייתה בנובה. "אני מנסה לסגור את התריסים של הממ"ד, הם חלודים - ואני לא מצליח", המשיך נועם מסד מניר יצחק. "אמרנו לו 'אם משהו קורה, נסגור עליך את המיטה'", הוסיפה ניקיטה סומרוב מנחל עוז. "זיהינו מחבלים, אני נותן מטח, חוטף שני כדורים בחזה", תיאר ירון נחמיאס מכפר עזה. "שומעים דפיקות על הדלת בליווי 'איפתח אל באב'", שיתף ברק צלקישוילי מנחל עוז. "מוציאים את הנצרה והבום הרעיד את הבית, אמרתי 'טוב, אנחנו לא יוצאים מזה, זה הסוף'", סיפרה מריאלה רוצ'מן משדרות.
"שמענו את המחבלים זורמים לתוך הבית", אמרה יולה סנדר מכפר עזה. "החזקתי את הילדים, חשבתי שזו פעם אחרונה שאני רואה אותם. התסכלתי עליהם טוב טוב", המשיכה רותם ישראל מחולית. "אמרתי לחברות תרשמו מכתב פרידה", הוסיפה מעיין שבתאי מהנובה. "זו השלמה עם המוות, אמרתי לה שאני אוהבת אותה", תיארה עירית להב מניר עוז. "עוברת עוד שעה ואתה לא שומע מטוסים, לא רואה חיילים", שיתפה שירה באוס מניר עוז. "הבנו שאין צבא, המוצבים נכבשו", סיפר איתן סבאג מעלומים.
הפגנת יום האלף בתל אביב
(צילום: מחאת הנשים )
ירושלים מחאה יום האלף טבח השבעה באוקטובר
(צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
"נתקלו בעוד ועוד חוליות של מחבלים. הרגשתי את הירייה ברגל והתחלתי לצרוח", אמרה סיון שמחה כהן מהנובה. "ראינו עשרה מחבלים מפרקים בן אדם עם פטישים", המשיכו ראיף ראשד ורדא סגים מהנובה. "שני רימונים התפוצצו בתוך המיגונית, רצחו חצי מהאנשים", הוסיפה זיו עבוד מהנובה. "הוא חזר הביתה ואמר 'אמא, אבא נהרג'. אמרתי 'גם סבתא נהרגה. התחבקנו", תיארה ורד ליבשטיין מכפר עזה. "תבדקי אם יש להם דופק. היא אמרה לי 'הם מתים'", שיתפה חנה אשל רובינשטיין מנירים. "מתקשרים וכל הפלאפונים לא ענו", סיפרה אביבה נחום ממבטחים".
"ואז הגיעה אלינו פלוגה של גבעתי", אמר דולב רביבו מכפר עזה. "שמענו 'תפתחו זה צה"ל'", המשיכה מעיין הנדלר מכיסופים. "מוצאים את עצמנו במסע, אבא קרא לזה 'צעדת מוות'. הולכים בשקט, מוקפים בחיילי גבעתי", הוסיפו חוה וחי חרמש מכפר עזה. "זו הייתה ההליכה הכי ארוכה ומפחידה. אתה רואה את כל הקיבוץ עולה בעשן", תיארה מורן מוזס בן ישי מניר עוז. "דחפתי 30 איש באוטו של 14 מקומות", שיתף יוסף אלזיאדנה. "נוסעים באמבולנס ומזגזגים בין הגופות", סיפר עילי קרואני מהנובה.
דני מירן אביו של פדוי השבי במחאה האלף בעמיעד
(צילום: רוחמה וולף )
הפגנת יום האלף לטבח השבעה באוקטובר בצומת כברי
(צילום: אמיר ירחי )
ירושלים מחאה יום האלף טבח השבעה באוקטובר
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
במועצת אוקטובר טענו הבוקר כי לא מדובר בעוד סרטון זיכרון, אלא בעדות חיה של מי שהיו שם, ראו, שמעו, ברחו, התחבאו, נלחמו, חילצו ושרדו. דרך העדויות נבנית מחדש תמונת הבוקר של 7 באוקטובר, לא דרך פרשנות ולא דרך כותרות, אלא דרך הזיכרונות האישיים שנצרבו בגופם ובנפשם של השורדים.
הקרנת הסרטון בשעה 10:01, מיד לאחר דקת העצירה הארצית, נועדה להפוך את הזיכרון מרגע סמלי לחוויה משותפת. רגע שבו מדינה שלמה עוצרת, שומעת את הקולות מהשטח, מביטה שוב במה שאירע באותו בוקר, ומזכירה לעצמה שהסיפור של 7 באוקטובר הוא לא עבר רחוק, אלא מציאות שממשיכה ללוות משפחות, קהילות וחברה שלמה גם 1,000 ימים אחרי.
ממועצת אוקטובר נמסר: ״ביום ה־1,000 אנחנו מבקשים מכל אזרחי ישראל לעצור ולהקשיב לקולות של מי שהיו שם. הסרטון המיוחד אינו עוד חומר ארכיוני, אלא עדות חיה לבוקר שבו מדינה שלמה השתנתה. הקרנתו בשעה 10:01, מיד לאחר דקת העצירה הארצית, נועדה להזכיר לנו שהזיכרון אינו רק טקס, אלא אחריות. אחריות לשמוע, לזכור, לדרוש תשובות ולהבטיח שהסיפור של 7 באוקטובר לא יטושטש ולא יישכח”.
